סרטן שחלה: טיפול ביולוגי חדשני שמעכב את התקדמות המחלה
בכל שנה מאובחנות כ- 350 נשים עם סרטן השחלה, 75% מהן מאובחנות בשלבים מתקדמים של המחלה, כאשר כבר קיים פיזור לאיברי הבטן ולעיתים גם עם גרורות מרוחקות לריאות ולכבד. כשהגידול מאובחן בשלב מתקדם של המחלה, אחוז הנשים ששורדות במשך חמש השנים הראשונות עומד על כ- 30%
קיימים מספר סוגים של סרטן השחלה, השכיח ביותר הוא סרטן שחלה אפיתליאלי. גידול זה מופיע בכ-90% מהחולות ואופייני לנשים לאחר גיל הפסקת הווסת, סביב גיל שישים. מקור הגידול בסוג זה הוא בדופן החיצונית שמכסה את השחלה, או בחלק מהמקרים בקרום של חלל הבטן (קרום הצפק). אולם, עבודות שפורסמו בשנים האחרונות מראות כי חלק ניכר מגידולי השחלה האפיתליאליים מתפתחים מתאים טרום ממאירים שמקורם בחצוצרה.
היסטוריה אישית או משפחתית של סרטן שד ו/או שחלה, והופעת מחלה בגיל מוקדם יחסית, יכולים לרמז על נטייה מוגברת לסרטן השחלות בשל תסמונות גנטיות, כשהעיקרית בהן קשורה למוטציות בגנים BRCA1 ו BRCA2. אצל נשאיות של מוטציה בגנים אלו, קיים סיכון של בין 25% ל-50% לחלות בסרטן השחלות במהלך החיים וכן סיכון של בין 60% ל-80% לחלות בסרטן השד. גם גברים יכולים להיות נשאים של מוטציות אלו וגברים אלה נמצאים בסיכון מוגבר לסרטן השד או למחלות אחרות כמו מלנומה או סרטן הלבלב. אחוז הנשאיות של גנים אלו מבין חולות סרטן שחלה עומד על כ- 20%, כאשר בנשים ממוצא אשכנזי שחלו בסרטן שחלות השיעור גבוה יותר ויכול להגיע ל- 30-40%. נכון להיום אין כל בדיקה יעילה לגילוי מוקדם של סרטן השחלה, עם זאת בנשים בסיכון גבוה לסרטן שחלה מומלץ על מעקב סדיר אחת לחצי שנה הכולל בדיקת רופא נשים, אולטרסאונד אגן ובדיקת דם לסמן CA-125. המידע החדש על פיו חלק ניכר ממקרי סרטן השחלה מקורם בחצוצרה, הוביל לשורה של מחקרים שבודקים האם ניתן יהיה להגיע לגילוי מוקדם באמצעות לקיחת דגימה של החצוצרות, אך הנושא הזה עדיין נמצא בחיתוליו.
מחלה חמקנית
התסמינים הראשונים של סרטן שחלה קשורים בהִמצאות מסה באגן ו/או בבטן היכולים לגרום ללחץ על איברי הבטן השונים ולתסמינים שונים כמו נפיחות בבטן, כאבים או לחץ בבטן, עצירות או שלשולים, שינויים בהרגלי היציאה כמו דחיפות במתן שתן וכן עלייה או ירידה פתאומית במשקל. אך אף אחד מתסמינים אלו אינו ספציפי לסרטן השחלה ורובם יכולים להופיע ללא קשר למחלה. נמצא ששילוב של מספר תסמינים יכול להעלות את ההסתברות לאבחנה של סרטן שחלה ולכן מומלץ לפנות לבדיקה רפואית במידה ותסמינים אלו הינם משמעותיים ומופיעים באופן ממושך.
כאשר יש חשד לסרטן השחלה המטופלת צריכה לעבור הערכה ראשונית שכוללת בדיקה פיזיקלית ובדיקת אולטרסאונד אגן. במידה וישנם ממצאים חשודים המטופלת תעבור בדיקת CT בטן ואגן וכן בדיקת דם לסמן CA-125. סמן אונקולוגי זה עולה במרבית המקרים של סרטן שחלות אפיתליאלי, אולם חשוב לשים לב שהוא יכול לעלות גם במספר מצבים נוספים. לכן לא מומלץ לבצע את הבדיקה, אלא במסגרת מעקב של נשים בסיכון גבוה או אם הבדיקות הראשונות העלו חשד לסרטן השחלה.
