האם תמיד נדרש ניתוח? כל מה שצריך לדעת על טחורים

יש נטייה להגיד "יש לי טחורים" מתוך כוונה לתאר סימפטומים כגון דימום, כאבים, נפיחות חיצונית או נפיחות פנימית באזור פי הטבעת. עם זאת, טחורים מהווים חלק מהמבנה האנטומי של כל אחד ואחת מאיתנו, והמשמעות היא שלכולנו יש טחורים - אך לא כולנו סובלים מהם. למרבה הצער, אלה הסובלים מטחורים יודעים היטב כי מדובר במטרד לא קטן, שקשה להיפטר ממנו לצמיתות. 

מהם טחורים?

הטחורים ממוקמים באזור פי הטבעת, בסוף מערכת העיכול, כאשר ישנה אבחנה בין טחורים פנימיים (בתוך התעלה אנלית) וחיצוניים (על פי הטבעת וניתן לראותם מחוץ לגוף). הטחורים הם מעין "כריות" או "בלונים" של כלי דם (בעיקר ורידים) באזור פי הטבעת, שתפקידם לעזור לנו לשלוט על היציאות שלנו, תוך הפרדה בין מוצק, נוזל וגז. הטחורים "מתנפחים" על מנת להוריד את לחץ על הסוגרים (ספינקטרים) ולסייע לפי הטבעת להיות אטום.

הטחורים הפנימייים נמצאים בתוך התעלה האנלית ומחלקיםאותם לחלק לארבע דרגות: דרגה 1 – טחור נפוח פנימי בלבד. דרגה 2 - הטחור יוצא החוצה אבל חוזר בעצמו באופן ספונטני. דרגה 3 - הטחור יוצא החוצה ונשאר בחוץ זמן ארוך לפני שהוא חוזר או שיש להחזירו על ידי לחיצה עליו. דרגה 4 - הטחור בחוץ ואינו חוזר פנימי גם אם לוחצים עליו. 

ממה הם נגרמים?

טחורים מתחילים להוות בעיה כשהם מתנפחים, מתרחבים וצונחים, לרוב בשל הורידים הנמצאים באזור. תופעות אלה גורמות ל"פקק" או לקרע, דבר הכרוך בכאבים ובאי נעימות. הנפיחות עשויה להיות אקוטית או כרונית, על רקע לחץ רב מידי בבטן או באגן או בתוך המעי גס/רקטום, והסבל עלול להיות במקרים מסוימים יום-יומי, ובאחרים – "לצוץ" רק אחת לכמה זמן.

מי בסיכון גבוה יותר לטחורים?

למרבה ההפתעה, מדובר בתופעה שמתחילה בגיל צעיר והיא די נפוצה בין הגילאים 20-40. כמו כן, היא שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים, קרוב לוודאי בשל ההריונות והלידות. פרט להריון ולידה, המהווים גורם מרכזי לטחורים, אנשים שהם בסיכון גבוה לסבול מטחורים הם אלה העוסקים בעבודת פיזית קשה (כגון הרמת משקלים כבדים), אלה ש"מבלים" זמן ממושך בשירותים או שמשקיעים מאמץ בעשיית צרכים, אנשים שעובדים בעבודה "יושבנית" (בייחוד במקרים של ישיבה על כיסאות קשים), וכן אנשים הסובלים משלשולים מרובים, עודף משקל, אי ספיקת לב או כבד (צירוסיס), לחץ נפשי ועצירות (לרוב בשל תזונה לקויה שלא כוללת מספיק סיבים ושתייה מים). 

לאילו תופעות גורמים הטחורים?

1. דימום – דם טרי, בייחוד לאחר "יציאה" או מאמץ, שמופיע באסלה או על גבי נייר הטואלט. 

2. כאבים – לרוב נגרם במצב של טחורים חיצונים עם "פקק" (טרומבוס) בתוכם. 

3. נפיחות.

4. גרד סביב פי הטבעת. 

5. בעיות עם ה"יציאות" – החל מעצירות ועד לבעיות של חוסר שליטה על הסוגרים. 

קראו עוד: דם בצואה – מה זה אומר?

תופעה נפוצה למדי דווקא בגילאי 20-40

כיצד מונעים טחורים?

הטיפול הטוב ביותר לטחורים הוא מניעתם. כמובן שאיני מתכוון להריונות ולידות, אלא להרגלים שהם חלק משגרת היום-יום שלנו ויש לנו שליטה עליהם. באמצעות שינויים קלים בהרגלים אלה ניתן להפחית את הסיכוי להיווצרות טחורים ואף למנוע אותם: 

הקפדה על תזונה נכונה

תזונה משפיעה באופן משמעותי על חילוף החומרים שלנו בגוף וכפועל יוצא על עשיית הצרכים. כדי למנוע טחורים מומלץ לאמץ תזונה מועשרת בסיבים תזונתיים (בייחוד פירות וירקות), להמעיט באכילת פחמימות ריקות ולעבור לאכילת פחמימות מורכבות כגון לחם מלא, אורז ופסטה מחיטה מלאה וכן הלאה. כמו כן, חשוב להרבות בשתיית מים במהלך היום (או שתייה על בסיס מים) ולהמעיט בצריכת הקפאין הידוע בהשפעה שלו על ריבוי בשתן. תזונה נכונה מובילה ליציאות רכות מלאות (לא שלשוליות) ומונעת מצב של עצירות, הכרוך במאמץ ובישיבות ארוכות בשירותים. 

