חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים השתלה (Transplantation)
ההעברה של השתל יכולה להיות מחלק אחד של הגוף לחלק אחר, או מתורם לאדם אחר, או מבעל חיים לבן אדם. ההשתלות המבוצעות כיום הן של: כליה, כבד, לבלב, מעיים, לב, ריאות, לשד עצם, תאי לבלב, עור, קרנית ועצמות. השתלת איבר היא פעולה מורכבת וקשה, אולם מהווה פתרון טיפולי מיטבי למחלה שבה איבר מסוים איבד את כושר התפקוד שלו. הטיפול באמצעות השתלה מאריך את חיי החולה ומשפר את איכות החיים שלו.
מנגנוני ההגנה של גוף האדם נגד גורמים מזהמים ומסוכנים מזהים את השתל הזר כפולש, ובתוך זמן קצר מפעילים נגדו תגובה חיסונית של דחייה. יצירת החסינות הנרכשת נגד איבר מושתל קשורה למערכת תיאום הרקמות המורכבת מלמעלה מארבע מאות חלבונים שונים המיוצגים בעיקר בליקוציטים.
איבר בעל התאמה מלאה למערכת תיאום הרקמות של המקבל, כמו אצל בתאומים זהים, נקלט בהצלחה.
במציאות, היות שהמערכת רב-גונית מאוד, סיכויי ההתאמה שבין התורם למקבל קטנים למדי. חוסר ההתאמה גורם להפעלת מנגנון הדחייה וכתוצאה מכך לאובדן השתל. הדרך להתגבר על הדחייה היא טיפול מתמיד בתרופות המדכאות את המערכת החיסונית. תרופות נוגדות דחייה אלה מונעות את דחיית האיבר ומבטיחות שיעור הישרדות גבוה למדי ולטווח ארוך, של השתל.
התרופות השגרתיות כגון קורטיקוסטרואידים, מעכבי חלוקה של ליקוציטים, מעכבי קאלצינאורין ונוגדנים רב-שבטיים הוכיחו את יעילותם להצלחת השתלות, אבל אינם ייחודיים לטיפול בדחייה ופוגעים בחסינות נגד זיהומים ונגד מחלות ממאירות. הסיבוכים הזיהומיים שכיחים במיוחד בשנה הראשונה שלאחר ההשתלה, והנפוץ שביניהם נגרם על ידי הנגיף הציטומגלו.
נוגדנים חד-שבטיים חדשים הניתנים לבעלי חיים במישלב עם טיפול שגרתי, מסוגלים לפתח סבילות, דהיינו, הישרדות האיבר המושתל לאחר הפסקה מוחלטת של טיפול מדכא חיסון. מגוון התרופות למניעת הדחייה מאפשר התאמה של טיפול אישי לכל חולה וחולה, ומעבר מפרוטוקול אחד לפרוטוקול אחר כאשר דיכוי המערכת החיסונית יוצא מהטווח המתוכנן או כאשר מופיעות השפעות לוואי ניכרות.
דחייה חדה ביותר מתרחשת מייד לאחר הניתוח, כאשר קיימים אצל המקבל נוגדנים מלידה נגד סוג הדם של התורם או נרכשים נגד רקמות האיבר. ניתן למנוע דחייה חדה ביותר על ידי ביצוע הצלבה מקדימה בין לימפוציטים של התורם ונסיוב של המועמד להשתלה. דחייה חדה מתרחשת לרוב בחודשים הראשונים שלאחר ההשתלה. היא מתבטאת בירידה בתפקוד השתל, ובסימנים דלקתיים בלתי ספציפיים שכונו בעבר "מחלת הדחייה" כביטוי לעוצמת השפעות אלו שהופיעו אז. לטווח הארוך, הישנות של המחלה הראשונית או ירידה בזרימת הדם בשתל עקב חסימת כלי דם קטנים, ו/או דחייה כרונית, הן הגורמים העיקריים לאובדן השתלים.
ניתוח ההשתלה מתאפיין בפעולות הנדרשות לצמצום תקופת האיסכמיה המצטברת מרגע ניתוק השתל מזרימת דם בעת הניתוח להנצלת האיבר, העברת השתל למרכז שבו נמצא החולה המתאים ביותר לקבלו ועד למועד ההתחברות של כלי דם של השתל למחזור הדם.
שימור האיבר בקירור מבוקר והזלפת נוזלים שפותחו במטרה להפחית התפתחות של בצקת תאית ויצירת רדיקלים חופשיים, מקטין את הנזק הנגרם לאיבר עקב אי-זרימה זמנית של דם. מאז השתפרו והלכו שיטת הניתוח, קיצור זמן השימור והטיפולים לדיכוי הדחייה, ולמרות שבדרך כלל אין התאמה מלאה במערכת תיאום הרקמות, שיעור ההצלחה של ההשתלות בכלל ושל השתלת כליות בפרט הגיע לממדים גבוהים עד שטיפול זה נחשב לשגרתי מבחינה רפואית.
