דלקת פרקים שגרונית (ראומטיזם) היא דלקת שתוקפת את הקרום העוטף את המפרק (סינוביום) וגורמת לנפיחות, כתוצאה מכך חשים כאבים חזקים במפרק, שעלולים להסתיים בעיוות צורתו של המפרק. במקרים מסוימים, אנשים הסובלים מתסמינים של ראומטיזם מתקשים לבצע אפילו פעולות פשוטות ביותר, כמו לפתוח צנצנת או לטייל ברגל.
ראומטיזם נפוצה בקרב נשים פי שתיים עד שלוש מאשר בקרב גברים, בדרך כלל היא מופיעה בין גיל 40 לגיל 60. אולם היא עלולה לתקוף גם ילדים צעירים ואנשים מבוגרים יותר.
אין מרפא לראומטיזם, אך באמצעות טיפול נאות, הכולל הגנה על המפרקים ושינויים בסגנון החיים, ניתן לחיות חיים פעילים וארוכים עם המחלה.
shutterstock
סימפטומים
סימנים ותסמינים של ראומטיזם כוללים בין היתר:
כאב במפרקים
נפיחות במפרקים
רגישות למגע במפרקים
כפות ידיים אדומות ונפוחות
היווצרות של בליטות קשות מתחת לעור בזרועות (קשרים ראומוטאידים)
עייפות
תחושת קשיות בבוקר שנמשכת לפחות 30 דקות
חום
ירידה במשקל
הסימנים והתסמינים מופיעים תחילה במפרקים קטנים
ראומטיזם בדרך כלל גורמת בעיות במספר פרקים בו זמנית. ברב המקרים, בשלב הראשון ראומטיזם משפיעה תחילה על מפרקים קטנים – פרק כף היד, כפות הידיים, הקרסוליים וכפות הרגליים. עם התקדמות המחלה ניתן לחוש בתסמינים גם בכתפיים, במרפקים, בברכיים, באגן הירכיים, בלסת ובצוואר.
התלקחות (התקף) של סימנים ותסמינים של ראומטיזם
הסימנים והתסמינים של ראומטיזם משתנים בחומרתם ולעתים הם באים וחולפים. תקופות בהן המחלה פעילה יותר מכונות התלקחות או התקף, לעומת תקופות של הפוגה יחסית, בהן הנפיחות, הכאב,הבעיות בשינה והחולשה נחלשות או נעלמות.
סיבות וגורמי סיכון
דלקת מפרקים שגרונית מתרחשת כאשר כדוריות דם לבנות – שתפקידן הרגיל הוא לתקוף פולשים בלתי רצויים כמו חיידקים ווירוסים – עוברות מזרם הדם אל הקרום העוטף את המפרקים (הקרום הסינובי). כפי הנראה כדוריות הדם הן שיוצרות את הדלקת בקרום הסינובי.
הדלקת גורמת לשחרור של חלבונים, שבמשך חודשים או שנים גורמים לקרום הסינובי להתעבות. החלבונים עלולים לפגוע גם בסחוס, בעצם, בגידים וברצועות שבסמוך למפרק. באופן הדרגתי המפרק מאבד את צורתו ומתעקם. בסופו של דבר הוא עלול לצאת מכלל פעולה.
טרם ידוע מהו הגורם לתהליך זה, המוביל בסופו של דבר להיווצרות ראומטיזם. סביר להניח מדובר בתוצאה של שילוב בין מספר גורמים גנטיים וגורמים של סגנון חיים, כמו עישון וגורמים סביבתיים דוגמת וירוסים.
גורמים המעלים את הסיכון לפתח ראומטיזם כוללים:
מין. נשים נוטות יותר מגברים לפתח דלקת מפרקים שגרונית.
גיל. ברב המקרים ראומטיזם מופיעה בין גיל 40 לגיל 60. יחד עם זאת, היא עלולה לתקוף גם אנשים מבוגרים יותר ואף ילדים (ראומטיזם בגיל הנעורים).
היסטוריה משפחתית. הסיכון לחלות בדלקת מפרקים שגרונית גבוה יותר בקרב אנשים שמישהו מבני משפחתם לוקה במחלה. ראומטיזם אינה עוברת בתורשה באופן ישיר, אלא הנטיה למחלה היא זאת שעוברת בתורשה.
