לאחר ניתוח קיסרי היה לי זיהום בתפרים, כנראה צלוליטיס. עקב הזיהום, או בגלל שהוציאו את הסיכות כשלושה וחצי ימים לאחר הניתוח, נפתחו שפתי הצלקת ברוחב של כחצי ס"מ. אני בטיפול אנטיביוטי של אוגמנטין, וחובשת את הצלקת לסירוגין עם בקטרובן ופולידין, ויש שיפור רב. אני יודעת שעל שאלה כזו קשה לענות מבלי לראות במה מדובר, אבל בכל זאת אנסה: האם לאחר שהצלקת תתנקה ותפסיק להפריש מוגלה לחלוטין, יש לסגור את הפתח שנוצר בין שני דפנות הצלקת? (נגיד עם פלסטרים סוגרי רקמות או משהו אחר, או שהצלקת תיסגר מאליה? לאחר שהחתך הניתוחי נפתח, בדרך כלל עקב זיהום ברקמת השומן התת-עורית, משאירים את הפצע פתוח לריפוי משני. לא סוגרים את שולי העור, מכיוון שהאיזור מזוהם, ומכיוון שכבר החל תהליך ריפוי המונע היצמדות של צד אחד לשני. בתהליך הריפוי המשני צומחת רקמת גרעון (גרנולציה), המכילה כלי דם רבים המספקים חלבון ותאי דם ורקמה מסוגים שונים. רקמת גרעון זו היא השלב הפרימיטיבי של תאי צלקת גסים הסוגרים את החלל או את החסר ברקמה. לאחר מכן, עם תהליך של התכווצות הרקמות הצלקתיות, יצמח גם העור ויכסה את איזור החסר ואת רקמת הגרעון. תהליך זה יכול להימשך מספר שבועות עד מספר חודשים, תלוי בגודל הפגם ברקמה, במקום, ובמצב הכללי של החולה. לאחר סגירה וכיסוי ראשוניים אלה ממשיך תהליך של היווצרות צלקת קבועה, בה התאים הפרימיטיביים, הגסים, מוחלפים בתאים עדינים יותר היוצרים רקמה אלסטית הדומה ברובה לרקמה שלא נותחה. תהליך זה נמשך כשנה לאחר מועד הפגיעה, ובסופו של דבר, ברובן הגדול, הצלקות הנותרות עדינות וקטנות, בדומה מאוד לריפוי ראשוני. בברכה ד"ר נחום ורבין