זהירות, אש! המדריך השלם להתמודדות עם כוויות ושאיפת עשן

בימים האחרונים, מעל ל-600 שריפות השתוללו ברחבי הארץ ומאות דירות בערו עד ליסוד. הנזק הכלכלי מוערך במעל למיליארד שקלים ואת הנזק האקולוגי ייקח עשרות שנים לשקם. 

למרות זאת, גם במצב עגום זה קיימת נקודות האור. כבכל אירוע אסון אדיר ממדים, גם כאן צץ לו הישראלי היפה, המסייע, מכניס האורחים ומציל החיים. מעל 2,000 לוחמי אש ומאות חובשים ופראמדיקים לקחו חלק במאמצי ההצלה. מאידך, העזרה הראשונית מגיעה לרוב מהאדם "הפשוט", ללא התארים המקצועיים או ההכשרה הרפואית הספציפית. משכך, כדאי להכיר את ההמלצות לטיפול בנפגעי כוויות ושאיפות עשן ואת הגורמים העיקריים למוות באירוע שריפה. 

העור: האיבר הכי גדול בגוף – ועדיין נוטים לזלזל בו

העור הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו, אך באופן אבסורדי, גם זה שהכי נוטים לזלזל בו. למרות הדעה הרווחת כי הוא עשוי מתאים מתים, הוא מורכב מרקמה חיה המתחדשת תכופות ורק החלק החיצוני ביותר, הנראה לעין, עשוי תאים מתים שמכילים חומר מגן בשם קרטין.

העור מכיל שלוש שכבות: אפידרמיס (השכבה החיצונית ביותר), דרמיס (השכבה האמצעית) ותת-עור (שכבה שנקראת גם "החיתולית השטחית", superficial fascia) וכוללת את רוב השומן בגוף. הוא כולל גם חלקים נוספים, כמו זקיקי שיערות, בלוטות חֶלֶב, עצבים וכלי-דם. פגיעה משמעותית בו, כמו במקרה של כוויות, נגרמת בשל סיבות שונות, שהעיקריות הן אבדן חום גוף, זיהום או התייבשות. 

על פי ארגון הבריאות העולמי, כ-265 אלף מקרי מוות בשנה ברחבי העולם מיוחסים לכוויות הנגרמות כתוצאה מאש. מספר הנפגעים ששרדו כמובן גדול בהרבה, אך עבורם הפגיעה גורמת לרוב לנכות משמעותית.

לגזור ולשמור: שלושת כללי האצבע לטיפול בנפגעי כוויות

שלב ראשון, בטיחות

הכלל הראשוני בכל אירוע רפואי הינו שמירה על בטיחות המטפל, ורק לאחר מכן על בטיחות המטופל. כלל אצבע זה מופעל עקב שתי סיבות עיקריות. ראשית, בדקות הראשוניות מעניק הסיוע מהווה את העזרה היחידה עבור הפצוע ואם הוא נפגע, האחרון יישאר חסר אונים. שנית, עבור הצוות המקצועי שיגיע לזירה בהמשך, יהיה קל יותר לטפל בפצוע אחד מאשר בשניים במקביל.

שלב הבטיחות כולל סריקה מהירה של הזירה וזיהוי נקודות תורפה בטיחותיות, כמו חוטי חשמל חשופים, גזע בוער שעומד ליפול, או בלוני גז בסביבה, גורמים אלה כולם מהווים סכנה ברורה ומידית.

 לאחר הסריקה הראשונית של הזירה ואיתור הפצוע, יש להרחיקו במהירות מהאזור המסוכן, תוך ליוויו או סחיבתו (במקרה בו הוא אינו מסוגל ללכת). בשלב הזה, במידה ויש אתכם מישהו, הנחו אותו להתקשר למוקד של מגן דויד אדום (בטלפון: 101) ולדווח על המקרה. 

שלב שני, דיווח לכוחות ההצלה

במקרה בו מתרחש אירוע רב נפגעים ואין מספיק אנשים שיכולים לבצע מספר שיחות בו-זמנית, אין צורך לדווח לכל מוקדי ההצלה, וניתן להסתפק בדיווח למד"א ונציגיהם יעדכנו את שאר הארגונים במקרה הצורך. 

בשיחה עם המוקדן יש לדבר לאט, באופן ברור, ולהיות מוכנים לענות על השאלות שונות כמו, מספר הטלפון אליו ניתן לחזור במקרה בו השיחה תתנתק או אם יהיה צורך בפרטים נוספים, מקום האירוע (אם מדובר בעיר, יש לתת שם, רחוב ואת מספר הבית ואם האירוע התרחש בשטח פתוח יש לצין את דרכי הגישה). גם במקרה בו אינכם יודעים היכן אתם נמצאים, יש למוקד מד"א את האפשרות לאתר את מיקומכם בעזרת שירות המיקום בטלפון הנייד. 

טרם לשיחה כדאי לברר כמה שיותר מפרטי האירוע, לרבות כמות נפגעים, מצבם (האם הם נושמים או אם הם מסוגלים ללכת), מעורבות ילדים או חומרים מסוכנים, נקודות תורפה בטיחותיות וצורך בכוחות נוספים (כמו נציגים של חברת חשמל או משטרה).

מוקדני מד"א מוסמכים לתת הדרכה טלפונית אודות סדר הפעולות ולהנחותיכם בהתאם כדיי לצורך הצלת חיים

שלב שלישי, טיפול בפצוע

לפני הצגת הכללים עליהם חשוב להקפיד, חשוב ליישר קו ולשבור כמה מיתוסים שגויים שהפכו, לרווחים בקרב האוכלוסייה. אין למרוח מרגרינה, אשל או יוגורט על האזור הפגוע. בנוסף גם שימוש בקרמים על בסיס שמן על הכוויה אינו מומלץ. הימנעו מקירור בעזרת קרח, או מפיצוץ השלפוחיות מדיה ונוצרו.

במקרה בו גופו של אדם בוער כולו, יש לכבות על ידי עטיפה בשמיכת מילוט ייעודית או כל כיסוי אחר, כמו מעיל או שמיכה. אם אביזרים אלה אינם זמינים בזירת האירוע, יש לגלגל את הפצוע על הרצפה. 

חובה להוריד בגדים לוחצים מחשש שייצמדו לעור, אך אסור לקלף או למשוך בד שכבר נדבק אליו. הקפידו להסיר תכשיטים מחשש שייצרו מעין חוסם עורקים.

אם קיימות כוויות נרחבות, יש לעטוף את הנפגע בסדין רטוב ולהקפיד שהמים לא יהיו קרים מדיי, זאת כדיי לא ליצור מצב של היפותרמיה. במצב בו קיימות כוויות באזור קטן ניתן להסתפק במשחות ייעודיות ("ג'ל כוויה") אשר מונעות כאב, זיהום ומסייעות בקירור האזור. 

כיצד לטפל במקרים של שאיפת אוויר חם ועשן?

אחת הסכנות המידיות עבור נפגע שריפה הינה פגיעה בנתיב האוויר ובמערכת הנשימה. האוויר שמסביב לאזור השריפה רותח, ומגע שלו עם העור יכול להוביל לכוויה. במצב בו אוויר זה נשאף לתוך הריאות, עלולות להיווצר שלפוחיות ובצקות באזור נתיב האוויר, שבמצבן הקיצוני עשויות לגרום לחסימתו המוחלטת. בנוסף, שאיפה של עשן יכולה להפריע לתהליך חילוף הגזים בריאות. הישארותם של גזים רעילים, כמו פחמן חד-חמצני (CO), גז חסר ריח וצבע באיבר, יכולים להוביל לחנק ברמה התאית מכיוון שהם מתחרים עם החמצן על המקום בכדוריות הדם האדומות.

הדרך הטובה ביותר לסייע לנפגע כזה היא על ידי הרחקה מהירה מהאזור אפוף העשן, קריאה מהירה לכוחות ההצלה ומתן חמצן בריכוז גבוה. בחולים מחוסרי הכרה יש לשמור על נתיב אויר פתוח ובמקרה הצורך לבצע הנשמה והחייאה עד להגעת האמבולנס. עם הגעתו של הצוות המקצועי, יש לוודא שהם מטפלים קודם כל בחולים שמציגים סימנים של חסימת נתיב האוויר, אותם ניתן לזהות לפי פיח אשר נמצא מסביב לפיהם ואפם, שיעול, צרידות וקושי בנשימה. 

אין להשתמש בבלוני חמצן בקרבת אש או מקור חום, שכן החמצן עלול להתלקח והבלון עלול להתפוצץ.