עישון. עישון סיגריות מעלת את הסיכון לדלקת מפרקים שגרונית. הפסקת העישון עשויה להקטין את הסיכון.
אבחון ובדיקות
אבחון דלקת מפרקים שגרונית מתחיל בדרך כלל בבדיקה גופנית. הרופא שואל שאלות לגבי הסימנים והתסמינים ובודק את המפרקים הפגועים.
בנוסף, הרופא עשוי להמליץ על:
בדיקות דם. אצל אנשים הלוקים בראומטיזם, בדיקת שקיעת דם (ESR – המהירות בה תאי דם אדומים שוקעים בדגימה של דם לא קרוש) היא בדרך כלל בשיעור גבוה ומעידה על קיומו של תהליך דלקתי בגוף. בדיקות דם נפוצות אחרות בודקות את קיומם של נוגדנים גורמי שגרון (ראומטויד פקטור) ונוגדנים נוגדי פפטידות ציטרולין מחזוריות (אנטי CCP) בדם. בדרך כלל בדמם של חולי ראומטיזם ניתן למצוא גורמי שיגרון (ראומטואיד פקטור) ואנטי CCP , אך לא בכל המקרים.
בשלב מוקדם של ראומטיזם, קיומם של ראומוטאיד פקטור ונוגדני אנטי CCP בדם יכולה להיות קשורה לסיכון מתגבר לנזק במפרקים. ראומטואיד פקטור ונוגדני אנטי CCP ניתן למצוא לפעמים גם אצל אנשים הלוקים בזיהומים כרוניים, כמו שחפת פעילה ומחלות חיסון עצמי שגרוניות (מחלות אוטואימוניות ראומטיות) אחרות, כמו זאבת ותסמונת סיוגרן.
בדיקת נוזלים במפרק.
צילומי רנטגן.
סיבוכים אפשריים
דלקת מפרקים שגרונית עלולה לפגוע במפרקים באופן שיחליש ואף ישחית אותם. כתוצאה מפגיעה בפרקים, קשה מאד ולעתים אף בלתי אפשרי לבצע פעולות יומיומיות פשוטות. בשלב הראשון ביצוע פעולות דורש יותר מאמץ. עם הזמן עלול להיווצר מצב בו חלק מהפעולות אינן ניתנות לביצוע כלל. טיפולים חדשניים עשויים לעצור את הנזק שנגרם למפרקים או למנוע אותו, כך שניתן יהיה להמשיך ולקיים פעילויות מהנות.
טיפולים ותרופות
דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה נטולת מרפא. הטיפול נגד ראומטיזם מטרתו להפחית את הדלקת בפרקים, באופן שיקל על הכאב וימנע או יעצור את התקדמות הפגיעה במפרקים. טיפול מוקדם ואגרסיבי נגד דלקת מפרקים שגרונית עשוי להאט את הפגיעה במפרקים ולסייע בהקטנת הסיכון לנכות. הטיפול על פי רב כרוך בנטילת תרופות, אם כי לעתים במקרים של נזק חמור למפרקים, יש צורך בניתוח.
תרופות
תרופות לטיפול נגד ראומטיזם עשויות להקל על הכאב ולהאט או לעצור את התקדמות הפגיעה במפרקים.
סטרואידים. תרופות קורטיקוסטרואידיות, כמו פרדניסון מפחיתות דלקת וכאב ומאטות את תהליך הפגיעה במפרקים.
תרופות אנטי ראומטיות לשינוי דפוס המחלה (DMARDs).
נוגדי TNF-alpha. TNF-alpha הוא חלבון המופרש מתאי המערכת החיסונית של הגוף או תא חלבון אשר אם הוא מופרש בכמות מופרזת, הוא יכול לגרום להיווצרות דלקת מפרקים שגרונית.
אנקינרה (קינרת). אנקינרה זהה לחומר כימי שנמצא באופן טבעי בגוף – נוגד רצפטור אינטרלאוקין-1 (IL-1Ra) – שמונע מתהליך כימי מסוים לגרום לדלקת.
אבטצפט (אורנסיה). אבטצפט מפחיתה את הדלקת ואת הפגיעה במפרקים הנגרמות כתוצאה מהיווצרות דלקת מפרקים שגרונית, על ידי כך שהיא משביתה תאי T – סוג של כדוריות דם לבנות.