הימנעות מישיבה ממושכת בשירותים

אחד הגורמים לטחורים הוא מה שאני מכנה "מחלת גברים" (משום שזה נפוץ בקרב גברים), קרי, ישיבה ארוכה בשירותים בליווי עיתון, ספר או סמארט-פון. ישיבות ארוכות בשירותים אינן בריאות ועשויות לגרום לטחורים.  

טיפול ממוקד בעצירות 

במידה ואתם נתקלים בבעיה עם ה"יציאות", ובייחוד במצב של עצירות או עצירות כרונית, יש להתייעץ עם רופא, הן על מנת לשלול בעיות אחרות והן כדי לקבל טיפול לעצירות כגון מרככי יציאות. יציאות קשות יכולים לשפשף ו"לפוצץ" את הטחורים, דבר שגורם לדימום. לעומת זאת, יציאות רכות עוברות בקלות ללא נזק ומאפשרות לנפיחות לרדת, בעיקר משום שהן מבטלות את הצורך במאמץ. ככלל, במצב של עצירות רצוי להרבות בצריכת סיבים תזונתיים (ניתן גם כתוסף תזונה). זכרו כי הזנחת הטיפול בעצירות עלול להוביל למצב של טחורים, ממנו, כאמור, קשה יותר "להיפטר".

דאגה לגוף

בזמן שאתם בעבודה הקפידו לשבת בכיסא רך ונוח, ולקום ולהסתובב במשך היום. במידה ואתם מרימים משקלות בחדר הכושר או בעבודה, זכרו להרים מהברכיים ולא משרירי בטן וכמובן: לא להגזים. 

במידה ואתם כבר סובלים מתופעות הקשורות לטחורים או ממה שגורם להם כגון עצירות או שלשולים, גשו לבירור אצל כירורג או פרוקטולוג (רופא שמומחה במחלות בפי הטבעת/רקטום), משום שיש מחלות אחרות בעלות אותם הסימפטומים, וחשוב לבצע אבחון לצורך התאמת הטיפול הנכון. 

כיצד מטפלים בטחורים?

בניגוד למה שנהוג לחשוב, ברוב מקרי הטחורים אין צורך לערב הליך כירורגי. התחלת הטיפול היא "שמרנית" ותכלול הרגעת המטופל והנחייתו, במטרה להימנע מניתוח. כאשר לעתים קרובות הסימפטומים עוברים מעצמם ואין צורך בטיפול נוסף.

במידה ויש נפיחות או כאבים, ניתן לנקוט במספר פעולות ראשוניות מרגיעות כגון ריכוך היציאות, נטילת כדור נגד כאבים, שימוש במשחות או נרות שמקטינות את הטחורים, רחצה במקלחת או ישיבה באמבטיה של מים פושרים כ- 20 דקות לפחות. בנוסף, ניתן למרוח משחות שמחלישות את האזור כדי להרגיע את הכאב. רוב האנשים ירגישו טוב יותר לאחר מכן והתופעות יחלפו מעצמן. 

במידה ויש דימום, ניתן להיעזר באותם האמצעים הכתובים לעיל, כאשר הדבר החשוב ביותר הוא הסדרת היציאות. במידה וזה לא עוזר והדימום נמשך, הפרוקטולוג יכול לבצע "קשירה" של הטחור הפנימי. ישנו מכשיר מיוחד שתופס את הטחור ומלביש עליו גומי. הגומי "חונק" את הטחור ותוך שבוע-שבועיים הרקמה נופלת יחד עם הגומי והדימום נפסק. 

טיפול נוסף, אם כי פחות שכיח, הינו זריקות אל תוך הטחורים או טיפול חשמלי בטחורים על מנת להקטינם. במידה ויש פקק (טרומבוס) בתוך הטחור החיצוני, הפרוקטולוג יכול לפתוח את הטחור ולהוציא את הפקק. במקרה זה הכאבים עוברים באופן כמעט מיידי. שני הטיפולים הללו אינם כואבים או מסוכנים, בהנחה שעושים אותם נכון כמובן. 

ניתוח בא בחשבון במקרים בהם כל הטיפולים שהוזכרו אינם מביאים לריפוי הטחורים. חשוב לציין כי אין דחיפות בניתוח משום שטחורים אינם מסכני חיים, ומטרתו היא לשפר את איכות החיים. 

אילו הליכים כירורגים מוצעים כיום לסובלים מטחורים?

ישנו מגוון רחב של אפשרויות לניתוחי טחורים, אך הדבר החשוב ביותר הוא להתאים את הטיפול למטופל באופן אישי ובהתאם למקרה שלו, ולכן אין ניתוח אחד שמתאים לכולם. כדי לבצע את ההליך על הצד הטוב ביותר רצוי לפנות לפרוקטולוג בעל ניסיון ובקיאות בכל סוגי הניתוחים על מנת שהוא יוכל להציע את כל האפשרויות למטופליו. 

הניתוח הקלאסי, המטיל מורא על החולים בשל הכאבים הרבים הכרוכים בתהליך ההחלמה ממנו, מכונה "מילגן מורגן". במהלך הניתוח מבוצעת כריתה של שלושת האזורים הגדולים של הטחורים, לרבות אספקת הדם שלהם. אמנם הליך זה הוא בעל אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד (90%-95%, בייחוד בטחורים בדרגה 3-4), אך הוא גורם לסבל רב עבור המטופל, הכולל כאבים, רגישות, דימום וקושי לשבת על הישבן, כאשר החזרה לתפקוד מלא אורכת בין 4-6 שבועות. 

עם זאת, למרבה השמחה, כיום ישנן מספר אלטרנטיבות להליך כואב זה, שמבטיחות החלמה חלקה ומהירה יותר. הנה שלושה הליכים עיקריים: 

לייזר

טיפול בטחורים באמצעות לייזר הינו הליך חדש יחסית ואין עדיין מספיק מידע לגבי השפעתו לאורך זמן. בהליך זה, צורבים את כלי הדם הפגועים באמצעות לייזר או קרינה תת-אדומה, על מנת לסגור את כלי הדם בשורש של הטחורים בשלושת המקומות העיקריות בתוך הרקמה. מדובר בניתוח פשוט באופן יחסי, בעל סיכוי קטן לכאבים, הכרוך באשפוז יום בלבד (ללא צורך להישאר בבית חולים לאחר הניתוח), והוא מתאים בעיקר למצב של דימום ללא לצניחה (דרגה 2, מקסימום 3). 

טיפול הלייזר עשוי לגרום לדימום קל ולכאבים סבירים למשך ימים בודדים בלבד והוא בעל אחוזי הצלחה גבוהים במקרים של דימום (כאמור, במקרים של צניחה פחות אפקטיבי). עם זאת, עשויה להיות הישנות של הטחורים לאחריו ואף החמרה. כמו כן, הוא משאיר צלקת פנימית. 

HAL דופלר 

בהליך זה מבוצעת תפירה של עורקי הטחורים (5-8 תפרים בדרך כלל, אשר נספגים בגוף ללא צלקת). הדופלר הינו מכשיר מיוחד שמגלה היכן שורש העורק של כל טחור, ודרך "חלון" מיוחד הכירורג תופר את העורק וסוגר אותו. בארץ שיטה זו כרוכה בעלות כספית גבוהה במיוחד דרך קופות חולים, אך לפי מאמרים ופרוקטולוגים ותיקים רבים, ניתן לבצע את אותו הניתוח ללא המכשיר - אך עם אותן תוצאות. 

ניתוח HAL דופלר מתאים בעיקר לחולים בדרגה 2 (ניתן לבצע גם בדרגה 3 אך זה פחות משפיע על הצניחה), ולאלה הסובלים מדימום ולא מצניחה. הוא בעל סיכויי הצלחה די גבוהים (80% הצלחה), כמעט ואינו כרוך בכאבים או דימום וניתן לחזור לתפקוד מלא תוך מספר ימים.  

PPH – Procedure for Prolapse and Hemorrhoids 

ניתוח הנעשה באמצעות מכשיר מיוחד שכורת את כל השורש של טחורים הפנימיים וסוגר את הרקמה הפנימית עם סיכות קטנות. הליך זה מטפל גם בצניחה וגם בדימום, אולטימטיבי לטחורים בדרגה 3, אך אפשרי גם ב-2 ואפילו ב-4. מדובר בהליך פשוט כאשר הוא נעשה על ידי רופא מנוסה, בעל אחוזי הצלחה גבוהים (90-95%). ההליך כולל אשפוז יום או לילה אחד כדי לשלול דימום לאחר הניתוח. לרוב לא סובלים מכאבים לאחר הניתוח וניתן לחזור לתפקוד מלא תוך מספר ימים עד שבוע. את התוצאה הסופית של טיפול זה (לגבי הצניחה) ניתן לראות לאחר 4-6 שבועות.

חשוב להדגיש כי גם לאחר הניתוח הטחורים עשויים לחזור במידה ולא שומרים על אורח חיים נכון, וכמו כן, בדומה לכל הליך, ישנו אחוז קטן של כישלון בניתוחים. קשה להגדיר הצלחה של ניתוח משום שישנם הליכים שמשפרים את איכות החיים למשך תקופה ארוכה, אך אינם מונעים חזרה של הסימפטומים. שיטת ה-PPH , למשל, הן משפרת את איכות החיים והן קלה יותר עבור המטופל בהשוואה לכריתת ה"מילגן מורגן" - גם אם היא לטווח קצר יותר. לעתים עדיף לחזור על אותו הליך יותר מפעם אחת, לאחר מספר שנים, מאשר לעבור ניתוח אחד קשה הכרוך בהחלמה ארוכה וכואבת.  

קראו עוד: לא רק טחורים: כל הסיבות לכאבים בפי הטבעת