האם הפרעה דו קוטבית מעלה את הסיכון ללקות בפרקינסון?

מחקרים קודמים מצאו קשר אפשרי בין דיכאון לפרקינסון, אך מעטים בדקו האם אלה הסובלים מהפרעה דו קוטבית מצויים גם הם בסיכון גבוה יותר להתפתחות המחלה. 

לאחרונה חוקרים מבית החולים Taipei Veterans General Hospital שבטאיוואן החליטו לבחון האם קיים קשר אפשרי בין שתי המחלות. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת לנוירולוגיה. 

הסיכון ללקות בפרקינסון גבוה פי 7

במחקר הנוכחי, בחנו החוקרים את הנתונים הרפואיים של 56,340 אנשים שסובלים מהפרעה דו קוטבית, כולם אובחנו כסובלים מההפרעה בין השנים 2001-2009. נתוניהם השוו עם הרישומים הרפואיים של 225,360 אנשים בטאיוואן שלא אובחנו כסובלים מהפרעה דו קוטבית או מפרקינסון. החוקרים, ביצעו מעקב אחר שתי הקבוצות במהלך שנת 2011. לאחר ניתוח הנתונים נמצא כי בקרב 0.7% מהנבדקים שסבלו מהפרעה דו קוטבית התפתחה מחלת הפרקינסון במהלך תקופת המחקר. מנגד, רק  0.1% מהנבדקים בקבוצת הביקורת סבלו מהמחלה. 

החוקרים התאימו את ממצאיהם ובודדו משתנים שונים שיכולים להשפיע על הסיכוי להתפתחות פרקינסון , לרבות היסטוריה רפואית, גיל והיסטוריה של מחלות ופציעות אשר משפיעות על המוח. נמצא כי משתתפים שאובחנו כסובלים מהפרעה דו קוטבית הם בעלי סיכוי גבוה  פי שבע להתפתחות של פרקינסון, זאת בהשוואה למשתתפי המחקר שלא סבלו מההפרעה הנפשית. 

כמו כן, החוקרים הבחינו בהבדל נוסף בין שתי הקבוצות: אלה שסבלו מהפרעה דו קוטבית נטו ללקות בפרקינסון בגיל צעיר יותר, 64 בממוצע, בהשוואה לנבדקים א סבלו מההפרעה. בקרב קבוצת הביקורת, הגיל הממוצע להתפתחות המחלה עמד על 73.

החוקרים מצאו כי אלה שסובלים מהפרעה דו קוטבית הם בעלי סיכוי גבוה יותר פי שבע להתפתחות של פרקינסון 

עוד התגלה במחקר כי דרגת החומרה של ההפרעה הדו קוטבית השפיעה גם היא על רמת הסיכון: נבדקים שהתאשפזו בבית החולים פעמים רבות עקב ההפרעה היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להתפתחות פרקינסון בשלב מאוחר יותר במהלך החיים.  כך לדוגמה, אלה שהגיעו לבית חולים 1-2 פעמים בשנה, נמצאו במחקר כבעלי סיכוי גבוה יותר פי ארבע להתפתחות פרקינסון, זאת בהשוואה לנבדקים הסובלים מהפרעה דו קוטבית והתאשפזו בבית החולים בתדירות נמוכה יותר. 

עבור נבדקים שהתאשפזו יותר מפעמיים בשנה התוצאות היו הדרמטיות ביותר: הנבדקים בקבוצה זו נמצאו כבעלי סיכון גבוה פי 6 להתפתחות של פרקינסון, בהשוואה לנבדקים שאושפזו פחות מפעם בשנה בשל ההפרעה הדו קוטבית. 

קראו עוד: מהפכה וירטואלית: מהי הטכנולוגיה שתקל על חולי הפרקינסון?

מגבלות המחקר

חשוב לציין כי קיימות מספר מגבלות במחקר הנוכחי: ראשית, החוקרים כללו בו רק נבדקים שפנו לגורם רפואי ואובחנו כסובלים מהפרעה דו קוטבית. למעשה, קיימים אנשים רבים שסובלים מההפרעה ולא פנו כלל לעזרה רפואית. 

שנית, הנתונים בהם השתמשו החוקרים לא כללו כל מידע על אודות היסטוריה משפחתית של פרקינסון. בנוסף, לא נמסר כל מידע על אודות גורמים סביבתיים שיכולים להשפיע על הסבירות להתפתחות המחלה. 

מעבר לכך, דרוש מחקר נוסף כדי לבסס את הטענה הגורסת כי הפרעה דו קוטבית ומחלת הפרקינסון חולקות תהליכים משותפים שיהוו הסבר לקשר בין שני המצבים. תהליכים אלה עשויים להיות שינויים גנטיים, תהליכים דלקתיים, או בעיות הקשורות בהעברת מסרים בין תאי המוח. זיהוי הגורם לקשר בין הפרעה דו קוטבית לפרקינסון, עשוי לסייע בפיתוח של טיפולים שעשויים לסייע לטיפול בשני המצבים.