טיפול באלרגיה: מתרופות ועד חיסון - כל האפשרויות שעומדות בפניכם

מערכת החיסון של הגוף מגינה עלינו מאות פעמים ביום, למשך כל החיים: החל מפתוגנים שחדרו דרך העור, דרך חיידקים שנמצאים אצלנו באופן קבוע במערכת העיכול ועד מיקרואורגניזמים שנשאפים לריאות בכל נשימה. ברוב המקרים מערכת החיסון עושה את עבודתה טוב כל כך עד שאנו אפילו לא מודעים לכך שהיא פועלת, אך אצל חלק מהאנשים היא "נכנסת לפעולה" באופן חריף כל כך – עד שהחולה לא מסוגל להתעלם עוד.

מערכת החיסון פועלת כנגד כל גורם זר שחודר לגוף, בין אם מדובר בחיידק, וירוס, פרזיט או חומר אחר, ביולוגי או כימי. חלק מהגורמים לאלרגיה הם תורשתיים ולא נדיר לראות  חולים שסובלים מאלרגיה דומה לזו של הוריהם. מצד שני, קשה מאוד להצביע על אותם אנשים שיסבלו מהתקף אלרגיה ועוד יותר קשה לקבוע מראש את הגורם, כך שבמובן מסוים החולים הסובלים מאלרגיה "לומדים תוך כדי תנועה". מחקרים מצביעים על כך שבין 20%-25% מהאוכלוסיה ה"בריאה" סובלים, או יסבלו לפחות פעם אחת בחיים, מתגובת יתר של מערכת החיסון, או בשמה המוכר יותר "אלרגיה".

מהי אלרגיה?

אלרגיה היא אחד מהמצבים הכרוניים הנפוצים ביותר בעולם, והיא מוגדרת כאוסף של תסמינים, ביניהם גרד בעיניים ובעור, פריחה, גודש באף, עיטוש, הרגשה כללית רעה ולפעמים גם כיווץ של דרכי הנשימה שגורם לצפצופים (בעיקר בהוצאת אוויר, אך לא רק). הטריגרים לאלרגיה, הנקראים "אלרגנים", הם מגוונים וכוללים אפילו חומרים "תמימים" לכאורה כמו אבקנים, דשא, שיער או רוק של בעלי חיים, עקיצות חרקים, עובש, לטקס, תרופות וגם מאכלים מסוימים. 

אבק הוא אלרגן נפוץ אחד יש כאן מלכוד: לא האבק עצמו הוא המסוכן (ועובדה שחולים שרגישים לאבק לא מקבלים התקף בזמן נסיעה ברכב שטח) אלא מיקרואורגניזם שחי בו ונקרא "קרדית אבק הבית". המיקרואורגניזם הזה, שגודלו פחות ממילימטר, חי לרוב בבית במקומות שבהם ישנם מצבורי אבק, ניזון מחלקיקי עור וההפרשות שלו הן הגורמים לאלרגיה.

מה קורה בגוף בזמן אלרגיה?

למעשה, מבחינה פיזיולוגית אלרגיה מתרחשת לרוב בחשיפה השניה לאלרגן. הסיבה לכך היא פערי הזמנים שבין החשיפה לתחילת התגובה של מערכת החיסון: בחשיפה הראשונה (בין אם דרך העור, בבליעה, בנשימה או בעקיצה) ישנה הפעלה של מערכת החיסון המולדת, שפועלת באופן מהיר אבל לא ספציפי. זו תוקפת את האלרגן והורסת אותו, ומפעילה את המערכת הנרכשת - זו שאחראית על יצור של נוגדנים ספציפיים ויצירת זיכרון חיסוני. הנוגדנים הללו, מסוג IgE, נקשרים לתאים בשם MAST (בעברית: תאי פיטום) וממתינים שם עד לחשיפה נוספת לאותו אלרגן. יצירת הנוגדנים מתרחשת אחרי שהאלרגן כבר נעלם מהגוף, ולכן אין תגובה חיסונית בחשיפה הראשונה.

כשהאדם נחשף לאותו אלרגן בפעם השניה - המערכת החיסונית הנרכשת נכנסת לפעולה באופן מהיר ואינטנסיבי יותר, כשאחת הפעולות הראשונות היא "זיהוי" וחיבור של האלרגן על ידי הנוגדנים הצמודים לתאי MAST. חיבור זה גורם לשחרור שורה של חומרים מתאי ה-MAST, כשהחשוב בהם הוא ככל הנראה היסטמין -  מתווך של מערכת החיסון שנמצא כאחראי העיקרי לתסמיני האלרגיה: כיווץ השריר החלק בדרכי האויר (שגורם לצפצופים בנשימה), הרחבת כלי דם (שמובילה לירידה בלחץ הדם ועליה קומפנסטורית בדופק), אורטיקריה (פריחה), כאבים, דמע וגרד. ההיסטמין גם משמש כמתווך חשוב בדלקת ובייצור החומצה בקיבה. 

