אני בת 28, אם לילד בן 3, וכעת בהריון שני, בשבוע ה-16. נתקלתי אתמול באחד הפורומים במקרה בהגדרה של הפרעת קשב וריכוז, והיה נדמה לי כאילו תיארו לי את עצמי. הייתי רוצה להתייעץ אתכם אם באמת יש סיבה לחשוב שיש לי הפרעה כזאת. להלן כמה מאפיינים שלי אשר יכולים להיות קשורים להפרעת קשב וריכוז: נטייה קשה לדחיינות

אני בת 28, אם לילד בן 3, וכעת בהריון שני, בשבוע ה-16. נתקלתי אתמול באחד הפורומים במקרה בהגדרה של הפרעת קשב וריכוז, והיה נדמה לי כאילו תיארו לי את עצמי. הייתי רוצה להתייעץ אתכם אם באמת יש סיבה לחשוב שיש לי הפרעה כזאת. להלן כמה מאפיינים שלי אשר יכולים להיות קשורים להפרעת קשב וריכוז: נטייה קשה לדחיינות - אני תמיד דוחה הכל לרגע הכי אחרון שיכול להיות, בכל תחום בחיים (לימודים, עבודה, זוגיות). כך זה היה מאז ומעולם, ונדמה שזה מחריף בשנים האחרונות (או שרק עכשיו נעשיתי מודעת לכך). אני עושה דברים ביעילות רבה ברגע האחרון ומתפקדת במיטבי רק כאשר תלוי לי דדליין מעל הראש בכל התחומים בחיי. חולמנות - אני חיה בעולם דמיון עשיר מאוד משלי, אשר איני משתפת בו אף אחד (מלבד בעלי, וגם זה בעיתות משבר כאשר אני חשה מוצפת). אני נוטה להחיות מצבים, אם הם קרו בראש שלי, מבחינתי הם כאילו קרו באמת, למרות שאני מודעת לכך שלא. אני זוכרת את עצמי מאז ומעולם כילדה קטנה עם דמיון עשיר ועולם פנימי שהיה לפעמים חזק יותר מהעולם החיצוני. קושי להתרכז במשימה - נטייה להתפזר, להפסיק באמצע ולהתחיל משהו אחר, דבר שמאוד מפריע לי בעבודה וגם בבית. קושי להתחיל במשימות גדולות - מחמיר מאוד בשילוב עם נטייתי לדחיינות. יותר קל לי כאשר אני מפרקת את המשימה הגדולה לכמה משימות קטנות ומוגדרות היטב. תחושה שאני חיה לצד החיים שלי ומתנהלת במין ערפל תחושתי, כאשר העולם הפנימי שלי חזק יותר מהעולם האמיתי התגברה מאוד בשנים האחרונות (אולי לאור העומס שהתגבר בחיי). שכחנות - אני שוכחת משימות, פגישות, מטלות וחיה עם רשימות אינסופיות ותזכורות על כל שטות. אני משכילה, בוגרת תואר ראשון שאותו למדתי במקביל לעבודה במשרה מלאה כל השנים, כולל אימהות. יש לי עבודה טובה עם משכורת יפה (אף שהייתי מעדיפה שלא לעבוד כלל). יש לי קשיים בזוגיות לאור כל המאפיינים שציינתי לעיל. בעלי מאוד מתקשה להתמודד איתם מאחר שהוא ההיפך הגמור מבחינת התכונות שציינתי, אבל הוא בעל תומך, אוהב, ויעשה הכל בשביל לעזור לי להתמודד. אני לא מעוניינת כלל בטיפול תרופתי. אם אכן האבחנה תהיה חיובית, אני חושבת שאבחר בטיפול הומאופתי או בייעוץ אישי. הייתי רוצה את עזרתכם בייעוץ. האם יש מקום לפנות לאבחון או לייעוץ? אם כן, למי? אם לא, למה? המאפיינים האישיים שציינת בהחלט יכולים לכוון לאבחנה של הפרעת קשב וריכוז. הם יכולים להתאים גם לבעיות אחרות, כמו נטייה לחרדה. אצל מבוגרים כמוך, שנמצאים בנקודה בחיים של תפקוד ברמה גבוהה, בדרך כלל רואים שילוב של הסימפטומים של ההפרעה הבסיסית, יחד עם מנגנונים שהאדם מפתח לעצמו במשך השנים כדי לפצות על קשייו ולהתמודד עם מטלות החיים טוב יותר. כך למשל אנו מתייחסים לנטייה לעשות רשימות ותזכורות (כדי לא להתפזר לגמרי...) או לשקוע בעולם דמיוני מידי פעם (כי להיות כל הזמן בפוקוס בעולם האמיתי זה פשוט יותר מידי מעייף). על מנת לאבחן בוודאות הפרעת קשב, בדרך כלל המאבחן/ת מבקש לדעת פרטים רבים ומדוייקים ככל האפשר על ילדותו של הנבדק, החל מאירועים מיוחדים במהלך ההריון, הלידה וההתפתחות המוקדמת, דרך מחלות, פציעות וטראומות כלשהן במהלך הילדות, היסטוריה לימודית (אפילו תעודות ישנות) וחברתית משנות בית הספר, ועוד. אם אינך מעונינת בכל מקרה בטיפול תרופתי, כנראה שבשלב זה אין טעם לפנות לפסיכיאטר/ית. האבחון על ידי פסיכיאטר כן יוכל לתת את האבחנה הוודאית, וכמו כן, בדרך כלל הפסיכיאטר/ית יכול להמליץ על מטפלים המוכרים לו כמו פסיכולוג או מאמן טוב. לגבי טיפול הומאופתי, איני מומחית בתחום, אך מנסיון בעבודה עם מטופלים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז, אלה בדרך כלל טיפולים יקרים ולא יעילים. אני ממליצה לוותר. לגבי ייעוץ - זה בהחלט יכול לעזור. אני ממליצה לפנות לסוג יעוץ המתמקד בבעיה וכולל סיוע בהתארגנות, איתור מנגנונים לא-יעילים ומציאת דרכי התמודדות שייתנו לך תחושת שליטה טובה יותר בחייך. בזה יכולים לסייע פסיכולוגים שעובדים בשיטות התנהגותיות, או מאמנים. (הערה לגבי מאמנים: כדאי לברר טוב מאד למי את הולכת, לבקש המלצות ממטופלים קודמים ואישורי השכלה. כיוון שזהו תחום לא מוסדר, יש מטפלים רבים ורק חלקם טובים ואמינים.) בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית [05/11/2009]