אני סובלת מאי-ספיקת לב קשה ומקבלת 3 פעמים בשבוע פוסיד לווריד במינון של 100 מ"ג. מה ההבדל בין נטילת התרופה בכדורים, בטפטוף איטי לווריד, בהזרקה מהירה - push או בשתייה של האמפולות ?

כדי שהפוסיד יוכל להשפיע על הכליות עליו להגיע לרמת סף בדם, שרק כאשר עוברים אותה - השפעתו ניכרת. ההבדל בין שיטות מתן הפוסיד הוא במידת הספיגה ובמהירות ההשפעה: פוסיד דרך הפה נספג רק באופן חלקי, והזמן הדרוש עד למעבר למחזור הדם ארוך יותר מאשר כאשר נותנים את הפוסיד דרך הווריד. אחד מהסימפטומים בחולים עם אי ספיקת לב קשה היא בצקת. כמו שהבצקת מופיעה ברגלים, למשל, היא יכולה להופיע גם במעי. נוסף על הבצקת במעי בחולים עם אי- ספיקת לב, אספקת הדם למעי, כמו לכל איברי הגוף - ירודה, וגם תנועתיות המעי ירודה. כל אלה יחד גורמים לספיגה ירודה של התרופה כאשר היא נלקחת דרך הפה, ולכן הכמות המגיעה אל איבר המטרה - הכליה - נמוכה יותר. בחולים עם בצקת קשה רק 50% מן הפוסיד דרך הפה נספג. בגלל הספיגה החלקית, המינון המומלץ של פוסיד דרך הפה הוא פי שניים מן המינון הניתן דרך הווריד - כדי להשיג את אותו אפקט. יתרונו של מתן פוסיד בטפטוף איטי הוא שהרמה בדם נשמרת קבועה, לעומת push - שאז הרמה בתחילה גבוהה ואז יורדת. ההשפעה מקסימלית בשעתיים הראשונות, אך לאחר מכן מתחילה לרדת. כאשר נותנים את התרופה ב- push הסיכוי לפגיעה בשמיעה גבוה יותר. מחקר שהשווה מתן פוסיד ב- push לעומת טפטוף איטי בחולים עם אי- ספיקת לב גילה שתפוקת השתן היתה גבוהה יותר כאשר הפוסיד ניתן בטפטוף איטי. כמובן שמתן עירוי בטפטוף איטי אפשרי רק בבית החולים.