האם גדל פה דור של חרשים?

שימוש גובר באוזניות, מוזיקה רועשת במקומות הבילוי ואפילו השירות הצבאי – כולם גורמים נזק לשמיעה של צעירים. מה ניתן לעשות?

"החושים שלנו משמשים כהתרעה בפני סכנות אפשריות: טעם מר מזהיר אותנו מרעלים, ריח ריקבון מסמן לנו שהאוכל אינו בטוח לאכילה, קולטני כאב בעור מזהירים אותנו להתרחק ממשהו חם. אבל מה עם השמיעה? זהו החוש היחיד ללא מנגנון הגנה", כותבת קת'רין בוטון, לשעבר העורכת של ה"ניו יורק טיימס" ומחברת הספר "צעקות לא יעזרו" (Shouting Won't Help).

וכמה שהיא צודקת: אודיולוגים מזהירים מפני "מגיפה" של אובדן שמיעה בשנים הקרובות. כ-17% מהאמריקאים, שהם 48 מיליון איש, סובלים מדרגה מסוימת של אובדן שמיעה, כשמחצית מהם מתחת לגיל 55. ישנם גורמים שונים שעלולים לגרום לפגיעה בשמיעה, ביניהם גיל מתקדם, נטילת תרופות (fusid לטיפול באי ספיקת לב) וגנטיקה, אך הגורם המרכזי הוא חשיפה לרעש ( NIHL - noise induced hearing loss). 

קראו עוד: שומעים צפצופים באוזניים? אולי זה טינטון

מעבר לרעשים העירוניים, שלא נמצאים בשליטתם של רוב האנשים, דווקא מנהג נפוץ אחד מסתמן כמסוכן במיוחד: שימוש באוזניות. האוזניות, שבמקור היוו פיתרון שמנע מבני נוער להקשיב למוזיקה חזקה בסביבת אנשים, פתרו אמנם את הבעיה הסביבתית, אך בכך גרמו להחמרה של בעיה אחרת: פגיעה בלתי הפיכה בשמיעה של בני נוער וצעירים.

הנוער בישראל: בין הדיסקוטקים ל-M16

סביר להניח שבני נוער שמבלים שעות רבות בהאזנה למוזיקה בעוצמה גבוהה באוזניות אינם מודעים לאפשרות של פגיעה באיכות החיים שלהם בגיל המבוגר. עוצמת הקול נמדדת בדציבלים, כאשר 140 דציבל מוגדר כ"סף הכאב האקוסטי" ועלול לגרום לטראומה אם הוא נמשך ליותר ממספר שניות. לשם השוואה, שיחה רגילה נעה סביב 50-60 דציבל, משאית מייצרת כ-90 דציבל, הופעת רוק 100 דציבל והמראת מטוס - 120 דציבלים. 

מדענים שחקרו את התופעה הגדירו מושג חדש המתאר את החיים בסביבה אורבנית עתירת רעשים (כגון סירנות וכלי רכב כבדים): "זיהום רעש", כאשר התורם הגדול ביותר לכך הוא תחבורה ומקורות נוספים הם תעשיה, מוקדי בילוי ומכשירים ביתיים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ על ערך מקסימלי של 30 דציבלים לשינה אפקטיבית, וממליץ שלא להיחשף  לרעש של 80 דציבל במשך היום.

מחקר שנערך בישראל על ידי אבי גוטליב, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, קבע שמעבר לסכנה לשמיעה, חשיפה לרעש כרוכה גם בתופעות לוואי שליליות במערכות אחרות בגוף, בין השאר לחץ דם גבוה, מחלות לב, בעיות אישיות וחרדה, שינויים במערכת האנדוקרינית ושיבושים במערכת העיכול. גוטליב ציין במחקרו כי "רעש הינו ללא ספק אחד המטרדים הסביבתיים הנפוצים בחברה הישראלית ומקורותיו רבים ושונים". 

