איך נקבעת אסטרטגיית הטיפול במלנומה?

העור הוא מקור למגוון רחב של גידולים סרטניים, כאשר הגידולים השכיחים ביותר הם קרצינומה של תאי הבסיס (BCC - Basal Cell Carcinoma) וקרצינומה של תאי הקשקש (Squamous Cell Carcinoma-  SCC) . גידולים אלה מתפתחים בעיקר בקרב האוכלוסייה המבוגרת ולרוב הם אינם מהווים סכנת חיים. אם האבחון מתבצע בשלבים מוקדמים, הטיפול בסרטן מסוג BCC או SCC יכלול הסרה של הנגע בלבד באמצעות ניתוח או הקפאה שלו. עם זאת, במקרים בהם המחלה מאובחנת בשלבים מאוחרים יותר יהיה צורך גם בטיפול אונקולוגי. לאחרונה, טיפולים ביולוגיים ואימונותרפים שונים נמצאו כיעילים בטיפול בגידולי BCC ו-SCC בהתאמה. הטיפולים האימונותרפיים נמצאו יעילים גם בסוג נוסף, נדיר יותר של גידולי העור שנקרא Merkel cell carcinoma , בו יש מעורבות של וירוס בהיווצרות הגידול.

גידול עור שכיח נוסף, בעיקר בישראל, הוא מלנומה. מקור המחלה הוא בתאי המלנוציטים אשר מפרישים מלנין ואמונים על גוון העור. מלנומה תתפתח לרוב באזורי עור חשופים לשמש, אך היא עלולה להופיע גם בחלל הפה או בריריות. אם המחלה אינה מאובחנת בשלבים המוקדמים להתפתחותה, היא עלולה להיות קטלנית. מה גורם להתפתחות של מלנומה, אילו סימנים יהוו אותות אזהרה וכיצד ניתן לטפל? התשובות בכתבה שלפניכם.

מהם הגורמים להתפתחות של מלנומה?

אילו סימני אזהרה יעידו על מלנומה?

מעבר לכך, שינויים בגודל או בגוון השומות, שומות בעלות גבולות לא סדירים, גדילה מהירה של שומה או דימום, כל אלה מחייבים ביצוע של בדיקת שומות כדי לשלול התפתחות של מלנומה. 

כיצד ניתן לאבחן?

יש לציין כי מלנומות שטחיות (עד לעומק של-1 מ"מ) ללא סימני דלקת מיקרוסקופיים אינן מחייבות בירור סיסטמי, כיוון שהסיכון להופעת גרורות  מאד נמוך. עם זאת, במצבים בהם עומק הנגע עולה על 0.7 מ"מ יש לשקול הסרה של בלוטות הזקיף במהלך הניתוח המבוצע להרחבת הכריתה שבוצעה בביופסיה. במצבים אלה, יש מקום להתייעצות עם רופא אונקולוג בנוגע לביצוע של פעולה כירורגית נרחבת יותר. בכל מקרה, במלנומה שעומק החדירה עולה על 1 מ"מ, מומלץ לבצע ניתוח להסרת בלוטת הזקיף, אלא אם  קיים מצב רפואי שבגינו הניתוח עלול לסכן את המטופל, בצורה כלשהי.

מהו מהלך הטיפול האונקולוגי במלנומה?

אסטרטגיית הטיפול האונקולוגי נקבעת בהתאם להיקף המחלה, כפי שנקבע לאחר הבירור הסיסטמי:

טיפול במלנומה עם מעורבות של בלוטות הלימפה האזוריות
אם קיימת מעורבות של בלוטות הלימפה האזוריות, שנמצאה עוד בשלב של הבדיקה הגופנית או בשלב שלאחר ביצוע הדמיה כגון PET-CT, מומלץ לשלב גם טיפול מניעתי טרום ניתוחי באמצעות תרופות אימונותרפיות או ביולוגיות. טיפולים אלה משפרים את תוצאות הניתוח ומורידים את הסיכון לחזרת המחלה. הטיפול האימונותרפי במלנומה ניתן באמצעות עירוי אחת לכל שבועיים או שלושה שבועות, במשך כשנה. הטיפול הביולוגי ניתן באופן פומי יום-יומי במשך שנה. במידה שמעורבות הבלוטות נמצאה רק לאחר הניתוח להסרת בלוטת הזקיף, ברוב המקרים, מומלץ לקבל את הטיפול המניעתי למשך שנה כפי שפורט לעיל.

מחקר בין לאומי המתבצע בימים אלה בבתי חולים שונים, בהם גם בית חולים העמק, בוחן את השפעת הטיפול האימונותרפי המניעתי על חולים עם מלנומה עמוקה של מעל 4 מ"מ, או אלו שהנגע היה עמוק מ-2 מ"מ עם התכייבות ללא מעורבות של בלוטות לימפה. חולים אלו נמצאים גם הם בסיכון גבוה לחזרת המחלה. 

טיפול במלנומה גרורתית
בעבר, אפשרויות הטיפול במלנומה גרורתית היו דלות וברוב המקרים תוחלת החיים של החולים במחלה הייתה קצרה. טיפולים ביולוגיים ואימונותרפיים חדשניים פתחו צוהר חדש גם עבור חולי מלנומה מפושטת, וכיום במקרים רבים ניתן להשיג החלמה מלאה. בימים אלו מתקיים מחקר בין לאומי במספר מרכזים בארץ, בהם גם בית החולים העמק. המחקר בוחן אסטרטגיית טיפול חדשנית במלנומה גרורתית הכוללת שילוב טיפול אימונותרפי עם טיפול ביולוגי. שיטת טיפול זו נמצאה כיעילה במגוון גידולים נוספים שאינם מלנומה. מחקרים מוקדמים הראו ששילוב זה יכול להגביר את התגובה החיסונית של הגוף כנגד הגידול. בכל הנוגע לטיפול במלנומה גרורתית, תכנון האסטרטגיה הטיפולית חשוב לעין ערוך ומומלץ שיתבצע על ידי אונקולוג בעל ניסיון רב בתחום.