ירידה בשמיעה באוזן פנימית

בעוד שליקויים באוזן התיכונה גורמים לכבדות-שמיעה, ליקויים באוזן הפנימית עשויים להוביל לחירשות מוחלטת. ליקויי השמיעה שיתוארו להלן הם אלו הנוצרים עם הזמן ולא יכללו ליקויים מלידה.
מרבית הפגיעות הן באיבר השמע בתוך השבלול הקרוי האיבר ע"ש קורטי, אך תיתכן גם פגיעה בעומק, במסלולי השמע עד לאזורי הקליטה במוח. תדירויות הקול הנפגעות הן בדרך כלל התדירויות הגבוהות מ-2000 הרץ ומעלה. פגיעה זו קוטמת את הצלילים של חיתוך-הדיבור, והדיבור נשמע עמום: השומע שומע שמדברים אך מתקשה להבין את המילים. לרוב נלווה טינטון בדרגות חומרה שונות.
ליקויי שמיעה שכיחים:
ליקויי שמיעה עקב גיל - Presbycusis: ליקוי השמיעה השכיח ביותר. הוא דו-צדדי, מחמיר עם הגיל, מתחיל ברוב המקרים מעל גיל 60 אך יש שהוא מתחיל כבר בגיל העמידה. ל-30% מגילאי 65 ומעלה יש ליקוי מסוג זה בדרגות חומרה שונות. הפגיעה היא בעיקר בקליטת תדירויות-הקול הגבוהות, לצד ירידה בכלל התדירויות (עקומה 3 בטבלה). השמיעה נחלשת ויש קושי להבין מילים. תופעה נוספת היא צמצום הפער לרמה נמוכה ביותר בין סף-השמיעה לאי-הסבילות לרעש. השומע מבקש שידברו בקול רם יותר, וכאשר מרימים את הקול הוא מגיע מייד לסף אי-סבילות והדיבור נשמע לו חזק מדי. תופעה זו ידועה במיוחד אצל זקנים. היא מתבטאת בניתוק הקשר עם הסביבה מה שמוביל לדיכאון ולניוון נפשי. עקב הליקוי בשמיעה נגרמות גם תאונות.
מכשירי השמיעה נועדו "לחבר" את הלוקה בשמיעה לסביבתו. זקנים מתקשים להסתייע בהם משתי סיבות: א. קושי טכני בתפעול המכשיר; ב. ההגברה מביאה את עוצמת הקולות אל סף אי-הסבילות.
נזקי שמיעה מרעש - Noise induced hearing loss: חשיפה לרעש חזק פוגעת בתאי "איבר קורטי". המדידות במפעלי תעשייה מצביעות על שני גורמים המשפיעים על מידת הנזק (בנוסף לרגישות האישית): עוצמת הרעש ומשך החשיפה. ברעש מתמשך לאורך חודשים ושנים, כגון במפעל תעשייתי, הפגיעה אינה הפיכה והנזק מחמיר עם הזמן. ניזוקים התאים בתחום התדרים 4000 הרץ, ופחות בתדרים אחרים. הפגיעה מתבטאת בעקומת שמיעה אופיינית (טבלה 2). אנשים שונים החשופים לאותם תנאי רעש נפגעים במידה שונה זה מזה. נזק נגרם בעוצמות שמעל 85 דציבל. (חשיפה לרעש של 90 דציבל למשך 8 שעות ביום במשך שנים שקולה כנגד עוצמה של 96 דציבל לשעתיים ביום באותו זמן).
הטיפול בנזק מרעש הוא במניעה בלבד. המודעות למניעה עלתה בעשורים האחרונים, וכיום עובדים החשופים לרעש, נדרשים להרכיב מגני אוזניים כדי להקטין את עוצמת הרעש אל מתחת ל-85 דציבל, וכן עליהם לעבור מדי שנה בדיקת שמיעה לניטור מצבם.
נזקי שמיעה מהדף ומפיצוצים - Blast injury: פיצוצים פוגעים באוזן הפנימית (הדף עלול גם לגרום לקרעים בתופית), במיוחד אם האדם נמצא באזור סגור יחסית שבו עוצמת הפיצוץ אינה מתפשטת לצדדים. אצל 50% מהנפגעים יש התאוששות של לפחות 10 דציבל בתוך מספר שנים. לרוב, התדרים הנפגעים הם הגבוהים.
איבוד שמיעה פתאומי - Sudden hearing loss: איבוד שמיעה פתאומי קורה על פי רוב למבוגרים, ללא סיבה ברורה. הפגיעה בדרך כלל באוזן אחת. סיבות משוערות: זיהום מווירוס, הפרעה באספקת דם, קרע פתאומי בממברנה בתוך השבלול ועוד. נפגעים כל התדרים, אך יש שנפגעים התדרים הגבוהים בלבד או הנמוכים.
הטיפול באיבוד שמיעה פתאומי יעיל רק סמוך להתהוותו. איחור בטיפול מעל שבועיים מקטין מאוד את סיכויי הצלחתו. מטפלים באמצעות סטרואידים ואנטיביוטיקה נגד נגיפים, ובטיפולים נוספים שטרם הובררה יעילותם. ניתן גם להחדיר סטרואידים לחלל האוזן התיכונה כדי שייספגו בשבלול. לטיפול זה יעילות גבוהה וללא השפעות לוואי, בעוד שהטיפול בדרך פומית מעורר בעיה אצל רוב המבוגרים.
ללא טיפול, סיכויי ההבראה מאיבוד שמיעה פתאומי הם 30%, ו-30% נוספים סיכויי השתפרות חלקית. הטיפול מעלה את הסיכויים ב-15% לפחות.
נזקי שמיעה מזיהומים: זיהומים ממושכים של האוזן התיכונה עלולים לגרום לפגיעה באוזן הפנימית. חצבת וחזרת עלולות לגרום לאיבוד שמיעה חד-צדדי או דו-צדדי. זיהומים מחיידקים במוח, דלקת מעטפת המוח, שחפת, עגבת, איידס ועוד, עלולים לגרום לאיבוד שמיעה חד-צדדי או דו-צדדי. אלה מצבים נדירים ואינם הפיכים.
נזקי שמיעה מתרופות: סוגי אנטיביוטיקה (בייחוד אמינוגליקוזידים), סוגי טיפות אוזניים, תרופות משתנות, תרופות מסוג אספירין וסוגי כימותרפיה עלולות לסכן את השמיעה.
נזקי שמיעה מגידולים וממחלות במערכת העצבים המרכזית: גידולים במוח עלולים ללחוץ על עצב השמע. מחלות במוח עלולות לגרום לירידה בשמיעה.
ליקויי שמיעה הנובעים ממצבים תורשתיים: מחלות המועברות על ידי גנים גורמות בגיל מוקדם או מאוחר לליקוי שמיעה דו-צדדי והדרגתי. לעיתים קרובות יש סימנים נלווים נוספים.

ד"ר דוד כהן