קראו עוד: כמה רעש פוגע בשמיעה?

לפי הערכות משרד הבריאות כ-30% מבני 65 ומעלה סובלים מלקות שמיעה כלשהי, כשבגילאי 75 ומעלה המספר קרוב ל-50%. כיוון שנזקי רעש מצטברים, ישנה הסכמה בין המומחים כי פגיעה בגיל מבוגר היא תוצאה של חשיפה בגיל צעיר יותר. אך בני הנוער, כאמור, לרוב אינם מגלים עניין רב במניעה של נזקי שמיעה והם מבלים את זמנם בהאזנה למוזיקה באוזניות או בדיסקוטקים. ב-2014 נחקק חוק שנועד לתת מענה לבעיה הזו, הקובע שיש להתקין חיישן לעוצמת קול, שיגרום לניתוק זרם החשמל במידה והרעש במקום יעלה מעל 95 דציבל למשך חצי דקה.

תחום נוסף שייחודי למדינת ישראל ועלול לגרום לחשיפה מזיקה לרעש הוא השירות הצבאי: מנוע טנק מייצר רעש של כ-120 דציבלים וירי ברובה M-16 מגיע לכ-160 דציבלים. בהתחשב בעובדה שרוב החיילים חשופים לרעש בזמן אימון (ירי, פיצוצים) וחיילים קרביים חשופים אליו זמן ארוך במיוחד (זמן מצטבר של שבועות לאורך שירות של שלוש שנים) - פרסמה מפקדת קצין רפואה ראשי הנחיות לגבי אורך הזמן המותר לחשיפה לרעש לפי עוצמות. בנוסף, לוחמים במקצועות מסוימים, כמו לוחמי הנדסה ומדריכי ירי, חייבים לעבור בדיקת שמיעה תקופתית. כיום יש מעבדות ניידות שעוברות בין הבסיסים ומקצרות את זמני ההמתנה לבדיקות שמיעה. 

אילו חידושים טכנולוגיים ישנם בטיפול בלקויות שמיעה?

יש כיום מספר שיטות לטיפול באובדן שמיעה מלא או חלקי, והם תלויות במקום הפגיעה במערכת השמיעה:

1. מערכות הגברה אישיות: הדור הישן (אנאלוגי) של מכשירי השמיעה פועל כמו מיקרופון ומעצים את כל הצלילים בסביבה. הדור החדש של המכשירים (דיגיטלי) ניתן לכיוון כך שרק התדרים בהם יש אובדן שמיעה יהיו מוגברים. הם יכולים להיות מורכבים מאחורי האוזן, בתוך האוזן או נסתרים בתוך תעלת השמע.

2. מכשירים המצריכים השתלה כירורגית: משמשים כטיפול "קו שני", כאשר מכשירי שמיעה חיצוניים כבר אינם יעילים. הם כוללים בין השאר שתלים לאוזן התיכונה (השתל מוחדר ישירות לעצמות השמע וגורם לרטט שלהן); שתלים מעוגנים בעצם (bone anchored), המוחדרים לעצם מאחורי האוזן ושולחים את האות ישירות לאוזן הפנימית; ושתל שבלול (cochlear implant), שהוא אחד המתקדמים ביותר כיום, שעוקף את החלק הפגוע באוזן ומגרה ישירות את עצב השמיעה. 

ניתן לומר שבקרוב ל-100% מהמקרים הטיפול הטוב ביותר הוא פשוט מניעה. שימוש באטמי אוזניים רגילים (ספוגיים) מוריד את עוצמת הרעש ב-30 דציבלים והוא מספיק ברוב המקרים. עזרים משוכללים יותר כוללים אוזניות (שבשילוב עם אטמים יכולות להוריד את עוצמת הרעש בכ-60 דציבלים) או עזרים אלקרטוניים, שמפיקים קול באותו תדר כמו התדר שמגיע מהסביבה - וכך מונעים ממנו להגיע לאוזן.