אני סובלת מבולימיה "קלה". זוללת רוב השבוע ומתאמנת לאחר מכן או צמה חצאי ימים ... לפעמים אני מקיאה אבל לא בתדירות שעולה על פעמיים בשבוע. הסימפטומים האלו אינם נוחים לי ואני כל היום שקועה במחשבות על אוכל ודיאטה. עם זאת, הם אינם חמורים כמו במקרים שבהם אנשים מקיאים כל יום. האם בכל זאת מדובר בבעיה קלינית? פסיכיאטר עימו נפגשתי אמר שאני יכולה להיעזר בתרופות, אבל לא חייבת. אני נורא מתלבטת - מה אם איעזר בתרופות מבלי שמצבי מחייב זאת? האם ייגרם נזק ?

תשובה:

טוב שאת מודעת לבעיה, זה כבר רוב הדרך לפתרונה. כדאי לפנות לעזרה, כי דפוסי האכילה שתיארת אכן נשמעים כהפרעת אכילה ואינם בריאים כלל וכלל. הטיפול בהפרעות אכילה הוא לא רק תרופתי אלא כולל גם עזרה נפשית עם שיחות להבנת מקור הבעיה, וזה אולי יעזור הכי הרבה במקרה שלך. במקרים מסוימים ניתן לקחת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחת הפרוזק, שהוכחו כיעילות מאוד להפרעות אכילה. כמעט שאין לתרופות אלה תופעות לוואי, ואין לשימוש ממוקד וקצר טווח בהן שום השלכה לעתיד מלבד עזרה למצבך הנוכחי.

רופאים בתחום