מהי אלרגיה עונתית?

פעמים רבות ניתן לפגוש חולים שמתלוננים על "אלרגיה עונתית". הכוונה היא שסימני האלרגיה מופיעים כל שנה, באופן עקבי, באותה התקופה ולמשך מספר שבועות, כשלרוב מדובר על תקופת האביב-תחילת הקיץ, המאופיינת בפריחה ויצירת אבקנים. במקרים כאלה נהוג לתת טיפול תומך לאורך התקופה "הפרועה" עד להיעלמות האלרגן מהאויר, עניין שנמשך בין שבועות לחודשים.

מה הקשר בין אסתמה לאלרגיה?

אסתמה ואלרגיה הן שתי מחלות הקשורות זו בזו, עד כדי כך שהאגודה האמריקנית לאסתמה, אלרגיה ואימונולוגיה (AAAAI) הגדירה שלפחות חצי מ-20 מליון האמריקאים הסובלים מאסתמה – סובלים למעשה מאסתמה אלרגנית. שתי המחלות דומות מאוד, וקל להתבלבל בין קוצר נשימה כתוצאה מהתקף אסתמה וקוצר נשימה בגלל אלרגיה (אלא אם כן החולה יודע לספר את ההיסטוריה הרפואית שלו). כתוצאה מכך, גם הטיפול התרופתי הוא לרוב דומה, הן ברמת הטיפול והן ברמת המניעה. אנשים שידועים כחולי אסתמה מעידים על עצמם שהם רגישים יותר לאלרגנים באוויר (מעבר לטריגר הספציפי להתקף האסתמה) ופעמים רבות טיפול מוצלח במחלה אחת יכול להביא להקלה משמעותית בסימפטומים של המחלה האחרת. 

מהו טסט אלרגיה? 

כדי לעזור לחולה להתמודד עם האלרגיה שלו ולהימנע מהתקפים חמורים שיכולים להיות מסכני חיים ישנו צורך לדעת מהו הטריגר לאלרגיה, כך שניתן יהיה להימנע מחשיפה שניה אליו. הבדיקה הנפוצה ביותר היא טסט של העור, שמבוצע על ידי דקירה (prick test) במהלכה למעשה מחדירים אלרגנים שונים בכמות קטנה אל הגוף כדי לנסות וליצור תגובה אלרגית מקומית. הטסט מבוצע על ידי 16 דקירות שטחיות שמחדירות 14 חומרים שונים לשכבת התת-עור, כששתיים מהדקירות הן לצורך בקרה חיובית (היסטמין – שגורם לתגובה אלרגית ב-100% מהאנשים) ושלילית (מים או ממס אחר שלא גורמים תגובה). רבע שעה לאחר ביצוע הטסט ניתן לרוב לראות האם היתה תגובה אלרגית - ולאיזה חומר. 

טסט נוסף שנמצא בשימוש מבוצע על ידי מדבקה שמוצמדת לעור (patch test). בטסט זה מדביקים על העור מדבקה הספוגה בחומר החשוד כאלרגן, בדרך כלל על הגב. בגלל השחרור האיטי – נהוג לחזור לאלרגולוג 24-48 שעות לאחר ההדבקה כדי לבדוק האם החומר יצר תגובה אלרגית.

שיטות נוספות לאבחון אלרגיה הן בדיקות דם, בדיקות נוגדנים וספירומטריה (בדיקת תפקודי ריאות) - בדיקה שמבוצעת גם באבחון של חולי אסתמה.

טיפול באלרגיה: מתרסיס לאף ועד זריקות

את הטיפול באלרגיה צריך לחלק לטיפול במצבים קלים וטיפול במצבי חירום. מטרתו של הטיפול הקל, או "טיפול תומך", היא להקל על הסימפטומים על מנת לאפשר התמודדות נוחה יותר בחיי היומיום. הטיפולים הקלים כוללים:

אנטיהיסטמינים 

לרוב תרופות קו-ראשון, נוגדות את האפקטים המזיקים של היסטמין ועל ידי כך מקלות על תסמיני האלגיה.

