המדריך השלם לקוטלי יתושים

מגוון חומרים פותחו במהלך השנים על מנת להקטין את הסבירות לעקיצות יתושים. ישנם המון חומרי הדברה נגד יתושים, הזמינים במגוון פורמולציות, החל מתוספים לכביסה או ספריי לטיפול באריגים, דרך מכשירים חשמליים להגנת החדר, וכלה בחומרים לשימוש חיצוני, ישירות על העור. נגד מי החומרים הללו יעילים?

מרחיקי החרקים יעילים במידה משתנה נגד פרוקי רגליים מוצצי דם, כגון יתושים, קרציות, זבובים עוקצים וכו'. חרקים אלו מחפשים בצורה אקטיבית יונקים (וביניהם גם בני אדם) וניזונים מדמם. מרבית החומרים נגד יתושים פועלים לשיבוש מנגנון האיתור של אותם חרקים, שמבוסס כמעט לגמרי על חוש הריח. מסיבה זו חומרים נגד יתושים, אינם יעילים נגד חרקים כמו דבורים, עכבישים או נמלים, שעוקצים אך ורק כאשר הם חשים בסכנה.

טיפול בבדים - פרמטרין למעשה לא מדובר בדוחה חרקים, אלא בקוטל חרקים. הפרמטרין פוגע במערכת העצבים של חרקים, בעוד שרעילותו עבור בני אדם כמעט זניחה.
עם זאת, היות ובכל זאת מדובר ברעל, הפרמטרין כמעט ואף פעם לא נמרח על העור ישירות (למעט מקרים נדירים של טיפול בסקביאס וזיהומים עוריים אחרים)- מדובר בחומר הפעיל העיקרי במגוון תכשירי הכביסה והספריים לטיפול באריגים.

הפורמולציה הנוחה ביותר לשימוש היא בצורת ספריי לטיפול באריג. יש לטפל בהתזה של 30-45 שניות מכל צד באריגים הרצויים. לאחר ההתזה יש להמתין להתייבשות מלאה של החומר לפני שלובשים את הבגד. טיפול שכזה יעיל להרחקת כמעט כל סוגי החרקים למשך יותר משבוע, ומחזיק מעמד גם בכביסות. היתרון המשמעותי של פרמטרין הוא יעילות החומר נגד מגוון רחב של חרקים.
עם זאת, במקרים מסוימים יש צורך להוסיף גם טיפול במרחיקי יתושים אחרים (עוריים) להגנה מירבית.

מרחיקי יתושים עוריים קיימים כמה וכמה סוגים של חומרים שפועלים כמרחיקי חרקים- כלומר נקשרים לקולטני הריח של היתוש וכך פוגמים במנגנון "איתור הטרף" שלו.

החומרים הנפוצים הם:

DEET- החומר היעיל ביותר כנגד טווח רחב של חרקים מוצצי דם, שנמצא בשימוש כבר למעלה מ-50 שנה. בנוסף, זהו מרחיק היתושים בעל טווח הפעילות הארוך ביותר, בייחוד בפורמולציות חדשות (מיקרואינקפסולציה), שמגבירות את נדיפות החומר. מוצרי עור שונים מכילים ריכוזים משתנים של DEET, בין 10-90%. הריכוזים המינימאליים (10%) מספקים הגנה יעילה למשך כשעתיים, בעוד שריכוזים של סביב כ-30% מספקים הגנה מקסימלית, למשך כ-5 שעות.
ריכוזים גבוהים יותר ופורמולציות מיוחדות (כמו מיקרואינקפסולציה) לא משפרים את יעילות החומר נגד יתושים, אבל בהחלט מגבירים את זמן הפעילות שלו עד ל-12 שעות ואף יותר מכך. לעומת זאת חשיפה למים, כגון במהלך שחיה, גשם או הזעה, שוטפת את מרחיק היתושים ומקטינה את זמן היעילות שלו. באופן כללי מדובר בחומר בטוח לשימוש, ותופעות לוואי נדירות במוצרים מבוססי DEET, בייחוד כאשר מקפידים על כללי שימוש נאותים.
במקרים נדירים DEET, וברוב המקרים מרכיבים אחרים של המוצר (כמו הבושם, הנשא וכו') עלולים לגרום לתפרחת עורית או אלרגיה, ובמקרים נדירים מאוד (ורק בשימוש מוגזם) פגיעה במערכת העצבים. תופעות לוואי הרבה יותר נפוצות הן פגיעה בסוגים מסויימים של אריגים פלאסטיים, תחושת שמנוניות בעור ופגיעה ביעילותו של קרם הגנה מן השמש. מסיבה זו במידה ואתם חשופים גם לשמש, מומלץ להשתמש במרחיקי יתושים משולבים בעלי מקדם SPF של 30 לפחות.

