דיכאון לאחר לידה

רקע לתופעה

מקובל להתבונן בחיי הפרט, ושל המשפחה כתהליך שקיימים בו שלבים. בין שלב לשלב יש תקופות מעבר. השלבים הם אוניברסאליים אך נראים אחרת מתרבות לתרבות.

השלב שאנו מדברים עליו במצב נורמטיבי הוא מעבר מזוגיות להורות וככל מעבר הוא כרוך במשבר.

ההיריון

כאשר מתחיל הריון, הדברים משתנים, ראשית אצל האישה שעוברת שינויים ברמה הגופנית, ברמה ההורמונאלית, ברמת המראה החיצוני, לעיתים מתלווה אי נוחות גופנית וקושי להתנהל בנוחות ובקלילות, ברמה הרגשית, (יכולה, מוכנה, לטפל בילד, איזה אימא אהיה, האם ההיריון יעבור בשלום?, האם בעלי יעזור לי?, איך גופי יראה לאחר ההיריון? האם אאבד את נעורי? ועוד). גם הגבר עובר שינויים וחווה גם הוא שאלות הנוגעות להורות הקרובה. שני בני הזוג מתחילים תהליך שבו משניים הם הופכים לשלושה. תשומת הלב משתנה וזה משפיע על הקשר שמקבל תפנית.

גם החברה, מתייחסת לאישה ההרה ברגישות ומקובל לתת לה יחס מיוחד, תשומת לב, דאגה והתעניינות. היא ותינוקה עומדים במוקד תשומת הלב ובעלה נדחק מעט הצידה.

ההיריון אף מצריך בדיקות ומעקב בהם האישה ובן הזוג עוברים תהליכים שמחד מרגיעים ונותנים ביטחון אך תהליכים אלו מלווים בחוסר וודאות , מתח וסימני שאלה. גם מצב זה יוצר פוקוס על ההיריון ועל האישה ומפר את האיזון שהיה עד שלב זה.

הלידה

לידה היא אירוע שיש לו פוטנציאל למשבר. למרות שזהו אירוע שיש בו הרבה שמחה הוא מלווה בתחושות סותרות:

רגע אחד נשים יכולות להרגיש אושר ואופוריה מעצם הפיכתן לאימהות ורגע לאחר מכן להרגיש שאיבדו את נעוריהן, רגע אחד מרגישות שמימשו את הנשיות ואת עצמן ורגע לאחר מכן להרגיש דכדוך וחוסר תקווה על שגופן השתנה ואינו נשי ומושך כבעבר.

מחד נשים מאושרים על שנתנו חיים חדשים מאידך יכולות להרגיש שאיבדו את חייהן הקודמים.
לדימוי העצמי שהיה בעבר של אישה מצטרף דימוי נוסף :אם ולגבי האימהות יש הרבה מאוד שאלות, פחדים, חרדות, חוסר ידע , חוסר ניסיון בילד ראשון וחוסר ביטחון.
נשאלת השאלה איך תעבור האישה את השלב הזה בשלום?

