צליאק: איך ניתן לטפל ולמנוע סיבוכים?

כ-1% מהאוכלוסייה סובלים ממחלת הצליאק, מחלת מעי אוטואימונית תורשתית הנובעת מרגישות לגלוטן. גלוטן הוא חלבון המצוי בעיקר בדגנים, כמו חיטה, שעורה, שיפון וכוסמין. מערכת החיסון של חולי הצליאק מתייחסת לגלוטן כאל אלרגן (חומר שעלול לגרום לתגובה אלרגית) ובעקבות חשיפה אליו תוקפת את תאי המעי הדק. כתוצאה מכך, מתפתחת דלקת ברירית המעי הדק אשר גורמת לחסרים תזונתיים שונים שיפורטו בהמשך. 

מהם הגורמים למחלת הצליאק?

הגורם המרכזי למחלה הוא זה הגנטי. למעשה, קיים קשר בין נשאות של גנים DQ8  ו- DQ2  לבין המחלה. הסיכוי להתפתחות צליאק בקרב אלה שאינם נשאים של אחד משני הגנים נדיר מאוד. מאחר ומדובר במחלה גנטית, בני משפחה מדרגה ראשונה, מגיל שנתיים ומעלה צריכים גם הם לעבור בדיקות ראשוניות לאבחון מחלת הצליאק. 

מהם הסימפטומים העיקריים שיכולים להעיד על המחלה?

מחלת צליאק יכולה להיות א-תסמינית, כלומר לא להוביל להתפתחות סימנים שונים שיעידו עליה במשך שנים רבות. מנגד, אצל חולים מסוימים יכול להופיע ביטוי קליני מלא למחלה הכולל כאבי בטן, שלשולים, הקאות, נפיחות בטנית, ירידה בלתי מוסברת במשקל ותת תזונה. 

איך ניתן לאבחן?

הבירור מתחיל מבדיקה סרולוגית של נוגדנים כנגד גלוטן השייכים למשפחת ה- IgA TTG ו־EMA. אם בדיקה זו מתבצעת בזמן חשיפה לגלוטן, נוגדנים אלו הם בעלי ערך אבחנתי גבוה. בחולים עם חסרים מולדים בנוגדנים, אין להסתמך על בדיקה להערכת רמת נוגדנים מסוג IgA. במקומה, תתבצע בדיקת .anti DGP-IgG.

אישור האבחנה נעשה בעזרת ביופסיית מעי דק הנלקחת בבדיקת גסטרוסקופיה. מטרת הבדיקה היא להוכיח נזק לרקמת המעי. כל עוד אין פגיעה רקמתית המצב מוגדר כ- potential celiac , כלומר קיים סיכוי שבעתיד תתפתח מחלת צליאק.במצבים של אי וודאות באבחנה תתבצע בדיקה גנטית לאיתור הגנים DQ2/DQ8. ברוב המקרים, אלה שאינם נשאי הגנים אינם סובלים מצליאק. 

מה ההבדל בין מחלת הצליאק לבין אי סבילות לגלוטן?

למרות שאי סבילות לגלוטן מאופיינת בתסמינים דומים לאלו הקשורים במחלת הצליאק, לרבות נפיחות, כאבי בטן ושלשולים, אי סבילות לגלוטן אינה מובילה להתפתחות תהליך דלקתי כתוצאה מחשיפה לגלוטן. אם קיימת אי סבילות לגלוטן הבדיקה הסרולוגית לאבחון צליאק וכן גם ביופסיית המעי יצאו תקינות. במקרים של אי סבילות לגלוטן יבחר טיפול בדיאטה דלת גלוטן ולא בהכרח בהימנעות מוחלטת מהחלבון. 

איך ניתן לטפל בצליאק?

הטיפול בצליאק ברוב המקרים הוא תזונתי ולא תרופתי, למעט בחולים הסובלים מצליאק עמיד (רפרקטורי). בקרב חולים אלה הטיפול בתזונה נטולת גלוטן אינו מסייע לרוב במיתון תסמיני המחלה ועל כן ניתן לשקול טיפול תרופתי באמצעות תרופות נוגדות דלקת. 

ביתר חולי הצליאק מניעה מוחלטת מגלוטן עשויה לרפא את המחלה, להעלים את הסימפטומים שהתפתחו ואף לתקן את החסרים התזונתיים. במידה והחולה סובל מחוסר תזונתי ניכר ניתן גם לשלב תוספי מזון שונים, כמו ויטמינים וברזל. 

ליווי של דיאטנית בתהליך הטיפולי ובשינוי התזונתי  נועד כדי לסייע למטופל להכיר את המוצרים המכילים גלוטן ולתרום לבניית תפריט נכון המשלב גם חיזוק תזונתי במצבים של תת תזונה.

לצד הטיפול בסימפטומים, שמירה על דיאטה נטולת גלוטן יכולה לתרום גם למניעת סיבוכים מטבולים הקשורים למחלה, כמו  אוסטיופניה, אוסטיאופורוזיס (ירידה בצפיפות עצם מירידה בספיגת ויטמין D), ירידה בפוריות, סיבוכי לידה (לדוגמה לידה מוקדמת ועובר קטן) ואף סיבוכים ממאירים, לרבות סרטן המעי הדק, לימפומה של המעי הדק וסרטנים אחרים במערכת העיכול. חולים שמחלתם אינה מאוזנת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח את המחלות הממאירות שהוזכרו.  אם מתאזנים הסיכון משתווה לאוכלוסיה הכללית.

כדי לבדוק אם מחלת הצליאק מאוזנת, יש צורך בביצוע מעקב תקופתי במרפאת גסטרו הכולל בדיקת נוגדנים וביופסיית מעי דק. היעד הטיפולי כולל ירידה ברמת הנוגדנים לערכי הנורמה תוך שנה מתחילת הטיפול, ואיחוי הפגיעה ברירית המעי תוך שנתיים מתחילת ההימנעות מגלוטן. המעקב התקופתי במרפאת הגסטרו כולל הערכה קלינית, תזונתית ומטבולית ומסייע בשמירה על מחלה מאוזנת ובמניעת הסיבוכים השונים שעלולים להתרחש בהיעדר טיפול או במצבים של טיפול לא מספק.