על פי הנורמות האתיות, תרומה של איבר מתוך רצון חופשי היא ביטוי לאהבת האדם ולעזרה הדדית. ואולם, גם בהיבט זה, הפשוט לכאורה, מתעוררים שיקולים מוסריים גם משום שקיים סיכון ולו הקטן ביותר לתורם חי, וגם בשל לחץ מסוים מצד החברה. איברים כגון לב או כבד הזקוקים לאספקת דם סדירה עד להוצאתם להשתלה, מקורם בחולים עם נזק בלתי הפיך של גזע המוח כאשר ליבם ממשיך לפעום עדיין.
הקביעה שמות גזע המוח היא מוות לכל דבר, התקבלה בחוגים הרפואיים בשנות ה-80 ואיפשרה את הנצלתם של איברים חיוניים מגופו של נפטר בהסכמת המשפחה. ההלכה היהודית דנה בסוגיה של קביעת רגע המוות ומתבססת על היעדר תפקוד הנשימה כמרכיב הקובע. הקהילות מוצאות פתרון לבעיות המוסריות המורכבות של התרמה והקצאה על בסיס שיקולים תרבותיים, דתיים, משפטיים וחברתיים. חרף המודעות הציבורית הגוברת בעניין תרומת איברים להשתלה, קיים עדיין פער גדול בין מספר התורמים לבין מאות אלפי חולים הממתינים להשתלה, בעולם.
ד"ר רישרד נקש
רופאים בתחום
המומחים של Infomed עונים על שאלות:
שאלה: יש לי סרקואידוזיס בריאות, 17% תפקוד ריאות, ואני מועמדת להשתלה. אני לא מוצאת חומר על המחלה וגם אף פעם לא נתקלתי באנשים שסובלים מאותה מחלה. אשמח אם תפנו אותי לפורום שעוסק בנושא וגם תשלחו לי חומר שקשור בו.
שאלה: כיצד מזהים דחייה של הכליה המושתלת ע"י הגוף?
שאלה: אחותי בת שנה ו-4 חודשים והיא נכוותה מכוס שתיה חמה והיא אושפזה. הכווייות שלה בדרגה 3-2, ויש קטע בו הן מאוד עמוקות, לדברי הרופאים. הם מציעים לנתח באמצעות השתלת עור מהישבן או מהירך. יש לה כוויות בשתי הידיים ובפנים, אבל בפנים זה שטחי. האם כדאי ללכת על
שאלה: מה הכוונה שהשתלה של עצם + שתל נקלטה (או לא נקלטה)? במה זה מתבטא? ומתי ניתן לקבוע זאת בוודאות?
שאלה: אני מבקשת מידע על שיטת השתלה חדשה בשם אחד על ארבע (או משהו דומה), בה משתילים את כל השיניים של לסת שלמה על בסיס של 4 שתלים . אשמח גם אם תתנו לי הפניה לאתר בנושא.
שאלה: כאשר הייתי בהריון נקבע שיש לי סוג דם RH מינוס, אשר מתגלה רק בבדיקת קומב או משהו דומה. כך שאני נחשבת כתורמת RH+, ובמקרה של קבלת דם - RH-. האם באמת יש מצב כזה?
שאלה: האם נגרם נזק כלשהו לתורם עקב מסירת כליה בריאה?
שאלה: רציתי לדעת איך מוציאים את מוח העצם מהתורם, כלומר באיזו דרך ..? וגם אם לתורם של מוח העצם תישאר צלקת, ואם כן - איפה?
שאלה: אם חולה עם סיטוס אינוורסוס צריך השתלת ריאות, האם זה אפשרי?
שאלה: מי אינו מועמד לניתוח השתלת כליה (מהן התוויות הנגד לניתוח)?
המומחים של Infomed ממליצים לקרוא:
מחלות קשורות
-
אנמיה אפלסטית - כוויה
- אשך טמיר
- לימפומה
- זאבת
מאמרים בנושא השתלה
מאת: מערכת אינפומד 06/12/2010כוויה זוהי פגיעה אשר לרוב נגרמת מחום. היא עלולה להיות גם תוצאה של מגע עם חומרים כימיים, חשמל או קרינה. לכתבה המלאה
מאת: ד"ר יוסף ברגר, רופא בכיר במחלקה לכ 06/01/2014הזרקת שומן היא טכניקה חדשנית לתיקון הבדלי גודל קטנים בין השדיים, אסימטריה בצורת השד, פגמים בעקבות ניתוחים לכריתת גי... לכתבה המלאה