2. סקירת הגורמים והשינויים המשפיעים על הופעת דיכאון לאחר לידה

• ברמה הפיזית מתרחשים שינויים הורמונאליים. רמות הורמוני המין (פרוגסטרון ואסטרוגן) יורדת באופן דרסטי ורמות הפרולקטין והקורטיזון עולות. נוצר מצב של "חוסר איזון הורמונאלי"
• לילות בהם נדרש טיפול בתינוק שנולד יוצרים מצב מתמשך של חוסר שינה. עייפות וחוסר שינה ממושכים יכולים להאיץ לחץ ודיכאון לאחר הלידה.
• אי נוחות גופנית שלעיתים מתלווה לתופעות של הלידה, ניתוח קיסרי, או תפרים, או מאמץ מתמשך. יוצר מגבלות בתפקוד ובחופש התנועה, מוגבלות
• ברמה הרגשית: חרדה לגורל התינוק, תוך שאלות בנוגע ליכולת להיות אם טובה, לטפל בו ולספק לו את כל צרכיו, לזהות מצבים בהם יש בעיה.
• היחס ליולדת לאחר הלידה משתנה. ממצב בו היא נמצאת במרכז תשומת הלב, היא נדרשת לטפל בתינוק וממטופלת, היא הופכת למטפלת שמצופה ממנה לשאת בנטל. לא תמיד נשים מוכנות למעבר זה, שמעורר בהן חרדה וחוסר ביטחון.
• האימהות לפי התפיסה החברתית, באה באופן טבעי עם הלידה ואיתה באות גם יכולות להכלה, קבלת התינוק ואינסטינקטים אימהיים ספונטאניים. כשזו המציאות הנתפסת כנכונה, רצויה, צפויה, אישה שאין מתרחשים אצלה מעבר זה, מתחילה לחוש בושה, תסכול, אשמה וחוסר ביטחון ביכולתה להיות "אם מספיק טובה".
• הצפייה לתפקוד מלא, ולהתאהבות מיידית במצב החדש, בתינוק שנולד היא צפייה שיוצרת לחץ על נשים רבות. וזאת מאחר ולא תמיד הן מרגישות שהחוויה כל כך טובה ומתגמלת. קשה להן להתרגל ולאהוב את מצבן החדש, את הלילות ללא שינה, את אבדן המעמד ואת מקום העבודה, את אבדן הגוף הנשי, את הבלבול וחוסר הביטחון בנוגע לתפקידן החדש. ואז, הן מחכות שזה יקרה, דוחקות את הרגשות והמחשבות הקשים ומסתירות את הקושי והמצוקה. מצב זה מוליד כאב שלא מדובר ולא מטופל, והיולדת מרגישה שמשהו לא בסדר אצלה. מתחיל תהליך של הסתרה ובושה ואשמה.
• מבחינה מינית האישה עלולה להרגיש פגיעה, מכיוון שהיא אינה נראית לעצמה מושכת או סקסית כבעבר, במקביל קיימת ירידה טבעית בתשוקה וביכולת המינית של האישה לאחר הלידה.
• חופשת לידה או כלא של בדידות? האישה, שנשארת בבית עם התינוק נכנסת לתקופה שנקראת "חופשת לידה" אך האם זו באמת "חופשה" האם נשים בהכרח נהנות מתקופה זו בה הן יוצאות ממסלול חייהן, אינן יוצאות לעבודה, אינן ישנות טוב בלילות, עסוקות בלבדוק את אימהותן, פעמים רבות הן לבד בבית, והבעל ממשיך את חייו ולא תמיד פנוי לעזור. יש מצבים בהם נשים יכולות ליהנות מתקופה זו, בעיקר כאשר הן מקבלות עזרה ומסביבן מערכת משפחתית או חברתית תומכת ומסייעת, הן בצד המעשי והן בצד הרגשי. מציאות זו לעיתים יוצרת משבר ומפרה את האיזון.
• האהבה לתינוק שנולד גדולה, אך יחד עם אהבה זו מתעוררת חרדה ושאלות כמו: האם אני אוהבת את התינוק מספיק, האם אוכל להיות אם מספיק טובה?יש סימנים לבלבול בזהות, חרדה כלכלית וחרדה בנוגע לאחריות לתינוק.
• כאשר אין לאם חוויית ינקות טובה, משום שהיא עצמה לא זכתה לאימהות טובה דיה, קשה לה לדמיין את עצמה ואת תינוקה בקשר, מצב זה יוצר בעיות בקשר בינה לבין התינוק כבר בשלבים הראשונים.
• הבת הופכת לאם ומצפה לעיתים שהבעל ייקח את תפקיד האם עבורה. מאחר ואין הוא יכול מוכן, לקחת תפקיד זה, היא נכנסת לקונפליקטים ולכעסים.
• בן הזוג לא תמיד מבחין בצרכים אלו, לעיתים הוא עסוק בצורכי עצמו ואולי אפילו "כועס" על התינוק "שתפס" את מקומו בחיי אשתו. ואולי מאמץ האימהות הוא דבר שבעיניו הוא מובן מאיליו. לעיתים אין לאישה בן זוג, בדידותה של אם שאין לה עידוד עמוקה וקשה. גם התינוק יהיה בודד בעיניה ובמקום להעיר בה את האהבה יעיר בה רחמים עצמיים, וכשיבכה, תבכה גם היא על עצמה ועליו.
  
  · כאשר נכנס תינוק למערכת הזוגית, יש את ההסתגלות של האם, ההסתגלות של האב וההסתגלות של שניהם כזוג.

· כל אחד מגיע מילדות אחרת וכל אחד מהם תופס אחרת את ההורות. ההסתגלות הנה אישית ולא תמיד מתרחשת באותו הקצב, ועם אותן אמונות. חלוקת התפקידים משתנה, המעמד של כל אחד מהם משתנה, ועליהם להיות רגישים למצב החדש ולהלם שמצב זה מכניס אותם. חוסר האיזון הזוגי מכניס מתח לחיים המשותפים.

