הרמת סינוס (Sinus Lift)

קיימות שתי שיטות עיקריות להרמת סינוס:

הרמת סינוס פתוחה – בהרמת סינוס פתוחה, מבצע  הרופא המנתח פתח או חלון בעצם הלסת המאפשר לו גישה אל חלל הסינוס המקסילרי. לאחר פתיחת החלון, מרים המנתח את הרירית המצפה את חלל הסינוס בעזרת מכשור ייעודי עדין מבלי לקרוע אותה. בין רצפת החלל לבין הרירית המורמת מוחדר תחליף עצם  בצורת גרגרים קטנים. גרגירי העצם יכולים להיות ממקורות שונים: מקור אדם (בדר"כ מתורם חומר שמסופק מ"בנק" עצם, בעל חיים אחר כגון בקר,חזיר וכו' או חמרים סינתטיים). בסיום החדרת הגרגרים, סוגר המנתח את החלל הממולא ותופר את החניכיים. זמן ההמתנה הממוצע לבניית העצם בחלל הסינוס נע בין 6-8 חדשים ובפרק הזמן הזה נבנית עצם חדשה שתאפשר החדרת שתלים כ-6 חודשים לאחר מכן. במידה וקיימת עצם בעבי מספק להשגת יציבות ראשונית של שתלים דנטליים יוחדרו השתלים באותו המעמד של הרמת הסינוס וכך יחסך זמן רב של המתנה למטופל.

הרמת סינוס סגורה – בהרמת סינוס סגורה לא פותחים חלון אל תוך הסינוס, אלא מבצעים קדח קטן מאד (כ-3-5 מ"מ בלבד) דרך עצם הלסת מתוך חלל הפה ולא מהצד. הפעולה יכולה להתבצע רק המקרים בהם קיים גבה עצם התחלתי המבטיח ייצוב השתל המוחדר ומאפשרת הגבהה ודחיקה של רירית הסינוס. דרך החריר שנוצר, דוחף המנתח את רירית הסינוס כלפי מעלה, מחדיר גרגירי עצם כתושה, ולעתים גם שתל דנטלי כבר באותה ישיבה מבלי להמתין להחלפת העצם הכתושה בעצם טבעית. את דחיקת הרירית כלפי מעלה ניתן לבצע באמצעות מכשירים הנקראים אוסטיאוטומים.

בשנים האחרונות, פותחו שיטות להרמת רצפת הסינוס שאינן פולשניות-

הרמת רצפת הסינוס באמצעות בלון או אמצעי הידראולי דומה. זהו בלון עשוי סיליקון הזהה לבלון הצינטורים הקרדיאלי ומאפשר למנתח בשיטה זעיר פולשנית להרים את רירית הסינוס במידה הנדרשת. לאחר הרמת הרירית מוצא הבלון ומוזרקת עצם פנימה יחד עם החדרת השתל. שיטה זו מקטינה משמעותית את פוטנציאל הסיבוכים לאחר הרמת הסינוס ולמעשה אין כמעט נפיחות או כאב לאחר הטיפול מה שקיים בפרוצדורה של הרמת סינוס פתוחה. 

הרמת רצפת הסינוס באמצעות מקדחים אטראומטיים. זו שיטה חדשנית בה נעשה שימוש במקדחים מיוחדים שדוחסים את העצם הקיימת של המתרפא כלפי מעלה וגורמים לדחיקת חלל הסינוס כחלק אינטגרלי של השימוש בהם. שיטת דחיסה זו הקרויה OSSEODENSIFICATION  והיא מוכיחה עצמה כשיטה זעיר פולשנית עם  מעקב ארוך טווח  המתעד הצלחה.

מעקב לאחר ניתוח הרמת סינוס

לאחר הניתוח האזור נוטה להיות בצקתי ונפוח. עלול להופיע דימום מהאף או הפה, אם כי לרוב מדובר בכמות דם מועטה בלבד. בתקופה שלאחר הניתוח כדאי להימנע מהתעטשות חזקה או מקינוח אף חזק. תזוזות ולחצים חזקים המופעלים על הלסת העליונה עשויים להוביל לתזוזה של האזור אליו הוחדר המשתל או לפתיחה של התפרים.

רופא השיניים עשוי להמליץ על התזת מי מלח על החלק הפנימי של האף, וכן לרשום תרופות המפחיתות גודש ודלקת ותרופות לכאבים. בנוסף, הרופא עשוי לתת טיפול אנטיביוטי משולב בכדורים ובשטיפת פה כדי למנוע זיהום מקומי בפצע הניתוח. לרוב, תיתכן תחושת אי נוחות במשך ימים עד שבועות לאחר הניתוח.

מומלץ לפנות לביקורת ראשונה אצל הרופא 7-10 ימים לאחר הניתוח. הרופא יעריך את אזור הניתוח ויבדוק האם יש זיהום מקומי או בעיה אחרת. במידה והתפרים אינם נמסים בשלב זה ניתן להוציא אותם. הרופא יקבע את הצורך בהמשך מעקב ותדירותו.

לאחר הרמת סינוס יש צורך לחכות שפתיתי העצם יעברו תהליך של התקשחות, התגרמות ואיחוי של העצם החדשה עם הלסת המקורית. יש רופאים המשתמשים בפקטורי גדילה כדי לסייע להתגרמות העצם בצורה מהירה יותר. פקטורי הגדילה מופקים מנוזל פלסמה המועשר בטסיות ומופק מן המנותח עצמו לפני הניתוח.  את הנוזל מערבבים עם גרגירי העצם לפני החדרתם אל העצם. 

סיכונים בניתוח הרמת סינוס

הסיכון המרכזי בניתוח להרמת סינוס הוא התנקבות או קרע של רירית הסינוס. במידה ומזהים פגיעה בקרום בזמן הניתוח מנסים לתפור את הקרע או להניח שם טלאי. אם הפגיעה אינה ניתנת לתיקון יש צורך בהפסקת הפרוצדורה ומתן זמן להחלמה. ניתן לנסות ולבצע את הרמת הסינוס מחדש לאחר שהרירית תתרפא מעצמה. 

כמו בכל פרוצדורה ניתוחית קיים סיכון לזיהום במקום הניתוח, אך סיבוכים אלו כמעט ואינם מופיעים בניתוח הרמת סינוס.

במקרים בהם פירורי העצם לא עוברים איחוי ואינם מתחברים לעצם הקיימת או לחלופין כשלא מתפתחת אספקת דם טובה לעצם אי אפשר לבצע את השתלת השיניים ויש צורך בניסיון נוסף לניתוח הרמת סינוס.

במקרים בהם לאחר הניתוח מופיע דימום שלא נפסק, נפיחות, כאבים שהולכים ומחמירים, תחושה שהחומר שהוחדר זז (או יצא מהמקום) או חום יש לפנות לרופא המטפל.

הערך אושר על ידי פרופ' זיו מזור, מומחה לפריודונטיה, מנהל מרפאה רב תחומית ומרכז לטיפולי חניכיים והשתלות שיניים בתל אביב.