ריטוקסימאב. ריטוקסימאב מקטינה את מספר תאי B בגוף. תאי B קשורים בדלקת.
במקרים בהם התרופות אינן מצליחות למנוע או להאט את הפגיעה במפרקים, הרופא והמטופל עשויים לשקול ביחד ניתוח לשיקום המפרקים שנפגעו. הניתוח עשוי לסייע בהשבת המפרקים הפגועים לפעולה. הוא גם עשוי להפחית את הכאב ולתקן עיוותים.
בניתוח לטיפול נגד דלקת פרקים שגרונית יכול להיות מעורב אחד מההליכים הבאים:
אנשים שנואשו מהטיפולים הקונבנציונאלים נגד ראומטיזם, פונים לעתים לשיטות של רפואה משלימה ואלטרנטיבית, על מנת למצוא הקלה.
רופאים קונבנציונאליים מתחילים לגלות פתיחות רבה יותר לבחינת שיטות אלו. אולם מאחר ורק סוגים מעטים של טיפולים אלטרנטיבים נחקרו קלינית, קשה להעריך האם הם יעילים לטיפול בכאבים הנגרמים כתוצאה מהיווצרות דלקת מפרקים שגרונית. במקרים מסוימים הסיכונים שבטיפולים אלו אינם ברורים.
חולים המעוניינים לנסות טיפולים משלימים ואלטרנטיבים לטיפול נגד ראומטיזם, מומלץ שיתייעצו על כך תחילה עם הרופא. יחד עמו יוכלו לשקול את התועלת לעומת הסיכון ולהחליט האם הטיפול עלול לשבש את פעילות התרופות, שהם נוטלים לטיפול במחלה.
חלק מהטיפולים המשלימים והאלטרנטיבים המסייעים לטיפול נגד ראומטיזם כוללים:
שמנים של צמחים המכילים חומצה גמא לינולנית (GLA). חומצה גמא לינולנית היא סוג של חומצת אומגה 6 שומנית, המופקת משמני צמחים כמו נר הלילה, בוראג' ודמדמנית. מחקרים מסוימים מצביעים על כך שחומצה גמא לינולנית עשויה להקל על כאב הנגרם כתוצאה מהופעתה של ראומטיזם ועל תחושת הקשיות בבוקר, אם כי עדין יש להוסיף ולחקור את הנושא.
שמני דגים המכילים חומצה איקוספנטנואית (EPA) או חומצה דוקוסהקסאנואית (DHA). EPA ו- DHA הן חומצות שומן מסוג אומגה 3 הנמצאות בשפע בשמן דגים. קיימים מחקרים ראשוניים שמצאו כי שמן דגים עשוי להפחית את הכאב והקשיות הנגרמים כתוצאה מהופעתה של ראומטיזם, אם כי עדין יש להוסיף ולחקור את הסוגיה.
טאי צ'י. שיטת טיפול בתנועה המשלבת תרגילים עדינים ומתיחות עם נשימות עמוקות. אנשים רבים משתמשים בטאי צ'י להפגת מתחים בחיים. מחקרים קטנים מצאו שטאי צ'י עשוי להקל על כאבים של ראומטיזם, אך יש להוסיף ולחקור את הסוגיה.
שאלה: מה מגדיל את הסיכון שלי ללקות בדלקת מפרקים שגרונית?
תשובה:
גורם הסיכון המוכר היחיד לדלקת מפרקים שגרונית היא גורם תורשתי אפשרי במשפחות מסוימות (נטייה גנטית). גורם גנטי עשוי להשפיע על אופן הפעולה של המערכת החיסונית, באופן שיגרום דלקת ולבסוף הרס של הממברנות (הקרומים) המצפים את המפרקים.
בין גורמים אחרים העלולים להשפיע על הסיכון שלכם ללקות בדלקת מפרקים שגרונית נכללים:
מין נקבה. דלקת מפרקים שגרונית פוגעת בנשים פי 2 עד 3 מאשר בגברים.
גיל בין 40 ל-60. דלקת מפרקים שגרונית יכולה להתחיל בכל גיל, אולם מתחילה לרוב בגיל הבגרות.