שימוש באוכלוסיות מיוחדות 

DEET הוכח כיעיל ובטוח לשימוש בנשים בהריון ונשים מניקות. מובן כי אוכלוסיות אלו צריכות להקפיד ביתר שאת על כללי השימוש הנכונים, ובכל מקרה הסכנה הנלווית לעקיצות יתושים (שבנוסף לחוסר הנוחות יכולות לגרום למגוון מחלות חמורות) בדרך כלל הרבה יותר גדולה מן הסיכון הטמון בכל סוג של חומר נגד יתושים.

מוצרים מבוססי DEET הוכחו גם כבטוחים לשימוש בילדים מעבר לגיל חודשיים, בתנאי כמובן שמקפידים למרוח שכבה דקה של החומר על העור ולמנוע בליעה מסיבית של החומר (לכן לדוגמא לא מורחים שום דבר על הידיים).

בכל העולם תוארו עד כה פחות מ-20 מקרים של הרעלת DEET בילדים, ובכל אלה מדובר היה בבליעה מאסיבית של החומר, לא כתוצאה של שימוש נאות. לכן, גם במקרה של ילדים, השימוש בחומרים נגד יתושים הרבה פחות מסוכן מאשר עקיצת היתוש עצמה.

פיקרדין - חומר ממקור צמחי, המגיע בדרך כלל בריכוזים של כ-20%. יעילות החומר דומה לתכשירים בריכוז נמוך של DEET, אם כי משך הפעילות שלו קצר יותר. היתרון המשמעותי של הפיקרדין הוא נוחות - החומר לא שמנוני ואינו גורם לגירוי העור. לכן מדובר בחלופה טובה עבור אנשים שסובלים מתופעות לוואי בשימוש ב-DEET.

שני חומרים טבעיים נוספים הם ה-PMD (מיצוי של עץ האיקליפטוס) ו-BIOUD (המופק מעגבניות). שני התכשירים יעילים פחות מאשר ה-DEET.

השימוש במרחיקי יתושים עוריים על מנת להקטין עוד יותר את האפשרות לתופעות לוואי לא רצויות, הקפידו על כללי השימוש הבאים:

1. אין למרוח חומרים נגד יתושים על פצעים פתוחים או אזורי דלקת בעור. חלק נכבד מן המוצרים בשוק מכילים חומרים שעלולים להחריף את הדלקת, ובמקרים נדירים אף לגרום לרעילות מקומית או מערכתית במידה ויגיעו לזרם הדם דרך עור לא שלם.

2. הקטינו את החשיפה לחומרים נגד יתושים- השתמשו אך ורק בכמות הדרושה כדי לכסות את העור בשכבה דקה. שכבה עבה יותר של דוחה יתושים לא משפרת את היעילות שלו. כמו כן אין צורך למרוח את החומר על עור מכוסה בבגדים, בייחוד אם מדובר בבגדים שטופלו בפרמטרין. במקרים קשים במיוחד ניתן להשתמש במרחיקי יתושים גם באיזור הפנים, אך כאן חשיבות הגבלת כמות החומר גבוהה עוד יותר: מרחו כמות קטנה של מרחיק יתושים על הידיים, שפשפו אותן זו בזו, ורק אז כסו את הפנים בשכבה דקיקה של מרחיק. הקפידו להימנע מאזור העיניים, הנחיריים והפה, ובכל מקרה שטפו ידיים היטב לאחר הטיפול.

3. כמו בכל חומר בעל פוטנציאל רעיל, הקפידו להרחיק את מרחיקי היתושים מילדים, אוכל או ריריות חשופות.

4. אין צורך להשתמש בחומר בתדירות העולה על אחת לשתים עשרה שעות, וברוב המקרים אף פחות מכך. על מנת להוריד את החומר בצורה יעילה, יש לשטוף את העור במים וסבון.

5. מצבים נוספים שמקטינים את יעילות התכשירים העוריים כוללים סביבות לחות ואזורים בהם ידוע על יתושים עמידים ל-DEET ומרחיקי יתושים אחרים. במקרים אלו מוצדק לעיתים להשתמש בריכוזים גבוהים יותר של חומר פעיל.

מאת: איבן אוסטפנקו, מערכת אינפומד