גורמים גנטיים וסביבתיים והקשר בין שימוש במריחואנה לדיכאון קשה

חוקרים מארה"ב ומאוסטרליה הוכיחו בעבר כי קיים קשר בין שימוש
במריחואנה ודיכאון. במחקר זה החוקרים ביקשו לבדוק את מקומם של
גורמים גנטיים והשפעות סביבתיות בילדות על הקשר הזה. את מסקנותיהם
הם מפרסמים ב Archives of General Psychiatry.

לצורך המחקר נערכו ראיונות עם זוגות תאומים מאוסטרליה בגילאי 30
בממוצע. מטרת הריאיון היתה לברר את הרגלי השימוש השונים במריחואנה
של כל אחד מהתאומים, את התלות במריחואנה, האם התאומים סובלים
מדיכאון קשה, והאם קיימות מחשבות אובדניות ובוצעו ניסיונות התאבדות
בעבר.

החוקרים זיהו 277 זוגות תאומים שבהם אחד התאומים השתמש במריחואנה
והשני לא. הסיכוי לדיכאון קשה, מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות
היה גדול פי 1.3 עד 3.4 בתאום שהיה תלוי במריחואנה לעומת התאום שלא
השתמש במריחואנה. הקשר היה חזק יותר בתאומים לא זהים לעומת תאומים
זהים, עובדה שמצביעה על כך שלגורמים הגנטיים יש תרומה משמעותית לקשר
בין שימוש במריחואנה לבין דיכאון.

שימוש במריחואנה לפני גיל 17 או התחלה של דיכאון חמור ומחשבות
אובדניות בגיל מוקדם בתאומים שאינם זהים, בהשוואה לתאומים זהים, היו
קשורים בצורה משמעותית יותר לתלות במריחואנה.

התוצאות מצביעות על כך שדיכאון אינו גורם לאנשים להשתמש במריחואנה,
והשימוש או התלות במריחואנה כשלעצמם אינם גורמים לדיכאון. על-כן
טיפול באחד מהגורמים הללו אינו ערובה מיידית לטיפול בגורם השני.

Arch Gen Psychiatry 2004;61:1026-1032
https://archpsyc.ama-assn.org/cgi/content/abstract/61/10/1026

[20/10/2004]