אלטרוקסין - מטופלי אלטרוקסין? גשו להיבדק

בעקבות השינוי שנעשה בתרופה אלטרוקסין, בחודש פברואר 2011, החלו מטופלים רבים לחוש ברע ולפתח מיחושים שונים כגון: גלי חום, נשירת שיער, סחרחורת, השמנה, בצקות ועוד, דבר שהוביל לקריאה של משרד הבריאות למטופלים בתרופה אלטרוקסין, לגשת ולבצע בדיקות דם.

התרופה אלטרוקסין הינה תחליף סינתטי להורמון הטבעי המיוצר על ידי בלוטת התריס, משמש בעיקר לתיקון חסר ההורמון, כאשר זה אינו מיוצר בכמות מספקת (תת פעילות של בלוטת התריס - היפותירואידיזם).

תת פעילות של בלוטת התריס הוא מצב של היעדר השפעה של הורמון הפראתירואיד (PTH) על רקמות המטרה, אשר באופן תקין נתונות להשפעתו, לצורך ויסות משק המינרלים (סידן, זרחן ומגנזיום) בגוף. תת פעילות של בלוטת התריס עלול להיגרם מסיבות שונות, שהשכיחה ביניהן היא פגיעה בבלוטות מצד בלוטת התריס במהלך ניתוחים מורכבים בצוואר.

סיבות אחרות להיווצרות תת פעילות של בלוטת התריס הן, פגם, נדיר, מלידה בהתפתחות בלוטות מצד בלוטת התריס (בדרך כלל בשילוב עם פגם במערכת החיסון התאי: תסמונת ע"ש Di-George), פגיעה פיזית בבלוטות ופגיעה מתקיפה חיסונית עצמית (אוטואימונית) ההורסת את מבנה הבלוטה. זו האחרונה היא הסיבה השנייה בשכיחותה, והעיקרית להיפופראתירואידיזם המופיע במהלך החיים, שאינו קשור לסיבה מוגדרת אחרת.

תת פעילות של בלוטת התריס לסוגיו השונים עלול להתבטא בתסמינים אופייניים לריכוז נמוך של סידן הדם (היפוקלצמיה), הכוללים, בסדר עולה של חומרה: תחושת נימול לאורך הגפיים, התכווצויות שרירים בלתי רצוניות, בעיקר בכפות הידיים והרגליים, ובשיאו, פרכוסים כלליים (Tetany) המזכירים במידה רבה התקף כיפיוני (אפילפטי). עם זאת, היפוקלצמיה (ריכוז נמוך של סידן בדם) ממושכת עשויה שלא לגרום לתופעות, ואף שלא להתבטא בהתקפים.