נפגעתם מחיידק? ייתכן שיש לכם עילה לתביעה על רשלנות רפואית

סוגיית הזיהומים בבתי החולים היא אחת הבעיות המרכזיות והקשות עמן מתמודדת מערכת הבריאות בישראל. בתי החולים, באופן טבעי, הם מקומות מזוהמים, כלומר שיש בהם חיידקים רבים המתרבים ומתקיימים על גבי משטחים שונים, כלים ואביזרים רפואיים. כל עובדי, דיירי ומבקרי בית החולים עלולים לשמש כ"תחנת מעבר" לחיידקים אלו, מאדם לאדם. 

על פי נתוני משרד הבריאות, כפי שפורסמו לאחרונה בעיתון ידיעות אחרונות, כ-100,000 איש בישראל נדבקים מדי שנה בחיידקי בתי חולים, מתוכם כ-6,000 איש נפטרים כתוצאה של הזיהום בו נדבקו. זהו מספר עצום, כמעט פי 20 ממספר ההרוגים השנתי בתאונות דרכים. הסיבות העיקריות לזיהומי בתי חולים הן שימוש בציוד מזוהם, סביבה אנושית מזוהמת, צפיפות במחלקות, חוסר הקפדה על בידוד, הקפדה לקויה על היגיינה אישית של הצוות המטפל וכדומה. בנוסף, ככל שגובר השימוש בסוגי אנטיביוטיקה שונים, כך הולכת וגוברת יכולתם של החיידקים לפתח עמידות נגדם.

למרות זאת, אין לקבל את תופעת הזיהומים בבתי חולים כגזירת גורל. בכל בית חולים קיימים וחייבים להיות הנחיות ונהלים מסודרים שמטרתם להפחית למינימום את סכנת הזיהום וההדבקה. כמו כן, כמתבקש, קיימים הנחיות ונהלים כיצד לטפל בהדבקה, אם התרחשה. גם משרד הבריאות, כרגולטור וכבעלים של חלק מבתי החולים, מקפיד על הוצאת נהלים וחוזרים בנושא. אי הקפדה על כללים אלה יכולה להיות הבסיס לתביעת רשלנות רפואית, במקרה של פגיעה מחיידק. 

איך יודעים שבית החולים בטוח

אלו הם כללי הזהב, שיסייעו לכם לדעת האם בית החולים בו אתם או יקירכם מאושפזים הוא מקום בטוח יחסית לצמצום סכנת ההדבקה והפגיעה מחיידק:

זיהוי קבוצות סיכון: חולים עם מערכת חיסונית ירודה או שסובלים מדיכוי של מערכת החיסון, חולים אונקולוגים, קשישים, תינוקות, חולים הסובלים מתת משקל, חולים עם פצעים פתוחים - כל אלה חשופים במיוחד להדבקה באחד מחיידקי בית החולים. על כן, נדרש משנה זהירות בטיפול בחולים אלה. 

היגיינה של הצוות המטפל: חובה על הצוות המטפל, העובר מחולה לחולה,  להקפיד על שימוש בכפפות חד פעמיות ועל שטיפת ידיים תכופה עם סבון מתאים. 

סטריליזציה של המכשירים: מכשירים בהם נעשה שימוש לצרכי טיפול צריכים לעבור עיקור, חיטוי וניקוי באופן קבוע. במיוחד נכונים הדברים לאביזרים המשמשים ללקיחת דם ולמתן עירויי דם ולמכשירי חדר ניתוח. ישנם חדרי ניתוח בהם ביום אחד יכולים להתרחש מספר לא מועט של ניתוחים. בפסקי דין שהתקבלו בעבר בבתי המשפט, הצטברו דיווחים על הופעת זיהום במספר מנותחים שנותחו באותו יום באותו חדר ניתוח. דיווחים אלה שימשו בעבר כהוכחה לחוסר הקפדה על סטריליזציה של המכשירים או על היגיינה של הצוות המטפל בחדר הניתוח. 

צעדי מניעה לפני ניתוח: לפני ניתוחים מסוימים, אשר מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות זיהום, חובה לתת למנותחים אנטיביוטיקה מניעתית (פרופילקטית) על מנת להקטין משמעותית הסיכון לזיהום. 

מכשירים בהם נעשה שימוש לצרכי טיפול צריכים לעבור עיקור, חיטוי וניקוי באופן קבוע

צעדי מניעה וטיפול תוך כדי ולאחר הניתוח: ישנם נהלים ברורים של משרד הבריאות מהם סוגי האנטיביוטיקה, אופן וזמן נתינתם, מינונם ותדירותם, שיש לתת לחולים תוך כדי הניתוח ובשעות שלאחר הניתוח, בהתאם לסוג הניתוח. כמו כן, במידה וכבר אובחן זיהום, יש להקפיד על נטילה של תרביות דם או כיח, המאפשרות אבחון של סוג החיידק והתאמה מדויקת של טיפול אנטיביוטי כנגדו. וכמובן, יש להקפיד על מעקב מתמיד אחר מצב החולה ותגובתו לטיפול.

ייעוץ של מומחה למחלות זיהומיות: במקרים מסוימים, חובה על הרופא המטפל להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות, שהינו בעל ידע, ניסיון וכלים רבים יותר לטפל בבעיה הזיהומית. לפי פסיקת בתי המשפט, כאשר רופא בתחום מסוים איננו נעזר ברופא אחר בעל המומחיות הספציפית והמתאימה לבעיה שעל הפרק, ישנה עילה לתביעה על רשלנות רפואית. 

הקפדה על בידוד החולה במקרה הצורך: כאשר החולה נדבק באופן ודאי בחיידק אלים במיוחד, חובה להעבירו לחדר בידוד ייעודי. השארת חולה מזוהם בסביבה לא מבודדת, עלולה לגרום הן להתדרדרות במצב החולה והן להדבקה של חולים אחרים במחלקה.

הדבקה על ידי אנשי הצוות הרפואי: ישנם מצבים בהם מקור ההדבקה הוא אחד או יותר מאנשי הצוות הרפואי. אמנם לא ניתן להעלות על הדעת כי אנשי הצוות יעברו בדיקות רפואיות מדי בוקר, דבר זה אף נקבע באחד מפסקי הדין שניתנו בעבר. ואולם ההתייחסות המשפטית שונה במצבים בהם אחד מאנשי הצוות היה ידוע כחולה או חש בהתפרצות סימפטומים של מחלה זיהומית כלשהי (כגון כאב גרון, עלייה של החום וכדומה) ולמרות זאת המשיך לבוא במגע עם חולים. על כן, נדרשת אחריות ומודעות עצמית של אנשי הצוות המטפל, ואם לא שלהם - של האנשים בסביבתם.

כיצד מטופלים ובני משפחותיהם יכולים להתגונן? 

המלצתנו היא כי תהיו קשובים לסימפטומים ולסימנים כגון:

• שיעול וקוצר נשימה: שעלולים להעיד על התפתחותו של זיהום בדרכי הנשימה.

• כאב וצריבה במתן שתן: שיכולים להעיד על התפתחות זיהום בדרכי השתן. 

• שלשול: שעלול להעיד על התפתחות זיהום במעיים. 

• חום גבוה או תוצאות מעבדה החורגות מהטווח המסומן, עלולים גם הם להוות סמן לזיהום. 

ברור שתפקידו של הצוות המטפל לתת דעתו לכל אלו, אך לעתים קרובות, אם זה בגלל עומס עבודה, עייפות, מחסור בכוח אדם (בעיקר בלילות ובסופי שבוע) או פשוט רשלנות ללא "הצדקה", הצוות המטפל עלול להחמיץ את הסימנים ולגרום לעיכוב באבחנה ובטיפול הנדרשים. 

אם תשובת מעבדה איננה ברורה לכם, אל תתביישו לשאול את הצוות. אם אתם או יקירכם מבטאים תלונה שאינה זוכה להתייחסות של הצוות הרפואי, אל תתביישו לשאול, לדרוש ולדווח, במידת הצורך. 

אם נסכם במשפט אחד את כל האמור לעיל, אזי הכלל החשוב מכולם הוא: לא להתבייש. שאלו ובררו עם הצוות הרפואי האם צעדי המניעה והטיפול הנ"ל ננקטו. טובה שאלה אחת מיותרת מנזק בלתי הפיך לאחר מעשה. ואם חוויתם אירוע הידבקות בחיידק בבית חולים שגרם לנזק, מומלץ לפנות לייעוץ מתאים עם עורך דין לרשלנות רפואית.