אוסטיאופורוזיס - יום האוסטיאופורוזיס העולמי, 22.10

אוסטריאופורוזיס הינה הפרעה המתאפיינת בירידה בצפיפות מסת העצם, מצב הגורם לסיכון לשבר.
איבוד העצם הוא תהליך שקט המתקדם בהדרגה וללא סימנים, עד לשבר הראשון.

דלדול העצם בתקופת הבלות פוגע בעיקר בעצם הספוגית הבונה את גופי החוליות ואת פנים העצמות הארוכות.
השברים האוסטאופורוטים שכיחים בעיקר בעצמות הבנויות מעצם ספוגית.

מסות העצם משתנות מאדם לאדם והן מושפעות מהפעילות הגופנית, מהרגלי דיאטה ותזונה, כגון: מיעוט סידן, צריכת אלכוהול ועישון, מהמאזן ההורמונאלי ומנטיה גנטית.

קיימות 2 קבוצות תרופות עיקריות לטיפול באוסטיאופורוזיס:

1. אנטי קטבוליות - מונעות את פירוק העצם ומשפרות בנייה.
2. אנבוליות - מגבירות את קצב בניית העצם.

הטיפול הספציפי הניתן במסגרת בית החולים לאוסטיאופורוזיס הוא מתן עירוי תרופתי שמטרתו להיקשר לעצם ולבלום את פעולות התאים מפרקי העצם.  לטיפול הניתן דרך הוריד יעילות ורמת בטיחות גבוהות, היעדר תופעות לוואי במערכת העיכול וכן, הפחתת הסיכון לשברים.

לשוב לציין כי הטיפול באוסטיאופורוזיס הוא פרטני ומותאם לנתונים האישיים לרקע הרפואי ולרמת הסיכון למטופל.

חשוב ביותר לנסות ולמנוע את המחלה על ידי תזונה נכונה ופעילות גופנית בונת עצם ולטפל בה בשלביה הראשונים, כאשר המטרה היא להקטין את הסיכון לשברים.

ויטמין D הינו מרכיב חיוני בטיפול במחלה. חשיבותו רבה בשמירה על רמת הסידן ועל המבנה התקין של העצם. מחסור חמור בויטמין יוצר מצב של חוסר מינרלים בעצם והיא הופכת לרכה ושבירה. מחסור בויטמין D פוגע גם ביעילות הטיפול בביפוספונטים במחלת האוסטיאופורוזיס.

מאת: רחל קליין, אחות אחראית, המח' לרפואה דחופה, המרכז הרפואי בני ציון