איך להתמודד עם תופעת רצח ילדים על ידי הוריהם?

רצח ילדים הוא תופעה שלמרות הקושי שלנו לתפוס אותה, קיימת עוד משחר ההיסטוריה: בעבר, ילדים היו לרכוש של הוריהם והיו עלולים להירצח מיד עם לידתם במקרים שנולדו עם מומים ונכויות. במדינות אסיה, בהן בת נחשבה לעול כלכלי, תינוקות בנות נרצחו עם הגעתן לעולם. 

היקף התופעה בישראל

בימינו, תופעת רצח הילדים על ידי הוריהם ובני משפחתם קורית בשכיחות קטנה משמעותית, אך לצערנו לא עברה מן העולם. דו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראה כי בין השנים 2003-2008 נרצחו 18 ילדים על ידי קרובי משפחה - אבות, אימהות וסבים.

מיהם ההורים הלוקחים את חיי ילדיהם?

אנשי מקצוע מסבירים התנהגות קיצונית זו כתוצאה של שילוב בין גורמים נפשיים וגורמי לחץ סביבתיים.
חלק מההורים הרוצחים את ילדיהם עושים זאת לאחר מסכת של התעללות בהם, כאשר הרצח הינו למעשה שיא מערכת היחסים המתעללת. במקרים אחרים, אותם קשה לנו עוד יותר לתפוס, מדובר בהורים אשר עד לרגע הרצח, מטפלים באופן מסור בילדיהם. כאן, הרצח עלול להיות אקט של נקמה בהורה השני, בעיקר על רקע של פרידה או גירושין קשים, תחושות של תסכול, חוסר אונים וכי זהו הפיתרון המתאים ביותר למצב המסובך אליו נקלעו.

אספקט נוסף שמשפיע על התופעה של רצח הורים את ילדיהם הוא אפקט החיקוי. אנשי מקצוע טוענים כי עיסוק יתר של התקשורת במקרים מסוג זה גורמת ל"שחרור הבלמים" של אנשים במצב נפשי מעורער גם כך ועלולה ליצור אצלם תחושה של לגיטימציה למעשה הרצח (בניגוד לתחושת הרתיעה, העולה בקרב אנשים בריאים ויציבים נפשית). ההערכה היא, שהשפעת החשיפה התקשורתית נמשכת כתשעה ימים בלבד והיא רלוונטית לאנשים בעלי פוטנציאל גבוה גם כך להוות סכנה לילדיהם.

שאלה המעסיקה את המעורבים במרבית מקרי רצח אלו היא סוגיית השפיות של ההורה הרוצח. כאשר אנו חושבים על זה, קשה לנו לדמיין שאדם הרוצח את ילדו בדם קר יכול להיות שפוי. עם זאת, בפועל, חלק גדול מהורים אלו לוקחים את חיי ילדיהם בדעה צלולה ובתוך מודעות מלאה למעשיהם, מה שהופך אותם כשירים לעמוד לדין.

איך להסביר לילדים מה שאנו לא מצליחים לתפוס זאת בעצמנו?

ראשית, חשוב לזכור שכהורים, אנו יכולים להגביל את חשיפת הילד הקטן למקרה. גם כך, בגיל הרך ילדים נוטים להיות מרוכזים בעצמם והינם פחות מודעים לדיווחי תקשורת. כשזו הנטייה הטבעית של הילד, אין צורך לחשוף אותו באופן יזום לתופעה וניתן להגביל את החשיפה שלו לדיווחי התקשורת ולשיחות מבוגרים בנושא.

בהמשך לגישה זו, השירות הפסיכולוגי הייעוצי ממליץ לצוותי חינוך במסגרות של הגיל הרך להימנע משיחות יזומות בנושא, ובמקביל להגביר את תשומת הלב והרגישות לשיחות של ילדים בנושא או להתנהגויות לא רגילות.

אם הילד נחשף למקרה, חשוב להדגיש כי מדובר במקרה חריג, כי סביר להניח שלאותו הורה קרה משהו נורא בתוך הראש שגרם לו לעשות מעשה כה קיצוני, כי דבר שכזה קורה פעם בהרבה מאוד זמן, והכי חשוב - כי ללא ספק הדבר לא יכול לקרות לילד ובמשפחה שלכם. אם הילד שואל האם ייתכן שמישהו במשפחה יפגע בו, חשוב מאוד לחזור ולהבהיר שגם אם מתווכחים, כועסים או רבים בבית, כל בני הבית אוהבים אותו תמיד ולעולם לא יפגעו בו.

באופן טבעי, הצפי הוא שעיסוקו של הילד במקרה יקטן וידעך תוך זמן קצר. אם הילד מפגין או מדווח על פחדים, קשיי שינה, או עיסוק מוגבר בנושא, לאורך זמן, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי, כגון פסיכולוג קליני או אחר, להרגעת פחדיו של הילד.