נוגדי-גודש

בצורת תרסיס לאף, נמכרים כתרופות OTC (ללא מרשם רופא), אך אסור להשתמש בהם מעבר לשלושה עד חמישה ימים שכן בשימוש ארוך הם יכולים לגרום באופן פרדוקסלי לגודש חמור יותר. מכיוון שהם מכילים אדרנלין או חומר דומה לכיווץ כלי הדם באף - תופעת לוואי שלהם היא קושי בהירדמות.

תרסיסי אף המכילים סטרואידים

סטרואידים, בהיותם נוגדי דלקת, משמשים לעתים כתרופות קו-שני בטיפול בגודש ואלרגיה. השימוש בסטרואידים צריך להיות על פי הנחיה של רופא או רוקח.

טיפות עיניים

תרופות יעילות לטיפול באודם, גרד, נפיחות ודמע כתוצאה מאלרגיה. חלק מטיפות העיניים כוללות גם חומרים אנטי-היסטמיניים או נוגדי דלקת (NSAIDS או סטרואידים).

מעכבי לויקוציטים

דוגמת סינגולייר, שהיא תרופה במרשם. תופעות הלוואי כוללות כאבי ראש, כאבי אוזניים וכאבי גרון, עצבנות, בחילה וכאבי ראש - ולכן יש ליטול את התרופה רק בהמלצת רופא. 

מעכבי תאי MAST

תרופות יעילות המעכבות את שחרור ההיסטמין מתאי MAST. נהוג להשתמש בהן כטיפול מונע בחולים עם "אלרגיה עונתית", החל משבועיים לפני תחילת העונה, באופן יומיומי. מגיעים בצורת ספריי נזלי או טיפות עיניים.

חיסון נגד אלרגיה

חשוב להבין שחיסוני אלרגיה, או בשמם הרפואי "אימונותרפיה" (immunotherapy) לא מרפאים את האלרגיה אלא רק הופכים אותה לנסבלת יותר. לאחר זיהוי האלרגן, החיסונים ניתנים באופן תכוף כך שמערכת החיסון לומדת להכיר את החומר, ולא מגיבה אליו בצורה אקוטית, כמו שקורה בחשיפה חד פעמית. המינון של החיסונים עולה בהדרגה עד לרמה מקסימלית, "מנת אחזקה", ובתקופה זו החיסון ניתן אחת לכמה שבועות בלבד. התווית-נגד יחסית לחיסון יכולה להיות מחלת ריאה או מחלת לב, ויש לספק לרופא את ההיסטוריה הרפואית המלאה, כולל תרופות אחרות לאלרגיה שניטלות בו-זמנית. חשוב לציין שהחיסון עצמו לא אמור לגרום להתקף אלרגיה חריף אלא רק לגרום למערכת החיסון להתרגל לנוכחות האלרגן בגוף.

אנאפילקסיס: ההתקף שמסכן חיים

אנאפילקסיס הוא מצב מסכן חיים שיכול להדרדר למוות בתוך דקות. מדובר בהתקף אלרגיה חמור שמערב את כל המערכות בגוף, ומתבטא בקוצר נשימה חריף, נפילת לחץ דם, נפיחות משמעותית של הלשון ובצקת בדרכי האויר, כך שסיבת המוות היא לרוב כתוצאה מחנק. מכיוון שלתרופות "קלות" לוקח זמן רב להשפיע ויש חשש לאיבוד הכרה ולמוות - במקרה כזה נדרש טיפול אגרסיבי ומהיר, לרוב תת-עורי או תוך-ורידי. 

חולים שידועים כרגישים לחומר כלשהו (נפוץ בעיקר בחולים שרגישים לעקיצות או למזון) נושאים איתם כל העת מזרק אוטומטי עם אדרנלין, חומר שידוע כאנטי-היסטמיני. המזרק האוטומטי, שמוכר גם בשם "אפיפן" (Epipen), קיים לרוב גם בערכות עזרה ראשונה במקומות הומי אדם ואמבולנסים. 

בכל מקרה, במידה ואתם או מישהו סביבכם חשוד כסובל מהתקף אנאפילקסיס, הטיפול צריך להיות מהיר ויעיל: יש להתקשר למד"א בטלפון 101 ולתאר במדויק את מקום וסוג האירוע. מכיוון שלרוב החולים האלה מצוידים במזרק אוטומטי בהישג יד - בקשו מהמוקדן שינחה אתכם כיצד לסייע לחולה להזריק או שיסביר לכם כיצד להזריק במקומו. זוהי פעולה פשוטה, מהירה והכרחית שיכולה להיות ההבדל בין חיים ומוות, במיוחד כשהיא מבוצעת בסמוך לזמן החשיפה.