השינויים שעוברים על האישה במהלך ההיריון אינם חולפים עם יציאתו של העובר מן הרחם.
בתקופה הראשונה שלאחר הלידה קיימת אצל היולדת רגישות יתר אשר יכולה להתבטא בהפרעות נפשיות שונות. ההפרעה השכיחה ביותר היא דיכאון. המונח "דיכאון שלאחר לידה" אינו מתאר מצב אחד אלא קשת שלמה של הפרעות נפשיות בדרגות חומרה שונות ובזמני הופעה משתנים לאחר הלידה.

3. דיכאון לאחר לידה – סימנים ומאפיינים, טיפול

ניתן לחלק את התופעות המאפיינות את מצבה של היולדת, של בן הזוג, ושל בני הזוג לשני חלקים מרכזיים: תופעות הנוגעות למצב הגופני ותופעות הנוגעות למצב הנפשי. תופעות אלו נמצאו קשורות ומשפיעות על הסיכוי לפתח משבר של דיכאון לאחר הלידה.

קיימות שתי גישות מרכזיות המתייחסות לשינויים במצב הרגשי לאחר הלידה:

הגישה הביוכימית: המחפשת את סיבת התופעה בחומרים כימיים הנמצאים בדמה של היולדת,

הגישה הפסיכולוגית – חברתית: התולה את המשבר המתפתח במתח הרב של ההיריון והלידה, במצב הדחק בלידה ולאחריה, בנטל ובאחריות הנופלים על האישה ובמערכת התמיכה סביב האישה היולדת.
בעבר חשבו כי הגורמים ההורמונאליים הם הגורם העיקרי להתפתחות "דיכאון לאחר לידה" כיום, מתרבים המחקרים המראים דווקא את חשיבות הגורמים הפסיכו סוציאליים בהתפתחות ההפרעה.
התייחסות לגורמים אלו בתקופת ההיריון ולאחר הלידה יכולה להוריד את הסיכון להתפתחותה.

תיאור התופעה

1. תוגת האימהות (baby blues) 

זהו המצב המתון ביותר. עצבות דכדוך לאחר לידה.

2.דיכאון לאחר לידה POST PARTUM DEPRESSION) )

סימנים ומאפיינים:

· דיכאון לאחר לידה הוא תופעה שכיחה, הכרוכה בסבל רב ליולדת ולמשפחתה, שחשוב לזהותה בהקדם בעיקר שהיא ניתנת לטיפול מוצלח ברוב המכריע של המקרים.

· דיכאון לאחר לידה עשוי להופיע מיד לאחר הלידה, עד מספר חודשים אחריה. (מקובל לחשוב על עד 3 חודשים מהלידה, אך יתכן גם לאחר מכן).

· שכיחות: 10% עד 15% מהלידות.

· ביטויים נפשיים וביטויים גופניים פיזיולוגיים מלווים את הדיכאון שלאחר לידה:

ביטויים רגשיים של "דיכאון לאחר לידה":

תחושת בדידות, מצב רוח ירוד במשך חלק ניכר משעות היממה, עצבות בולטת והתפרצויות כעס בלתי מוסברות, ייאוש, כהות רגשית, פחד מאי יכולת להתמודד עם האימהות, חוסר תקווה, בכי, אדישות או דחייה כלפי התינוק, תחושת בושה (בעיקר במקרים שקיימת תחושת ניכור ודחייה של התינוק), הימנעות מלשתף אחרים בנוגע למחשבות ולתחושות, האם חשה עוד יותר מותשת ומתוסכלת ובטחונה העצמי כאם וכאישה מתערער, תחושת כישלון, חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך, ביקורת ושנאה עצמית, דאגה מוגזמת לבריאות התינוק, חרדות ודאגנות יתר, בלבול, מתח, אי שקט, פסימיות ותחושת אין מוצא, הסתגרות ואובדן עניין בדברים שקודם היו מהנים.

ביטויים פיזיולוגיים של "דיכאון לאחר לידה":

עייפות מתמשכת, אי נוחות גופנית, קושי רב בתפקוד היומיומי, מטלות פשוטות הופכות למעמסה בלתי נסבלת, קשיים בשינה, (קושי בהירדמות, יקיצה מוקדמת) קשיים באכילה (תיאבון ירוד, ירידה במשקל), דפיקות לב מואצות, כאבים בחזה, בבטן, כאבי ראש, חוסר מרץ. עור יבש וקצות גפיים קרות.

