תקשורת במצבי לחץ בין בני זוג

ההתמודדות עם מצבי לחץ ומצוקה שונה משמעותית בין המינים. הגברים הנמצאים בלחץ ומתח נוטים להסתגרות, התבודדות והתכנסות בעצמם עד לפתרון הסיטואציה, רוב מודעותם של הגברים מרוכזת בפתרון הבעיה והם אינם פנויים להתעסקות בדברים אחרים, הופכים למרוחקים, פזורי נפש ולא משתפים פעולה בכל הנוגע למערכות יחסים. הם נוטים לעסוק בפעילויות המסיחות את הדעת על מנת להשתחרר מהתעסקות בנושא המטריד אותם.

כך הנשים לעומתם, מרבות בשיחה אודות בעיותיהן על מנת לפרוק את אשר על ליבן ולא להיגרר לתחושה של דיכאון, אך לא בהכרח מתוך מטרה למצוא פתרון, שיחה שכזו מאופיינת בהעדר רצף הגיוני והיא מבוססת בעיקר על אסוציאציות רגשיות.

אשה של גבר השרוי במצוקה מצפה ממנו כי ישוחח עמה על מצוקותיו מכיוון שכך היא היתה נוהגת לו היתה במצבו. הגבר, לא מתוך רוע, מתעלם מרצונה ואינו משתף פעולה עם השיחה והיא, בשלה, ממשיכה לנסות לדובב אותו בשל הרגשתה כי לא אכפת לו מרגשותיה. וכך כאשר הגבר מתבצר בשתיקתו ובכל זאת מסרב לשתף פעולה, האישה הופכת לתובענית וביקורתית ונוצר עימות אשר יכול היה להימנע אם האישה לא היתה נפגעת מחוסר התקשורת הזמני והיתה מתאזרת בסבלנות ולא יוצרת עבור הגבר תחושת "מחנק".

אישה הנמצאת במצוקה ופורקת מתחים בפני בעלה, סבלנותו עלולה לפקוע במהירות משום שהבעל היה רוצה להרגיש כי אשתו שבעת רצון ממנו, מחייה וממשפחתה וכאשר הוא מתוודע כי אין זה כך, הוא חש אחראי למצב ומואשם. תחושה זו גורמת לגבר להתחיל ולהתגונן, זאת במקום להוות עבור אשתו אוזן קשבת, לה היא זקוקה. בשל התנהגות זו עלול לפרוץ ויכוח בין בני הזוג, ויכוח שמקורו בהאשמות והתגוננויות.
אפשרות אחרת היא כי הבעל ישמע את הבעיה של אשתו ויספק לה עצות שכן כך הוא היה נוהג גם עם עצמו ונוצר מצב בו הבעל בעצם "מטפל בעצמו" בעת שהוא חשוף לבעיה.

אמנם האישה זקוקה לא פעם לעצה, אולם הנסיון מלמד כי היא יותר זקוקה לתמיכה רגשית ולכן לא פעם היא תרגיש חוסר הבנה וייאוש מצידו של בעלה. הבנת הצורך של האישה, בעת שהיא פורקת מתחים רגשיים, תסייע לבעל להקשיב ולתמוך בה, מבלי לחוש כי מדובר באחריותו או בכשלונו.