מהי ההשפעה המפתיעה של הסגרים החוזרים על הגוף שלנו?

מערכת החיסון שלנו נחשפת לגירויים מיד עם היציאה לאוויר העולם והחשיפה הראשונה למיקרואורגניזמים. מחקרים הראו כי ההשפעה החיסונית של חשיפה לפתוגנים בחיים המוקדמים מסייעת לנו בעתיד. למעשה, עד שאדם מגיע לבגרות, מערכת החיסון שלו נחשפה כבר לשפע של חיידקים ווירוסים, דבר שסייע לה להתמודד עמם ביעילות כאשר תתרחש חשיפה חוזרת. בקרב ילדים חשיפה זו חיונית במיוחד לצורך "אימון" של מערכת החיסון. האם הסגרים והשמירה הקפדנית על היגיינה שאפיינו כל כך את השנה האחרונה בחיינו השפיעו לרעה על ההגנה החיסונית של ילדים ומה לגבינו, המבוגרים?

 VCoscaron | Shutterstock

"חומר למידה" עבור המערכת החיסונית 

למערכת החיסון שלנו יכולת למידה, אך כדי שתפעל כראוי יש לספק לה "חומר ללמידה" במהלך שנות החיים הראשונות. חומר למידה זה הוא למעשה מגע עם מיקרואורגניזמים המושג כתוצאה מחשיפה לבני אדם אחרים ולסביבה החיסונית. ללא חשיפות אלה, מנגנוני הוויסות של מערכת החיסון עלולים שלא לעבוד כראוי. כתוצאה מכך, היא עלולה לתקוף גם גורמים שאינם מזיקים באופן תקין לגוף, כמו אבקנים, אבק בית, ואלרגנים מהמזון דבר שעלול להוביל להתפתחות של אלרגיות (2).

הרעיון כי קיים קשר בין עלייה בשכיחות האלרגיה לבין חשיפה מופחתת לפתוגנים אינו תולדה של משבר וירוס הקורונה ולמעשה הוצע לראשונה עוד בשנת 1989. תיאוריית ההיגיינה גורסת כי קיים קשר בין הגידול הדרמטי בשכיחותן של מחלות אלרגיות שונות לבין חשיפה מופחתת לפתוגנים בילדות בשל היגיינה מוגברת (1). 

אולם, המונח תיאוריית ההיגיינה מעט מוטעה ועלול אף לגרום לציבור שלא לדבוק בכללים חיוניים לשמירה על בריאות הציבור. השלכה זו בעייתית בייחוד בתקופת מגפה בה שמירה על כללים אלה מהווה כלי חיוני בעצירת התפשטות הנגיף (2). על רקע זה, הוצעה תיאוריה חלופית, ״מנגנון החברים הוותיקים״ (Old Friends Mechanism) (2).   תיאוריה זו טוענת כי החשיפות החיידקיות החיוניות להתפתחות מערכת החיסון אינן שפעת, חצבת וזיהומים אחרים הגורמים למחלות, אלא חיידקים המלווים את האדם מראשית התפתחות מערכת החיסון האנושית לפני אלפי שנים. חיידקים אלה הם בעצם החיידקים שנמצאים על ובתוך הגוף של כולנו- על עורנו, במערכות הנשימה והעיכול שלנו. החשיפות לחיידקים אלה הן חיוניות מכיוון שהן מונעות תגובתיות יתר של מערכת החיסון, שהיא הגורם הבסיסי לאלרגיות. (2)
 

האם הריחוק החברתי משפיע גם על מערכת החיסון של מבוגרים?

מחקרים שונים הוכיחו כי אינטראקציות חברתיות חיוניות הן לבריאותנו הנפשית והן לגופנו. מגפת הקורונה אילצה אותנו לשמור על ריחוק חברתי באמצעות סגרים ושינתה באופן דרמטי את הקשרים שלנו עם החברה. שינויים אלה אינם משפיעים רק על מערכת החיסון של ילדים צעירים והם עלולים להשפיע גם עלינו, המבוגרים (3). 

מחקרים בקופים ובתאים אנושיים הראו כי בידוד חברתי, והמצוקה והבדידות שנגרמים בעקבותיו, קשורים לירידה בייצור של חומרים הנקראים אינטרפרונים אשר תפקידם, בין היתר, הוא להילחם בנגיפים. חוקרים חוששים כי ככל שיגדל פרק הזמן בו אנשים ברחבי העולם נמצאים בסגר וריחוק חברתי, כך גם השינויים במערכת החיסון יתבטאו לאורך זמן רב יותר (4).

אם כך, למרות שמגבלות הקורונה סייעו רבות במניעת התפשטות הנגיף, כעת כשהחיסונים נגד נגיף הקורונה כבר כאן כדאי לנסות ולשוב לשגרת החיים שהכרנו, לא רק בשביל הנפש שלנו אלא גם למען מערכת החיסון.

המידע בכתבה אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי ו/או מקצועי והוא נועד לשם הרחבת הידע האישי של הגולשים/ות. אין לראות במידע המוצג עצה רפואית, המלצה ו/או חוות דעת מקצועית. 

מקורות 

(1)  Olszak T, An D, Zeissig S, Vera MP, Richter J, Franke A, Glickman JN, Siebert R, Baron RM, Kasper DL, Blumberg RS. Microbial exposure during early life has persistent effects on natural killer T cell function. Science. 2012 Apr 27;336(6080):489-93. doi: 10.1126/science.1219328. Epub 2012 Mar 22. PMID: 22442383; PMCID: PMC3437652.
(2)  Bloomfield SF, Rook GA, Scott EA, Shanahan F, Stanwell-Smith R, Turner P. Time to abandon the hygiene hypothesis: new perspectives on allergic disease, the human microbiome, infectious disease prevention and the role of targeted hygiene. Perspect Public Health. 2016 Jul;136(4):213-24. doi: 10.1177/1757913916650225. PMID: 27354505; PMCID: PMC4966430.
(3) Rook, GAW . 99th Dahlem conference on infection, inflammation and chronic inflammatory disorders: Darwinian medicine and the ‘hygiene’ or ‘old friends’ hypothesis. Clinical and Experimental Immunology 2010; 160: 70–9. 
(4)  D'Acquisto F, Hamilton A. Cardiovascular and immunological implications of social distancing in the context of COVID-19. Cardiovasc Res. 2020;116(10):e129-e131. doi:10.1093/cvr/cvaa167