אני בת 30, ולפני חצי שנה עברתי טיפול ביוד רדיואקטיבי לאחר שגילו פעילות יתר בבלוטת התריס. הטיפול לא עזר, והרופאה אמרה שאני צריכה שוב לעבור את הטיפול. מה לעשות? יש פיתרון נוסף?

קיימות 3 אופציות טיפוליות לטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס: טיפול תרופתי, טיפול ביוד רדיואקטיבי וטיפול ניתוחי. קיימות 2 תרופות הניתנות לפעילות יתר של הבלוטה: methimazole (מרקפטיזול) ו- PTU (פרופילתיואוראציל). המתימאזול נפוץ יותר בשימוש, משום שהוא ניתן פעם ביום, וגורם לפחות תופעות לוואי. PTU היא תרופת הבחירה בזמן הריון. את הטיפול ניתן לקחת במשך 1-2 שנים, וב-30% מן החולים לאחר תקופה זו התירואיד חוזר לתפקוד תקין. הטיפול ביוד רדיואקטיבי גורם להרס של רקמת התירואיד תוך 6 עד 18 שבועות. ב-10% מן המטופלים נכשל הטיפול הראשון ביוד רדיואקטיבי, ויש צורך בטיפול שני. מתן ליתיום לפני הטיפול עשוי להאריך את פרק הזמן בו היוד הרדיואקטיבי נמצא בבלוטה, וכך להגביר את יעילות הטיפול. ניתוח הוא טיפול פחות מקובל לפעילות יתר של בלוטת התריס, אך הוא מביא לתוצאות במהירות.