קראו עוד: סרטן השחלות: הבדיקה שתאפשר גילוי מוקדם של המחלה הממאירה
פריצת דרך במחקר ובטיפול
הטיפול המקובל בסרטן השחלות ברוב המקרים הוא שילוב בין טיפול כירורגי וטיפול כימותרפי. הטיפול הכירורגי כולל כריתת רחם, שחלות וחצוצרות במטרה להגיע להסרה מלאה של הגידול ללא עדות לשארית המחלה בסיום הניתוח. לאחר הניתוח, מומלץ להתחיל בטיפול כימותרפי, פרט למקרים יחסית נדירים שבהם הסרטן התגלה בשלב מאוד מוקדם של המחלה. לעיתים לא ניתן לבצע הסרה מלאה בניתוח מכיוון שקיימת מעורבות משמעותית של אברי האגן והבטן ופיזור לאיברים מרוחקים. אצל נשים שלהן יש שארית מחלה בסיום הניתוח, מומלץ לאחרונה על הוספת טיפול ביולוגי. טיפול זה מעכב את גדילת כלי הדם שבגידול ונמצא כמשפר משמעותית את ההישרדות ללא מחלה במטופלות אלה.לעיתים לא ניתן כלל לנתח את החולה בשל מצבה הירוד בעת האבחנה, או בשל פיזור מפושט של המחלה. במקרים אלו מומלץ על מתן טיפול כימי (3-4 מחזורים) לפני הניתוח. רוב החולות מגיבות לטיפול הראשוני אך אצל כ-75% מופיעה הישנות של המחלה, בדרך כלל הגידול מופיע בחלל הבטן ואותן נשים נזקקות לטיפולים כימיים נוספים ובחלק מהמקרים יש צורך גם בניתוח.
התסמינים הראשונים שעלולים להעיד על סרטן השחלה אינם ספציפיים למחלה זו ועל כן אבחון מוקדם שלה הוא מורכב
לאחרונה פותחו טיפולים ביולוגיים חדשים לסרטן שמטרתם לעכב את מנגנון תיקון ה- DNA בתא ולגרום למוות של התא הסרטני. בתאי הגוף ותאי הסרטן קיימים שני מנגנונים עיקריים לתיקון נזקים ב- DNA. הראשון הוא מנגנון ה- BRCA והשני ה- PARP. בנשאים למוטציה ב- BRCA מנגנון תיקון ה- DNA אינו פעיל בגידולים הממאירים. במקרים אלו, עיכוב מנגנון ה- PARP יפגע ביכולת התא לתקן פגמים ב- DNA ויוביל למוות של תאי הסרטן. המחקרים הראשונים בדקו את יעילות הטיפול במעכבי PARP בחולות סרטן שחלה נשאיות של מוטציה ב- BRCA שאצלן הייתה חזרה של המחלה, והטיפול ניתן עם סיום הטיפול הכימי (טיפול אחזקה). מחקרים אלה מצאו שטיפול במעכבי ה- PARP בחולות אלו, הביא לשיפור משמעותי בשיעור ההישרדות ללא המחלה עם תגובה ארוכת טווח בחלק מהנשים. בנוסף נמצא ששיעור תופעות הלוואי של תרופות ביולוגיות אלו נמוך יחסית.
בעקבות מחקרים אלו, הוחלט להכניס לסל התרופות בישראל תרופה ביולוגית מעכבת PARP, לחולות סרטן שחלה אפיתליאלי עם הישנות מחלה. במרוץ לסל הבריאות הקרוב, יתמודדו שתי תרופות נוספות ממשפחת מעכבי ה-PARP שהוכיחו תועלת משמעותית בקרב נשים שאינן נשאיות של המוטציה, כלומר נמצא שטיפול ביולוגי זה יכול להאריך את ההישרדות ללא מחלה ללא תלות במצב הנשאות. עבודות שנעשות בימים אלו בוחנות האם שילוב של מעכבי PARP עם טיפולים ביולוגיים אחרים ישפרו את יעילות הטיפול בתחום זה, אך המחקר עוד בתחילת דרכו בנושא זה.