ליקוי בשמיעה באוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש (NIHL)

חשיפה לרעש חזק פוגעת ביכולת השמיעה בהיקף ובחומרה התלויים בתנאי החשיפה. מעבר לפגיעה בשמיעה, חשיפה לרעש בעוצמה מתונה יכולה להוות מטרד ולגרום לתחושות בלתי רצויות כמו עייפות וירידה ביכולת הריכוז. יש עדויות מניסויים בבעלי חיים ובבני אדם שרעש יכול להשפיע לרעה על תפקוד מערכות הגוף השונות כמו מערכת העצבים, מערכת הלב וכלי הדם ומערכת בלוטות ההפרשה הפנימית. מקורות הרעש המזיק לשמיעה בבני אדם מתייחסים בעיקר למקור תעסוקתי, צבאי ולעיתים גם למוזיקה רועשת.
מאפייני הליקוי בשמיעה בעקבות חשיפה לרעש חזק: סוג הליקוי בשמיעה הוא תחושתי-עצבי (Sensorineural). קיימת הבחנה בין חשיפה לרעש הגורמת לליקוי זמני בשמיעה (Temporary threshold shift) שהוא הפיך באופן חלקי או מלא, לבין חשיפה הגורמת לליקוי קבוע בשמיעה (Permanent threshold shift). התסמין השכיח הנלווה לליקוי בשמיעה הוא הטינטון (Tinnitus) שהוא צליל או רעש טורדני באוזן או בראש.
מיקום הנזק באוזן הפנימית: הליקוי הזמני בשמיעה מיוחס לפעילות מטבולית מואצת של תאי השיער החיצוניים באוזן הפנימית. ליקוי זה הוא הפיך. לעומת זאת הליקוי הקבוע בספי השמיעה מיוחס לנזק מכני הנגרם לתאי השיער עד כדי הרס התאים. מוות של תאי השיער יכול להוביל לניוון של סיבי עצב השמיעה. ייתכן צירוף של נזק מטבולי ומכני כך שחלק מהליקוי השמיעתי יהיה זמני וחלק יישאר קבוע.
אופי הליקוי בשמיעה (זמני או קבוע) וחומרתו תלויים במישלב של מספר גורמים: עוצמת הרעש, משך החשיפה, אופי הרעש (רציף או מקוטע), הרכב תדרי הרעש והרגישות האישית של הפרט הנחשף לרעש (כגון קיום מחלות הקשורות במערכת הלב וכלי הדם, סוכרת, עישון, נטילת תרופות הרעילות לאוזן הפנימית).
לפי הערכות של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית (NIH) משנת 1990, כשליש מכלל הליקויים בשמיעה באוכלוסייה הבוגרת נגרמים על ידי חשיפה לרעש, ובהם הגורם התעסוקתי הוא השכיח ביותר לירידה בשמיעה (Occupational NIHL).
ליקוי בשמיעה בעקבות חשיפה לרעש תעשייתי: נזק המצטבר ומתפתח באיטיות במהלך של שנים. בשנים הראשונות לחשיפה העובד אינו מודע לליקוי השמיעה המוגבל בדרך כלל לתדרים הגבוהים. עם זאת בתנאים אקוסטיים קשים, כגון נוכחות של מספר דוברים, או רעש רקע, הוא עלול להתקשות בתקשורת המילולית הבין-אישית. הליקוי בשמיעה על רקע של רעש תעשייתי הוא בדרך כלל דו-צדדי כשאזור התדרים kHz3- 6 (קילו הרץ) הוא הפגיע ביותר. בעולם קיימות תקנות שונות הכוללות מדדים של מפלסי רעש המותרים לעובד בתעשייה. בדומה לנהלים של הארגון הלאומי לתעסוקה בארצות הברית (NIOSH), המוסד לבטיחות וגהות בישראל קבע שחשיפה לרעש רציף בעוצמה קבועה של 85 dBA מותרת למשך 8 שעות עבודה. כל תוספת של 3 dB מעל עוצמה זו מקצרת את זמן החשיפה המותר במחצית. עוצמת החשיפה המרבית המותרת היא 115 dBA למשך 0.5 דקה.
כאשר העובד חשוף לרמות רעש של 85 dBA ומעלה, על המעסיק להפעיל "תוכנית לשימור השמיעה" הכוללת בין היתר אמצעי מיגון אישיים (אטמי אוזניים או אוזניות), בדיקות שמיעה תקופתיות ומדידות נישנות של רמות הרעש בעמדות העבודה השונות.
ליקוי בשמיעה בעקבות חשיפה לרעש במקומות בידור: מקורות רעש נוספים העלולים לגרום לנזק מצטבר קשורים לבילוי ובידור בשעות הפנאי, כמו: רעש בדיסקוטק, בקונצרט רוק או בהאזנה למוזיקה באמצעות ווקמן. בדרך כלל החשיפה למוזיקה בעוצמה גבוהה אינה רציפה ולכן היא משפיעה פחות על רמת השמיעה בהשוואה לרעש בתעשייה. עם זאת יש לזכור שחשיפה נישנית למוזיקה בעוצמות גבוהות עלולה להביא לנזק קבוע בשמיעה.
ליקוי בשמיעה בעקבות חשיפה לרעש מסוג Acoustic trauma: רעשים הנגרמים מפיצוץ (Impulse noise) או רעש ירי (Impact noise) המאופיינים במשך חשיפה קצר ביותר (פחות מ-0.2 אלפיות השנייה), אך בעלי עוצמה חזקה במיוחד היכולה להגיע לטווח של 170-140 dBSPL. הנזק הנגרם לשמיעה בעקבות חשיפה לרעשים אלה הוא החמור ביותר, הוא מופיע מייד לאחר האירוע, ומלווה בדרך כלל בטינטון חזק. אם מתלווה לפיצוץ הדף אוויר ייתכן בנוסף לנזק לשמיעה ממקור האוזן הפנימית, תהיה פגיעה גם במבנה האוזן התיכונה.
כדי להקטין את הסיכוי לנזק קבוע בכושר השמיעה כתוצאה מחשיפה לרעשים חזקים, יש להקפיד על אכיפת התקנות הקיימות בהתייחס למפלסי הרעש המותרים במקומות העבודה והבידור, ועל הפעלת "תוכנית לשימור השמיעה" בתעשייה.

פרופ' חוה מוצ'ניק
פרופ' מינקה הילדסהיימר