ביטויים קוגניטיביים של "דיכאון לאחר לידה":

קושי לחשוב, לקבל החלטות, חוסר ריכוז, מחשבות אובססיביות, מחשבות על מוות או על התאבדות.

הערות:

· יש לציין כי לא כל הסימפטומים חייבים להופיע

· יש שהפרעות נפשיות מקורן בלידה ובחוויית האימהות מתפרצות לאחר זמן בשלבים שונים בהתפתחות הקשר בין האם לתינוק.

· הסימפטומים אינם מובהקים ויחד עם זאת מגוונים מאד והתסמונת עשויה להיות שונה מאד ממקרה אחד למשנהו. (מקשה על זיהוי התופעה, יחד עם המצב הנורמאלי של עייפות וחוסר כוח, וגם ההסתרה)

בניגוד לעצבות שלאחר לידה, ללא טיפול, דיכאון זה יכול להימשך זמן רב, אפילו חודשים ארוכים. במקרים אלו נדרש טיפול מיידי גם בגלל ההשפעות החמורות כשלעצמן של הסימפטומים, וגם בגלל הסכנה להתאבדות החולה.

הטיפול

כאשר מתעורר חשד, ע"י בני משפחה, קרובים, חברים שהיולדת אינה כתמול שלשום, יש לפנות ללא דיחוי לקבלת סיוע מקצועי.

קיימות גישות טיפוליות שונות לטיפול בדיכאון לאחר לידה.

לעיתים נזקקת האישה לטיפול פסיכיאטרי תרופתי אולם לעולם אין הוא מספיק. יש צורך בטיפול פסיכולוגי.

בראש ובראשונה, חשוב הטיפול התרופתי.

תרופות אנטי דיכאוניות, (מעכבים סלקטיביים של סרוטונין) כמו: סרווקסט, פריזמה, (S.S.R.I השפעתן מורגשת לאחר שבועיים שלושה. התרופות בדרך כלל מפיגות את הלחץ והתחושה הכללית משתפרת כך גם התפקוד והאנרגיות. אין להפסיק את הטיפול בעקבות השיפור, אלא בהתערבות של רופא.
יש להמשיך את הטיפול למשך כמה חודשים לפחות. עם זאת מומלצות גם שיחות, מערכת תמיכה סביבתית שתוציא את האם מבדידותה ותדאג ללוות את הטיפול תוך מתן אפשרות למנוחה., פעילות גופנית, שינה ותזונה הולמים.

טיפול תרופתי והנקה:

כאשר אם מיניקה סובלת מתסמינים דיכאוניים לאחר הלידה יש להביא בחשבון את חומרת התסמינים, הפגיעה התפקודית, אפיזודות דומות בעבר ולהחליט לגבי אופי הטיפול. כל התרופות עוברות בחלב אם ברמות שונות אך חלקן ברמות נמוכות ביותר ויש ספק אם יש לכך השפעה. לגבי חלק מהן מצטבר מידע לטובת המשך ההנקה למרות הטיפול התרופתי.

הריון לאחר הפרעות נפשיות לאחר הלידה

הסיכון ללקות בדיכאון באוכלוסיה הכללית עולה מ 1:10 ל 1:2 אצל אישה שסבלה בעבר מדיכאון.
בשלב ראשון כשהאישה עדין מקבלת טיפול תרופתי מומלץ להימנע מהריון נוסף. בהמשך יש לשקול הריון נוסף בהתאם למצב הנפשי, התפקודי, המערכת הזוגית והמשפחתית. יש לעקוב במהלך ההיריון על שינויים ויש אף הממליצים על טיפול תרופתי מניעתי בהריון או מיד לאחר הלידה.
עם זאת חשוב לדעת כי נשים רבות שעברו דיכאון לאחר הלידה וטופלו בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, ילדו לאחר מכן ללא הפרעה.

ככל שהאם תהיה מנותקת זמן רב יותר מהטיפול בתינוקה, כך יגברו חוסר הביטחון והפחדים, לכן, בשיחות הטיפוליות חותרים להקנות או להחזיר לאם ככל האפשר את הביטחון ביכולתה לטפל בתינוקה. בנוסף יש חשיבות רבה לסייע בהפחתת רגשות האשם של האם דרך בדיקת תהליכים עמוקים ומתן לגיטימציה לרגשות שליליים כלפי התינוק.