רמת חומצת השתן בדמי הגיעה ל-10. קיבלתי טיפול תרופתי להורדתה. האם טיפול זה הוא "לכל החיים" או שניתן להפסיקו לאחר הורדת רמת חומצת השתן? האם התרופה עצמה יכולה להזיק לתפקוד הכליות?

עלייה ברמת חומצת השתן בדם היא ממצא מעבדתי שכיח, הנגרם בגלל ייצור מוגבר של חומצת שתן או בגלל פינוי כלייתי מופחת. העלייה ברמת חומצת השתן עשויה להיות אידיופתית, כלומר – ללא גורם ידוע, או להיגרם עקב מחלות (מחלות כליה, ממאירויות, פסוריאזיס), תרופות (משתנים כמו תיאזיד ופוסיד), מזונות מסויימים (אלכוהול) או רעלנים. קיימות שלוש הפרעות עיקריות שעשויות להיגרם עקב רמה גבוהה חומצת השתן בדם (היפראוריצמיה): שיגדון (גאוט) – שקיעה של חומצת שתן במפרקים, אבני כליה ופגיעה בתפקוד הכלייתי. משום שגם לתרופות יש תופעות לוואי, ממצא מקרי של חומצת שתן גבוהה בבדיקת דם אינו מחייב טיפול, ומרבית החולים אצלם נמצאת רמה מוגברת כזאת אינם מטופלים. ההחלטה על טיפול תרופתי מתבססת על הערכת הסיכון האינדיווידואלי להתפתחות שיגדון, אבני כליה ואי ספיקת כליות. מקובל לתת טיפול כאשר ערכי החומצה האורית הוא מעל 13 mg/dL בגברים ומעל 10 mg/dL בנשים, כאשר מתגלות רמות גבוהות של חומצת שתן באיסוף שתן של 24 שעות (מעל 1100 מ"ג ליום), ובחולים המיועדים לקבל טיפול כימותרפי או קרינתי. כאשר מוחלט על טיפול במקרים אידיופתיים, הטיפול הוא לכל החיים. כאשר נמצא גורם להיפראוריצמיה, כמו תרופה או רעלן, יש להפסיק את השימוש בו, כדי להביא לירידה ברמת החומצה האורית. לא ציינת באיזו תרופה טופלת, אך הטיפול הוא בדרך כלל באלופורינול (זילול), שעשוי לגרום במקרים נדירים לפגיעה בתפקוד הכלייתי. ד"ר ליה עשת - אינפומד