דלג לתוכן

על המחלה אכינוקוקוזיס

מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 30/08/2006
2 דקות קריאה

שאלה:

מה זה אומר שבבדיקה US של הכבד התגלה זיהום אכינוקוקלי?

תשובה:

אכינוקוקוזיס הינה מחלה הנובעת מזיהום על ידי הטפיל Echinococcus (קיימים 3 זנים). הזיהום מוביל להיווצרות נגעים ציסטיים והוא יותר שכיח באזורים בהם האדם חי בסביבת כלבים. שכיחות גבוהה של הזיהום היא במזרח התיכון, אוסטריה, אפריקה, דרום אמריקה ומזרח אירופה. לטפיל מחזור חיים מאוד מעניין: התולעת חיה בין 5-20 חודשים במעי הדק של הכלבים. בשלב מסוים היא משחררת את ביציה והביצים מופרשות בצואת הכלב. האדם נדבק בטפיל על ידי אכילת מזון הנגוע בביצים. הביצים בוקעות במעי הדק של האדם והעוברים של התולעת חודרים את רירית המעי ומגיעים לזרם הדם. על ידי זרם הדם הם מתפזרים בגוף- בעיקר בכבד ובריאות, ובהגיעם הם יוצרים ציסטות ( מבנים עגולים מלאים בנוזל), לציסטות יכולת לגדול ולהתרבות, ובתוכן נמצאת התולעת. תהליך דומה מתרחש גם בכבשים, בקר, עיזים, סוסים, וגמלים. כאשר כלב אוכל בשר המכיל ציסטות (למשל בשר בקר, כבש וכו') , הוא נדבק בתולעת שכעת מגיעה אל המעיים שלו, מתפתחת ומשחררת ביצים וחוזר חלילה. האדם שנדבק באכינוקוק יכול להיות ללא סימפטומים במשך מספר שנים. הסימפטומים מופיעים רק כאשר הציסטה גדלה מאוד ופוגעת בתפקוד של האיבר בו היא נמצאת. מקרים רבים של ציסטות אכינוקוקליות מתגלות באקראי כאשר מבוצע צילום רנטגן או אולטראסאונד. ציסטה אכינוקוקלית בכבד יכולה להתבטא בכאבי בטן. לחץ על דרכי המרה יכול לגרום לחסימתן ובכך לצהבת. קרע של הציסטה יכול לגרום להופעת חום, גרד, אורטיקריה (חרלת, פריחה אדומה מפושטת) ואף לשוק אנפילקטי. בנוסף, קרע של הציסטה יכול להוביל לפיזור הטפיל במקומות אחרים בגוף. ציסטות אכינוקוקליות בריאות יכולות לגרום לשיעול, כאבים בחזה, או המופטיזיס (שיעול דמי). איברים נוספים שעלולים להיות מעורבים הם מערכת העצבים, העצמות והלב, אולם זאת במקרים נדירים בלבד. אבחנת הציסטה נעשית על ידי אולטרסאונד, צילומים או CT . ניתן גם לבדוק בבדיקת דם נוגדנים לאכינוקוק. הטיפול באכינוקוקוזיס מבוסס על ההתבטאות הקלינית של המחלה ( קיומם או אי קיומם של סימפטומים וחומרת הסימפטומים), על גודל הציסטה, מיקום הציסטה, ועל מצבו הכללי (הבריאותי ) של החולה. כיום לאחר האבחנה קובעים את דרגתה, על פי המראה שלה באולטרסאונד . באופן עקרוני הדרגות השונות של המחלה מחולקות לציסטות פעילות (Active), ציסטות ביניים, וציסטות לא פעילות. הטיפולים הקיימים הינם: 1. טיפול תרופתי ממושך בתרופות נגד טפילים (אלבנדזול) 2. טיפול בשאיבת תוכן הציסטות והזרקת חומרים הורגי הטפיל תחת אולטרסאונד או CT. 3. ניתוח בו מזריקים נוזל ההורג את הטפיל ולאחר מכן כריתת הציסטות.
רופאים בתחום
ד"ר אלכסנדר כצמן
ד"ר אלכסנדר כצמן אורתופדיה
פרופ' עמי פישמן
פרופ' עמי פישמן יילוד וגינקולוגיה, רפואת נשים
ד"ר שי מטלון
ד"ר שי מטלון גסטרואנטרולוגיה
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו