ניתוח טחורים (Hemorrhoidectomy for hemorrhoids)

תשובה: כאבים בזמן מתן צואה ודימום לאחר מכן בדרך כלל מעידים על טחורים או על פיסורה בפי הטבעת. לא ברור לי מדוע הכירורג בדק אם יש שבר. האם הוא ביצע בדיקה רקטלית? עליך לפנות לבדיקה חוזרת של כירורג על מנת לברר אם מדובר בטחורים ולקבל טיפול בהתאם. הטיפול הראשוני הוא בדרך כלל משחות מקומיות המקלות מאוד על היציאות. במקרים מסובכים יותר יש לעבור ניתוח לקשירת הטחורים. בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

תשובה: הטיפול בטחורים תלוי בדרגת חומרתם. החלוקה העיקרית שמחלקים טחורים היא לחיצוניים (בליטה בדופן פי הטבעת) ולפנימיים, בחלק התחתון של החלחולת (רקטום). יש לפנות לכירורג כדי להיבדק ולקבל טיפול מתאים. להקלה זמנית ניתן להיעזר באמבטיות, בשמירה על היגיינה, בהימנעות מתנועות היוצרות לחץ מקומי, תזונה העוזרת לשמור על יציאות רכות (שתייה מרובה, מזונות המבוססים על סובין, הימנעות ממאכלים חריפים או מאלכוהול). אפשר להשתמש גם במשחות מקומיות הניתנות ללא מרשם רופא כגון Procto-Glyvenol. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

תשובה:

ברוב הטחורים ניתן לטפל באמצעות שינויים פשוטים בהרגלי התזונה ויציאות המעיים. רובם אינם מצריכים ניתוח או טיפול אחר אלא אם כן הטחורים מאד גדולים וכואבים. לטיפול ביתי ועצות למניעה, ראו את סעיפי הטיפול הביתי והמניעה בהמשך עמוד זה.

מטרתם של טיפולים אל-ניתוחיים המשמשים לטיפול בטחורים, המכונים גם טיפולים קיבועיים**, היא להפחית את אספקת הדםאל הטחורים כדי שהם יתכווצו או ייעלמו כליל. רקמת הצלקת הנותרת במקום שבו היו הטחורים מסייעת לתמוך ברקמה האנאלית ומסייעת למנוע את התפתחותם של טחורים נוספים.

טיפולים קיבועיים כוללים את קשירתם של הטחורים בגומיות (קשירת גומיות), או שימוש בחום, לייזר או זרם חשמלי כדי ליצור רקמה צלקתית (טיפול קרישה).

הסרת טחורים בניתוח (כריתת טחורים) עשויה לשמש להסרת טחורים גדולים ופנימיים, כאשר ישנם מספר טחורים קטנים, או כאשר טיפולים אחרים לא הצליחו להשתלט על הדימום. לעתים טיפול משולב (לדוגמא, טיפול קיבוע בשילוב עם כריתת טחורים) היא הדרך היעילה ביותר לטפל בטחורים.

כריתת טחורים לעומת טיפול קיבועי לטחורים פנימיים

• את הטיפולים הקיבועיים מנסים לרוב לפני פנייה לפיתרון ניתוחי אם הטחורים קטנים ומתבלטים מפי הטבעת במהלך יציאת מעיים, אולם שבים למקומם הרגיל לאחר מכן (טחורים מדרגה שנייה). למידע נוסף על טיפולים קיבועיים, ראו את סעיף הטיפולים הנוספים בהמשך עמוד זה.
• כריתת טחורים עשויה לספק תוצאות ארוכות-טווח טובות מאלה של טיפולים קיבועיים. אולם ניתוח הוא יקר יותר, מצריך זמן התאוששות ממושך יותר, לרוב כרוך בכאבים רבים יותר ונושא סיכון גדול יותר לסיבוכים.
• טיפול קיבועי הוא הטיפול המועדף עבור מטופלים בני 70 ומעלה ואלה הסובלים מבריאות לקויה.

תשובה: טחורים הינם ורידים מורחבים בדופן פי הטבעת, הבולטים לתוך חלל פי הטבעת ואף מחוצה לו. מחלקים את הטחורים לשני סוגים - טחורים פנימיים וטחורים חיצוניים. הטחורים הפנימיים אינם כואבים ונוטים לדמם. במקרים קשים הם יכולים להתרחב במידה רבה עד בליטתם אל מחוץ לפי הטבעת. הטחורים החיצוניים הם התרחבויות ורידיות בפתח פי הטבעת והם נוטים לכאוב מאד, אך לא לדמם. הטיפול בטחורים מחולק לטיפול שמרני- תרופתי וטיפול ניתוחי. הטיפול השמרני כולל שינוי תזונתי (תזונה עשירה בסיבים תזונתיים ומים) ואמבטיות ישיבה. מבחינה תרופתית ניתן לטפל במשלשלים ובקרמים מקומיים המאלחשים את האזור ומצרים מעט את כלי הדם. הטיפול הניתוחי כולל אפשרויות רבות, כדלקמן: 1. סקלרותרפיה - הזרקת חומרים המובילים להצטלקות של הטחור. את החומר מזריקים לבסיסו של כל טחור. טיפול זה יעיל בשלבים מוקדמים של המחלה. 2. קשירה - קשירת כל טחור בבסיסו באמצעות גומיות. בקשירת גומיות זו נפגעת אספקת הדם לטחור והטחור נמק ונושר תוך 7-10 ימים. הסיבוכים בשיטה זו כוללים כאבים, נפילת הגומיות, דימום, עצירת שתן וזיהומים. היתרון שבשיטה זו שאין צורך בהרדמה או באשפוז. 3. שימוש באנרגיית חום ממוקד (פוטוקואגולציה) או בהקפאת הטחור (Cryosurgery). 4. הרחבת פי הטבעת - בהרדמה כללית מבוצעת הרחבה מדורגת (באופן הדרגתי) של פי הטבעת. התיאוריה שעומדת מאחורי שיטה זו היא שהיצרות פי הטבעת היא שמובילה להפרעה בניקוז הוורידי ועקב כך להתרחבות הוורידים והיווצרות טחורים. 5. כריתת טחורים בשיטה פתוחה - בניתוח בהרדמה כללית, חושפים כל טחור כורתים אותו ומשאירים את הרירית מעליו פתוחה, על מנת שתחלים באופן עצמוני. ההחלמה נמשכת מספר שבועות. שיטה זו כמעט ולא מבוצעת כיום בשל נטיה לזיהומים ומשך החלמה ארוך. 6. כריתת טחורים בשיטה סגורה - בהרדמה כללית, חושפים כל טחור כורתים אותו ותופרים את הרירית מעליו. 7. כריתת טחורים היקפית - בהרדמה כללית, באמצעות מכשיר מיוחד מבוצעת כריתה היקפית של כל הטחורים בהיקף פי הטבעת. המכשיר כורת את הטחורים ובאותה פעולה תופר את הרירית בבסיסם ע"י סיכות. זו השיטה המקובלת כיום. בכל השיטות הכירורגיות קיימים סיבוכים מוקדמים ומאוחרים. הסיבוכים המיידיים הינם סיבוכי ההרדמה, דימום, זיהומים והתנקבות החלחולת. כמו כן עצירת שתן הינה סיבוך שכיח. הסיבוכים המאוחרים הינם דימומים חוזרים עקב חזרת הטחורים (ב- 10-20% מהמנותחים) והיצרות של פי הטבעת. סיבוך מאוחר נוסף הוא אי שליטה בסוגרים במידה קלה המדווחת ב- 1-2% מהמקרים. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: דמם המתחיל כמה ימים לאחר קשירת טחורים הוא תופעה שכיחה למדי. הטחור הקשור בבסיסו בגומיה עובר נמק, ובשלב מסוים הוא ניתק מהרקמה הבריאה ומותיר אחריו כיב, פצע, בדופן המעי. לעיתים כלי הדם בבסיס הכיב אינו סתום בקריש דם ומתחיל לדמם.  ברוב המקרים הדמם פוסק מעצמו, אולם יש מצבים שבהם הדמם אינו פוסק, ואז יש לנקוט פעולה כירורגית לעצירת הדמם. ניתן לבצע פעולת לחץ על איזור הדמם בעזרת מפיות גזה, או אפשר לתפור את כלי הדם עד לעצירת הדמם. חבל שחברך לא ניגש לטיפול רפואי בשלב מוקדם יותר.  אם הדמם פסק, חברך צפוי להתאוששות מהירה. אם הדמם ימשיך, יש לבדוק את מנגנון הקרישה שלו.  לעיתים יש נטייה לדמם עקב חסר גנטי של גורמי קרישה, המתגלה רק בעקבות פעולה כירורגית מהסוג שעבר החבר שלך.   ד"ר נחום ורבין מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: מצבם של טחורים עלול להיות מוחמר על ידי עצירות. קפאין גורם בדרך כלל דווקא לזירוז פעולת המעיים, ואין כל הוכחה כי הוא עלול לגרום לעצירות או להחמיר מצב של טחורים. יחד עם זאת, ישיבה ממושכת במשרד, אכילה לא מסודרת של מזון חסר תאית, ואי שתייה מספקת בהחלט עלולים לגרום או להחמיר עצירות, ובכך לגרום להחמרה בטחורים. [16/12/2000]

תשובה: הופעת הטחור יכולה להיות קשורה למין אנלי. כל שאר התופעות ככל הנראה מקריות. פרוקטו גליבנול היא משחה טובה לטחורים. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: טחורים הם חלק מ"חבילת ההריון": הם נוטים להופיע בעיקר בשבועות האחרונים של ההריון עקב הלחץ של הרחם על כלי הדם באזור. הטיפול במהלך ההריון הוא לרוב סימפטומטי, כלומר טיפול שנועד להקל את הכאב בעזרת משחות שונות, צריכת מזון רך שימנע עצירות, אמבטיות פושרות, ישיבה על גלגל ים מתנפח (כדי להקל את הכאב בזמן ישיבה), שימוש במגבונים מרגיעים ועוד. בכל אופן, יש לגשת לרופא לצורך הערכה. עוד מידע על מצבך תוכלי למצוא על ידי חיפוש בפורטל שלנו. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה: מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: הסיבה הנפוצה ביותר בגילך (27) לדם בצואה היא טחורים. טחורים פנימיים יכולים לגרום לדימום גם ללא כאבים או סימפטומים נוספים. כדאי שתעשי ספירת דם כדי לראות שאין לך חוסר של ברזל. אם ספירת הדם תקינה, את יכולה לעקוב ולראות אם זה חוזר על עצמו. אם יש לך אנמיה, משמע כי הדימום אינו חד פעמי וכדאי בשלב ראשון להיבדק על- ידי פרוקטולוג כדי לראות אם אכן יש טחורים פנימיים. אם יש אנמיה והבדיקה הפרוקטולוגית תקינה, יש להמשיך בבירור גסטרואנטרולוגי לאיתור הדימום במערכת העיכול (לבצע בדיקת קולונוסקופיה).