כשהייתי בת 9 חוויתי דיכאון קליני שאובחן רק בדיעבד, ובמהלך שנות התבגרותי חוויתי דיכאון כרוני שאופיין בתחושות עצב, יאוש וריקנות. בנוסף, סבלתי מהתקפי חרדה בערך פעם בשבוע, מעוררות יתר, סיוטי לילה וחוסר תיאבון שהוביל לתת משקל. (מלבד זאת סבלתי גם מ-OCD קל שלא אובחן והבנתי בעצמי שהיה לי רק אחרי שנעלם). בגיל 22 התחלתי טיפול ב לוסטראל שהעלים את כל התופעות הנ"ל (כולל ה-OCD). בעקבות ההטבה במצב גם השתפר מאוד התיאבון שלי וכיום אני כבר במשקל תקין. הבעייה היא שלאחרונה הכדורים משפיעים קצת פחות, ובעקבות כך חוויתי מעט סימפטומים של המחלה וכן חזרה של הליבידו שעד לאחרונה לא הבחנתי שנעלם לי. האם יש תרופה עליה ניתן להמליץ לי שתתאים לכל הסימפטומים שחוויתי אך לא תפגע לי בליבידו, או לפחות תפגע פחות? הלוסטראל ממש הרג לי אותו. ברצוני לציין שאני גם סובלת מאסתמה ומ-ADD. ידוע לי שהתייעצות זו איננה באה להחליף התייעצות אישית עם רופא.

הסיפור שתיארת מאוד מורכב ונמשך שנים רבות, לכן אני מדגישה כי כל הכתוב פה הוא בגדר המלצה, ואת חייבת להיוועץ ברופא המטפל שלך או בפסיכיאטר לפני כל שינוי של תרופה, ולתאר לו את תופעות הלוואי שאת מרגישה. אחת מתופעות הלוואי השכיחות של לוסטראל היא איבוד החשק המיני. ישנה תרופה נוספת מאותה משפחה של הלוסטראל שנקראת Paroxetine או בשמה המסחרי סרוקסאט. במהלך שימוש בתרופה זו איבוד החשק המיני הוא נדיר. מובן שיש תרופות נוספות, זו רק דוגמה. סרוקסאט עלול להגיב עם מגוון רחב של תרופות, ומכיוון שציינת שיש לך גם אסתמה ו-ADD, אני מתארת לי שאת נוטלת עוד תרופות ביום יום. לכן אני שבה ומדגישה, יש לגשת לרופא המטפל ולהתייעץ איתו לגבי החלפת התרופה תוך כדי בדיקת התרופות האחרות שאותן את נוטלת, ולהתאים לך את התרופה הטובה ביותר. בברכה ד"ר נעמה ורבין - אינפומד