זיהום (Infectious disease)

סימפטומים

כאמור, זיהום יכול לגרום לסימנים רבים ומגוונים אך המשותף לרוב המחלות הזיהומיות הוא סימנים של :
-    חום.
-    אבדן תיאבון.
-    חולשה.
-    כאבי שרירים.
 

סיבות וגורמי סיכון

הגורמים לזיהום יכולים להיות:
חיידקים: אורגניזם חד תאי שיכול לגרום למגוון רחב של מחלות החל מממחלות קלות כמו דלקת גרון סטרפטוקוקלית או זיהום בדרכי השתן ועד למחלות חמורות כמו שחפת או דלקת בקרומי המוח.
נגיפים (ווירוסים): קטן יותר מחיידק ואינו בעל יכולת חיים עצמאית. גורם למחלות רבות חלקם נפוצות מאד כמו הצטננות קלה וחלקם נדירות יותר כמו מחלת האיידס.
פטריות: גורם בעיקר למחלות עור כמו גזזת או פטרת הציפורניים. אולם פטריות יכולות גם לגרום למחלות סיסטמיות קשות בריאות או במערכת העצבים.
טפילים: מחלות שנגרמות על ידי טפילים פחות נפוצות בעולם המערבי. גורמות למחלות כמו: מלריה או עיוורון הנהרות.

ההדבקה בזיהום יכולה להיות בעקבות מגע ישיר, כלומר, מגע עם נשא של הגורם המזהם שהוא חולה בעצמו במחלה כמו:
-חשיפה לאדם אחר שהוא חולה- המעבר מאדם חולה יכול להיות על ידי מגע ישיר או מעבר של נוזלי גוף (בנשיקה, שיעול או עיטוש).
-בעלי חיים יכולים לשאת גורמים מזהמים שעלולים לעבור לבני אדם בעקבות שריטה או נשיכה וכן בעקבות חשיפה להפרשות של בעל החיים הנגוע.
-הדבקה בזיהום יכולה להתרחש גם מאם לעובר בזמן ההיריון דרך חבל הטבור או בלידה בזמן המעבר דרך תעלת הלידה.

הדבקה יכולה להיות גם במגע לא ישיר, כלומר, הגורם המדביק אינו סובל בעצמו מהזיהום כמו:
-נגיעה במשטחים מזוהמים.
-אכילת מזון המכיל גורמים מזהמים. 
-חשיפה לנשא של הגורם המזהם כמו יתושים, פרעושים וכינים.

ככלל זיהומים עלולים לקרות לכל אדם אך אצל אנשים עם מערכת חיסונית פגועה קיים סיכון מוגבר.
קבוצות הסיכון כוללת בין השאר: חולים במחלות אוטואימוניות, מטופלים בסטירואידים, מטופלים בטיפול לסרטן, מושתלי איברים וחולי איידס.
 

אבחון ובדיקות

זיהום יכול להתבטא במספר רב של מערכות ולכן הבדיקות לצורך האבחנה משתנות בהתאם לחשד הקליני של הרופא. הבדיקות בהם ניתן להשתמש על מנת לאבחן מחלה זיהומית הם:

-    בדיקת דם: בבדיקת דם ניתן למצוא עדות לתהליך זיהומי בגוף דרך הספירה הלבנה. במצבים מסויימים ניתן לעשות לאבחן את הגורם לזיהום דרך בדיקת הדם.

-    בדיקת שתן: חשובה במיוחד לביצוע אבחנה של זיהום בדרכי השתן אך יכולה לעזור גם באבחנה של זיהומים אחרים.

-    משטח גרון: משמש בעיקר לאבחנה של דלקות גרון ומחלות נוספות בדרכי הנשימה.

-    בדיקות הדמיה: לעיתים יש צורך בבדיקת הדמיה כמו: צילום רנטגן, CT או MRI
.
-    ביופסיה: לקיחת דגימה מהאזור המזוהם.
 

סיבוכים אפשריים

בדרך כלל זיהומים עוברים בצורה קלה ללא צורך בטיפול מיוחד ולעיתים אפילו החולה אינו מודע לכך שהוא עובר מחלה זיהומית.

אולם לזיהום יכולים להיות סיבוכים שונים. בעקבות זיהום עלולה להתפתח פגיעה קבועה באיבר בו מתרחש הזיהום כמו בדלקת של הכליה (pyelonephritis), או פגיעה באיברים אחרים ממוקד הזיהום הראשוני כמו בקדחת השיגרון.
קיימים זיהומים שהוכחו כמעלי שכיחות לסרטן כמו זיהום בנגיף הפפילומה שמעלה את הסיכון לסרטן צוואר הרחם.
זיהומים כמו דלקת ריאות, דלקת בקרומי המוח  ואיידס  עלולים להיות מסכני חיים.
 

טיפולים ותרופות

מאחר והגורמים המזהמים הינם רבים הטיפול הוא שונה ומותאם לכל מזהם בצורה ספציפית.
בחיידקים הטיפול הוא בעזרת אנטיביוטיקה כאשר לכל משפחת חיידקים ישנה אנטיביוטיקה ייעודית. הבעיה המרכזית בשימוש בתרופות אנטיביוטיות היא העובדה שכתוצאה מהחשיפה לאנטיביוטיקה נוצרים חיידקים עמידים לטיפול אנטיביוטי. לכן ישנה חשיבות גדולה לשימוש מושכל בתרופות אלו.
עבור נגיפים הטיפול הוא בתרופות אנטי- ויראליות. לא לכל הנגיפים קיימת תרופה ייעודית.למשל נגיפים שעבורם קיים טיפול הם: הרפס, נגיף השפעת, נגיפי הפטיטיס מסוגים שונים ונגיף הHIV.
לפטריות קיימים תכשירים אנטי פטרייתיים. במידה והזיהום הוא עורי הם יינתנו במשחה וכאשר הזיהום הוא פנימי (בעיקר אצל בעלי מערכת חיסונית פגועה) ישנן תרופות אנטי פטרייתיות הניתנות בבליעה או במתן תוך ורידי.
גם עבור טפילים ישנו טיפול כאשר המפורסם ביותר הוא הטיפול למלריה בעזרת כינין ונגזרותיו.
 

מניעה

ניתן לבצע צעדים רבים שיפחיתו במידה רבה את הסיכון לזיהומים:
-    רחיצת ידיים- חשוב במיוחד לפני מגע במזון, לאחר מגע במזון לא מעובד, לפני הארוחה,אחרי מגע באנשים חולים ואחרי שימוש בשירותים.
-    חיסונים- ישנם זיהומים רבים גם חיידקיים וגם נגיפיים שניתן למנוע באמצעות חיסון. החיסון חשוב במיוחד עבור ילדים וזקנים.
-    שמירה על היגיינה במטבח ובהכנת האוכל. להימנע מהשארת מזון מבושל בטמפרטורת החדר לזמן ממושך.
-    יחסי מין מוגנים- חשוב במניעה של העברת מחלות מין.

לסיכום:

זיהומים הם מצב נפוץ ובדרך כלל אינם מסכני חיים. מצבים בהם מומלץ לפנות לקבלת עזרה רפואית הם: לאחר נשיכת בעל חיים או במידה וקיימים קשיי נשימה, שיעול ממושך במשך יותר משבוע, כאב ראש חריף במיוחד, פירכוסים, הופעת פריחה או נפיחות
.
ישנם צעדים רבים אותם ניתן לנקוט על מנת להפחית את הסיכון לזיהום והם כוללים בעיקר היגיינה והימנעות מחשיפה לחולים.