אני חולה כבר מספר שנים במניה דפרסיה, כנראה מסוג I. עד לא מזמן הייתי בייצוב די מלא עם לקיחת ליתיום במינון 900 מ"ג ליום (רמה 0.76 כיום). אולם לאחרונה, עקב טריגריים סביבתיים, נפלתי לתוך מערבולות של דכאונות די קשים, ורק בזכות ציפרלקס אני יוצא מזה אחרי כמה ימים. העניין הוא שאחרי לקיחת הכדור אני מרגיש טוב ואף קצת בהיי. ולכן אני מחליט להפסיק את נטילתו. אבל אז שוב, אחרי שבועיים בערך, אני שוב נופל, מבלי שקורה משהו מיוחד שיגרום לכך. מה עלי לעשות? האם להמשיך בנטילת הציפרלקס לתקופה ארוכה, בידיעה שזה יכול להיות מסוכן לחולה בדו-קוטביות? מדוע הליתיום לא מצליח לשמור על היציבות שהיתה לי איתו בעבר?

לפי דבריך, אכן נראה כי ההפרעה ממנה אתה סובל אינה בשליטה תרופתית מספקת עכשיו. הנטייה לדכאונות היא בעיה קשה, הגורמת סבל משמעותי ופוגעת בתפקוד, וללא ספק נדרש טיפול! כפי שציינת, נטילת הציפרלקס אכן עלולה להיות מסוכנת, בשל האפשרות ל"היפוך" תחת טיפול זה ממצב של דיכאון למצב של מניה. רמת הליתיום שציינת והמינון שאותו אתה נוטל הם בינוניים. אם זו תרופה שעד כה עזרה לך, וללא תופעות לוואי שהפריעו, אני ממליצה לך לעלות למינון ליתיום של 1050 מ"ג ליום, ולבצע בדיקת דם של רמת הליתיום לאחר כחודש מתחילת העלאת המינון. לעיתים נדרשת עלייה נוספת במינון, ועל כך יש להתייעץ עם פסיכיאטר ולבצע את השינויים תחת מעקב רפואי! לעיתים שינויים כגון שינוי בגיל, בפעילות גופנית, בדיאטה היומיומית, וגם שינויים במצב הנפשי או הפסיכולוגי, גורמים לשינוי באופן שבו הגוף משתמש בליתיום (במטבוליזם) ויש לשנות את המינון כדי לשמור על יעילות התרופה לייצוב מצב הרוח. תרגיש טוב ובהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית