מה שחשוב לדעת על מחלות ראומטיות

ראומטולוגיה היא תחום-על ברפואה פנימית, העוסק באבחון וטיפול במחלות דלקתיות הקשורות במפרקים, שרירים, רקמת חיבור וכלי-דם. מקור השם הוא ביוונית ולקוח מכאב טיפוסי המתפתח בחולים במחלות ראומטיות המתואר פעמים רבות כזרימה של מים – "ראומה", משמעו ביוונית זורם כמו נהר "ולוגיה" – משמעו חקר.

Image Point Fr  | Shutterstock

מה גורם להתפתחות של מחלות ראומטיות?

רבות מהמחלות הראומטיות נגרמות בשל פעילות של מערכת החיסון כנגד רקמות ואברים בגופינו ועל-כן הן נחשבות למחלות אוטואימוניות. 
 

דלקת מפרקים שיגרונתית

דלקת מפרקים פסוריאטית

זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס) 

מחלה זו שכיחה יותר בנשים בגיל הפוריות בהשוואה לגברים ביחס של 1:9. לגנטיקה תפקיד חשוב בהתפתחות של זאבת, אם כי לא מדובר בגן אחד אלא במכלול אפשרויות של גנים שנוכחותם מסכנת להתפתחות המחלה. יש חשיבות רבה להורמוני מין נשיים ולגורמים סביבתיים (עישון, חשיפה לשמש, וירוסים), העלולים לממש הסיכון הגנטי ולהביא להתפתחות המחלה.
 

האם ישנם תסמינים מרכזיים שעלולים להעיד על מחלה ראומטית ובגללם מומלץ לקבוע תור לראומטולוג?

כאבי מפרקים
כאב בעל מאפיינים דלקתיים המתפתח במפרקים הקטנים בכפות הידיים או הרגליים עלול להעיד על מחלה ראומטית. כאב זה יכול להופיע במנוחה, להוביל להגבלה בתפקוד היומיומי ולעיתים גם להיות מלווה בנפיחות של האצבעות וקשיון בוקר.

באשר לעמוד השדרה, כאב המתפתח בעמוד השדרה התחתון בקרב צעירים בגילאי 20-30 עלול גם הוא להעיד על מחלה ראומטית. מאפייניו העיקריים הוא כאב המוחמר במנוחה ומוקל בפעילות פיזית, מוביל להגבלה בתפקוד ולעיתים מלווה בקשיון בוקר. 

ביטויים בעור
הכוונה לרב לפריחה המופיעה באזורים חשופים או לא חשופים לשמש, למשל פריחה בגוון אדמדם מעל הלחיים וגשר אף, אשר מודגשת עם חשיפה לשמש. לעיתים מתפתחת גם פריחה שנראית כמו נקודות אדומות ומורמות בגפיים התחתונות מעל למפרקים או בינהם, מעל לחגורת הכתפיים או בצידי הירכיים או מעל השוקיים. 

סימנים נוספים
מחלות אוטואימוניות עלולות כאמור להוביל לדלקת בקרום הריאה (פלאוריטיס) או בקרום הלב (פריקרדיטיס). סימני האזהרה במקרים אלה כוללים כאב באזור החזה או התפתחות של מחלת ריאות כרונית. לעיתים מופיעים גם כאבי ראש, הפרעות חדשות בראייה, דלקות עיניים מסוגים שונים, ותסמינים שיכולים להעיד על מחלת מעי דלקתית. 

סימני האזהרה יכולים להיות די מגוונים, ולכן כאשר קיים חשד להתפתחות של מחלה ראומטית ניתן לבקש מהרופא המטפל, בין אם מדובר ברופא משפחה או רופא מקצועי אחר, להתייעץ עם ראומטולוג.
 

איך מאבחנים ומטפלים במחלות ראומטיות?

טיפול בדלקת מפרקים שגרונתית
האבחנה מתבססת בעיקר על הממצאים בבדיקה פיסקלית, מדדי דלקת וקיומם של נוגדנים עצמיים מסוג RF או ACPA. חשוב להתחיל בטיפול כבר עם ביצוע האבחנה על מנת למנוע מוקדם ככל האפשר את הנזק והדפורמציות למפרקים וכך למנוע מוגבלות משמעותית בתפקוד. 

הטיפול במחלה הוא תרופתי ונועד לעצור את התהליך הדלקתי, לסייע בהקלה בכאב ולמנוע התפתחות של נזק במפרקים. התרופות העיקריות אשר משמשות לטיפול בדלקת מפרקים שיגרונתית הן תרופות אנטי-ראומטיות סינטטיות (לדוגמה מתוטרקסאט). קיימות גם תרופות ביולוגיות המכוונות כנגד רכיבי-דלקת משמעותיים, למשל בולמי TNF-אלפא, בולמי רצפטור לאינטרלאוקין-6 וטיפול במעכבי-JAK, העוצרים את העברת השדר דלקתי. 
 

טיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית
האבחנה של מחלה זו מבוססת על ממצאים קליניים, שכוללים פסוריאזיס, דלקת במפרקים וכן מדדי דלקת מוגברים וסרולוגיה שלילית לנוגדנים עצמיים מסוגRF. כאשר חושדים במעורבות של חוליות עמוד השדרה יש צורך בבדיקת הדמיה (רנטגן או MRI).

גם במקרים אלה עיקר הטיפול יתבצע באמצעות תרופות אנטי-ראומטיות סינתטיות. בהתאם למצב אפשר גם לפנות לטיפולים ביולוגים או מעכבי-JAK. הטיפול במעורבות של עמוד-השדרה על פי רוב מבוסס על טיפולים ביולוגים, למשל בולמי TNF-אלפא או בולמי אינטרלאוקין-17A. 
 

טיפול בזאבת 
האבחנה של לופוס מבוססת על סימנים קליניים וקיומם של נוגדנים עצמיים מסוג ANA,  ונוגדנים עצמיים אחרים. הטיפול במחלה מבוסס על הימנעות מחשיפה לשמש, טיפול בתרופה אנטי-מלרית (פלקווניל), וכן בתרופות אנטי-ראומטיות סינתטיות. לעיתים נדרש טיפול אימונוסופרסיבי משמעותי יותר כגון סלספט, ציטוקסאן, או מבתרה. קיים גם טיפול ביולוגי שיכול להתאים לחלק מהחולים. 

אילו חידושים אחרונים בטיפול במחלות ראומטיות מאפשרים לחולים לנהל חיים תקינים למרות המצב הרפואי? 

חשוב לדעת שלאחר האבחנה של מחלה ראומטית  הטיפול התרופתי לרוב מצליח לשפר באופן משמעותי את תסמיני המחלה. בשילוב עם מעקב תקופתי אצל הראומטולוג, החולים מצליחים לשמור את המחלה בהפוגה ולנהל אורח-חיים תקין. הטיפולים התרופתיים למחלות ראומטיות עברו מהפך בשני העשורים האחרונים עם כניסתן של תרופות ביולוגיות ותרופות המעכבות מסלולי דלקת. לטיפולים אלה יעילות גבוהה מאוד, זאת לצד סבילות גבוהה מצד המטופלים.