ניתוח מעקפים (Coronary Artery Bypass Surgery)

הכנה לניתוח

לפני ניתוח מעקפים המטופל נשלח לסדרת בדיקות מסוג: ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה, תפקודי כליות ותפקודי כבד, בדיקת שתן, צילום חזה, בדיקת אקו-לב להערכת התפקוד הלבבי, וכן צנתור לבבי מקדים (על מנת לוודא ולאבחן את כל החסימות וההצרויות שלא ניתן לטפל בהן ע"י צנתור).

ניתוח מעקפים מבוצע תחת הרדמה כללית. יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול בימים שלפני הניתוח, וכן יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני.

תהליך הניתוח

לאחר חיטוי יסודי של בית החזה, ייעשה חתך מרכזי ארוך בבית החזה מעל עצם הסטרנום. לאחר מכן, העצם תופרד לצורך אפשרות גישה לכל איברי בית החזה.

השלב הבא של ניתוח מעקפים יכלול ביצוע מעקף לב-ריאה של המטופל ע"י מכונת לב-ריאה מלאכותית, לשמירה על הסירקולציה התקינה של דם המטופל בזמן הניתוח, שלא דרך בית החזה (על מנת לאפשר למנתחים לעבוד בשדה ניתוחי ברור ונקי).

מעקף לב-ריאה נעשה ע"י עצירת מעבר הדם בכלי הדם הראשיים (אבי העורקים, ורידי הריאה וכו'), והסטתו אל המכונה, לצורך אספקת חמצן וניקוי הדם מרעלים, למשך זמן קצר.

כאשר הלב הנתרם מוכן, המנתח פותח את קרום הפריקרד (המעטפת החיצונית של הלב), לאחר איתור כלי הדם החסום, מאתרים את כלי הדם הנבחר לביצוע המעקף- לרוב משתמשים בכלי דם אחרים מבית החזה בשל קרבתם היחסית, ה- internal mammary arteries. במקרים אחרים ניתן לקחת כלי דם מהיד או הרגל (למשל ה-saphenous vein).

כלי הדם שנבחרו מוסטים ונתפרים אל כלי הדם החסומים של שריר הלב, ובצורה זו עוקפים את החסימות ומשפרים את זרימת הדם הלבבית.

לבסוף מוסת דם המטופל חזרה מהמכונה אל הגוף. קרום הלב נסגר ובית החזה נתפר בחזרה. בבית החזה מונחים נקז או מספר נקזים לצורך איסוף שאריות הנוזל והדם מהרקמה. על החתך הניתוחי מניחים חבישה גדולה.

ניתוח מעקפים סיכונים

סיכונים כלליים בניתוחים:

זיהום בפצע הניתוח - לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עור ואף בעצם החזה, אשר מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.

דימום - בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטנים או גדולים נפתחים ומדממים, או כתוצאה מחיבור לא תקין של כלי הדם (leak).

במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז נוסף. דימום משמעותי הגורם לאובדן דם רב יכול להצריך ניתוח חוזר לעצירת כלי הדם המדמם.

צלקות - אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.

סיכוני ההרדמה - לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנפילקטי).

סיכונים ספציפיים של ניתוח מעקפים:

פגיעה בכלי הדם הלבביים הגדולים - בשל השימוש במכשור חד.

פגיעה במבנה הלב - המסתמים, השריר או המעטפת.

הפרעות קצב - בשל המגע הקרוב עם סיבי שריר הלב.

אי ספיקת כליות חריפה - בחולים קשים עם מגוון מחלות רקע, בשל חוסר אספקת הדם היחסית בזמן הניתוח.

שיקום לאחר ניתוח מעקפים

לאחר ניתוח מעקפים, המושתל נשאר באשפוז ביחידת טיפול נמרץ לצורך התאוששות והשגחה במשך כ-1-3 ימים. משך האשפוז הצפוי במחלקה הוא של כ-10-14 יום נוספים.

לעיתים יושם במהלך הניתוח קוצב לב חיצוני, אשר יעזור ללב לתפקד חשמלית בימים הראשונים, עד להסדרת קצב הלב.

יינתנו תרופות אנטיביוטיות למניעת זיהומים, ונוזלים לשמירה על לחץ הדם לאחר הניתוח.

לרוב יינתנו גם תרופות לשיכוך כאבים דרך הוריד, ע"פ הצורך.

הוצאת החבישה והתפרים מהחתך הניתוחי נעשית לרוב לאחר שבוע-שבועיים מהניתוח. הוצאת הנקזים נעשית ע"פ הצורך לפי כמות הנוזלים והדימום המנוקז.

בכל מצב של עליית חום פתאומית, ירידת לחץ דם, קוצר נשימה, אצירת שתן, דימום חריף או כאבים בלתי נסבלים לאחר ניתוח מעקפים יש לדווח מידית לרופא.

החלמה וחזרה לתפקוד אחרי ניתוח מעקפים היא הדרגתית, אולם הניתוח מוכח כמשפר תוחלת חיים יותר מהרחבת כלי הדם בצנתור והחדרת תומכן (סטנט) אצל מטופלים בעלי אינדיקציות מתאימות.

המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון