פחד מחדירה (וגיניזמוס) : מהו וכיצד מטפלים?

וגיניזמוס, או פחד מחדירה, הוא תגובת התכווצות לא רצונית של שרירי הנרתיק בניסיונות חדירה אליו. למעשה, מדובר ברפלקס בלתי נשלט של האישה המתבטא בכיווץ השריר. 

פחד מחדירה כולל קושי של האישה לאפשר חדירה של פין, אצבע, או חפץ לנרתיק, למרות רצונה בכך. וגיניזמוס יתבטא לעיתים קרובות בתגובות המנעותיות, כמו סגירת רגליים, הושטת יד להדיפת הגורם החודר, תזוזה לאחור ופחד מכאב שעשוי אף להביא לבכי או להתעלפות. 

הקושי בקיום יחסי מין מלאים יוצר תסכול רב של האישה ובן זוגה. במקרים מסוימים חוסר המודעות לקיום הבעיה והבושה שמתעוררת בעקבותיה, יכולים להביא לכך שעובר זמן רב עד שהזוג מבין כי בעיה זו אינה ניתנת לפתרון באופן עצמאי והוא פונה לטיפול. 

וגיניזמוס מתחלק לשני סוגים מרכזיים: וגיניזמוס ראשוני ווגיניזמוס משני:

וגיניזמוס ראשוני

מאופיין בפחד מחדירה שהיה קיים מאז ומתמיד. נשים הסובלות מווגיניזמוס ראשוני יעידו על קושי בהחדרת טמפונים, שנים לפני שניסו לקיים יחסי מין. 

וגיניזמוס משני

וגיניזמוס משני מתפתח במהלך החיים וכולל מקרים בהם נשים, שבעבר קיימו חסי מין תקינים, פיתחו פחד מחדירה מסיבות שונות. 

וגיניזמוס מתחלק לשני סוגים: וגיניזמוס ראשוני שהיה קיים מאז ומתמיד ווגיניזמוס משני המתפתח במהלך החיים מסיבות שונות

מהן הסיבות להתפתחות וגיניזמוס?

סיבות נפשיות

פרויד בזמנו טען שאישה  הסובלת מוגיניזמוס היא אישיות היסטרית. למרות זאת, ההנחה הרווחת כיום היא כי קיים מגוון נרחב של סיבות נפשיות שגורמות לנשים לפחד מחדירה.

אחת הסיבות המקובלות היא בורות מינית: נשים שאינן מחוברות לאבר המין שלהן ומעולם לא נגעו או הסתכלו, פיתחו פחד מהאזור הנעלם הזה. נשים מסוימות אף מפתחות סלידה מאיבר המין שלהן.

מסרים שליליים העוסקים במין בתקופת הילדות וההתבגרות בקרב נשים המגיעות מבתים שמרניים או דתיים, עלולים גם הם לגרום לוגיניזמוס. נשים שהוזהרו מפני קיום יחסי מין לפני החתונה, אלה המפחדות מכניסה להריון, נשים שחוששות מביתוק קרום הבתולים בפעם הראשונה, או שפוחדות מכאב עז או דימום רב בקיום יחסי מין ראשונים, עלולות לפתח פחד מחדירה.

קראו עוד: את לא חייבת לסבול: כל הסיבות - והפתרונות לכאבים בקיום יחסי מין

בנוסף, נשים שחוו טראומה מינית עלולות לפתח פחד מכל מגע באיבר המין. גם במצבים בהם האישה עצמה לא חוותה טראומה, אלא הייתה מודעת לטראומה שהתפתחה אצל אישה הנמצאת בקרבתה, היא עלולה לפתח פחד מחדירה. 

קיימות דוגמאות נוספות, שאינן קשורות לטראומה מינית, ויכולות לגרום לפחד מחדירה, לרבות בדיקה רפואית בילדות, קשר זוגי בעייתי המלווה בכעסים ומתחים רבים, אשר מובילים לחוסר אמון וביטחון בבן הזוג וכתוצאה מכך לחוסר רצון לקיים יחסי מין מלאים, או אוריינטציה הומוסקסואלית. נשים חרדתיות, נשים בעלות סף הכאב שלהן נמוך או אלה החוששות מחודרנות לגוף עשויות גם הן לפתח פחד מחדירה. 

הסיבות להתפתחות וגיניזמוס יכולות להיות רפואיות או נפשיות

סיבות רפואיות 

קיימות מספר סיבות רפואיות לוגיניזמוס, השכיחה שבהן היא כאבים בזמן ניסיונות החדירה. 

במצבים של וגיניזמוס ראשוני, מקור הכאבים עשוי להיות מבנה לא תקין של קרום הבתולים (כמו קרום מעובה ומוצר), מחיצה בפתח הנרתיק, או מיקום לא תקין של הפתח. 

גורם שכיח מאוד המביא לוגיניזמוס משני הוא וסטיבוליטיס. וסטיבוליטיס היא תגובת כאב המתעוררת בעור שסביב פתח הנרתיק, בדרך כלל עקב רגישות עצבית מקומית. למעשה, קיים קשר מעגלי בין שתי התסמונות:  אישה שסובלת מוסטיבוליטיס חווה כאב בעת כיום יחסי מין, המוביל לפחד מחדירה, ומנגד אישה החווה פחד מחדירה תכווץ את האזור בזמן האקט המיני ותביא לכך שניסיונות החדירה יכאבו יותר. שכיחותן המשוערת של שתי בעיות אלה באוכלוסיית הנשים היא כ-16%. 

כיצד מאבחנים?

אבחנת התופעה מתבצעת בבדיקה גניקולוגית. בבדיקה ניתן לבחון את התנהגות האישה על הכיסא הגניקולוגי ולהעריך את מידת החרדה שלה. ברוב המקרים אישה הסובלת מפחד מחדירה לא תאפשר את ביצוע הבדיקה, תסגור את הברכיים, תהדוף את יד הבודק ולא תאפשר אף הסתכלות על פתח הנרתיק. 

מהן דרכי הטיפול?

ראשית יש לשלול מומים אנטומיים או הפרעות גופניות אחרות, שעשויים להביא לווגיניזמוס. 

הטיפול ההתנהגותי בוגיניזמוס כולל מספר שלבים: 

1. הבנת הסיבה להתפתחות פחד מחדירה.

2. מתן מידע על אודות האנטומיה והפיזיולוגיה של איברי המין והתגובה המינית.

3. הכרות עם אברי המין והשרירים הטבעתיים של רצפת האגן.

4. תרגולת של החדרת מרחיבים או מאמנים נרתיקיים, בגדלים הולכים ועולים. במהלך התרגולים האישה לומדת להחדיר לעצמה את המאמנים השונים, תוך כדי שליטה על השרירים באזור ומיתון הפחד. רק לאחר שהיא מצליחה להחדיר עצמאית את המאמן הנרתיקי הגדול ביותר, השווה בגודלו - לגודל של איבר מין זכרי, בני הזוג יכולים לקיים יחסי מין מלאים. 

חשוב לציין כי משך הטיפול הוא אינדיווידואלי, ותלוי ביכולתה של האישה להתגבר על הפחד. בכל הנוגע לוגיניזמוס בלבד, הצלחת הטיפול עומדת על כ-90%. במקרים מורכבים יותר יש לשלב טיפול תרופתי,טיפול בפיזיותרפיה של רצפת אגן, טיפול פסיכולוגי, או טיפול לפוסט טראומה במידת הצורך.