שאלה: מהי משך תקופת ההחלמה הצפויה לאחר ניתוח החלפת מפרק שורש כף היד?
תשובה:
משך תקופת ההחלמה לאחר ניתוחים אורטופדים, וניתוח החלפת מפרק שורש כף היד בפרט, הינה תלוית מרכיבים רבים אצל המנותח, כגון סוג הפגיעה לפני הניתוח, גילו, מידת הכאבים בהנעת המפרק ומידת התזוזה שהייתה במפרק לפני הניתוח. מרבית המטופלים מדווחים על שיפור משמעותי בתפקוד, ובחזרה לביצוע תנועות בטווח יחסית מלא, תוך מספר שבועות-חודשים מהניתוח.לא רצוי להשתמש ביד לביצוע פעולות אינטנסיביות מדי, או המצריכות הפעלת כוח רב, אולם בהחלט מומלץ להיעזר בטיפולים להנעת המפרק מוקדם ככל הניתן, בהתאם לרמת הכאב.
שאלה: האם קיימות אלטרנטיבות ניתוחיות אחרות לניתוח החלפת מפרק שורש כף היד?
תשובה:
התשובה היא כן. כיום קיימות מספר אלטרנטיבות טיפוליות ניתוחיות כחלופה לניתוח להחלפת מפרק שורש כף היד במפרק מלאכותי, ע"י ביצוע ניתוחים בסדר גודל קטן יותר, בהתאם למצבו הבריאותי של המטופל, גילו וסוג הפגיעה. האלטרנטיבה הטיפולית העיקרית הינה ניתוח לאיחוי שורש כף היד (wrist fusion). ניתוח זה מפחית את הכאבים המפרקיים ע"י מתן אפשרות לעצמות המרכיבות את המפרק לגדול ולהתאחות יחד, כעצם יחידה. בצורה כזו פוחתים משמעותית הכאבים בעת הנעת המפרק, אולם החיסרון הגדול של השיטה הוא שאינה מאפשרת תנועה של המפרק. לרוב משתמשים בניתוח זה כניתוח ביניים עד להשתלת מפרק שורש כף יד מלאכותי.
הומלץ לי על ידי הפסיכאטר לקחת לוסטרל לאחר טיפול בציפרלקס עם השפעה נמוכה 1. אני סובל מדיכאון קל, חרדה כללית וחברתית עם התקפי חרדה/פאניקה, מחשבות טורדניות (ocd מתון) האם לוסטרל יעיל לכל אלו? 2. בנוסף, אני יש לי nf1, פיברומאלגיה מה שגרום לכאבים עצביים, כאבי גב וגפיים וכאבי ראש ומיגרנות האם לוסטרול יכול לעזור גם בתסמינים אלו? תודה רבה
בס"ד. אישתי חולת פיברו מזה שנתיים לירך.אני אפשט את השאלה ורק אציין לפני שכמו כל זוג עברנו עליות וירידות בתקופה הזאת כמונבכל ה 20 שנות נישואים שלנו. השאלה שלי היא כזאת,אישתי כל הזמן מעליבה כותי ,פוגעת בי,מדברת אלי בזלזול וצורה לא נעימה,ובסוף מאשימה אותי. ואחרי דין ודברים שאני מקבל ומקבל הרבה היא טוענת שזה בגלל המחלה,שזה חלק מהתסמינים,חוסר רגש כלפי כולם,וכל מה שציינתי ואני פשוט עברתי כבר ארוע נפשי שאני היום מטופל בקלונקס וליריקה וכדורי שינה. האם יש אמת בדבר? או שמא זה לא קשור וזה משהו בזוגיות? תודה מראש ממש חשוב לי ,אני ממש בפרשת דרכים ומוכן לקבל הכל אבל לעתעלל בנפשי בהאשצה שזה אני גורם לה לכאבים ןאני גרמתי לה למחלה. ואני הכי לא ככה . תודה אבה מראש ממש חשוב לי תשובה .תודה.
אנסה לענות לך בקצרה, אכן לחולים בפיברומיאלגיה יש נטיה למצבי רוח וזאת מפני שהם סובלים 24/7 המחלה הינה שקופה והם לא מתלוננים כל הזמן כי גם להם זה נמאס, לרוב מתייאשים ופשוט בוחרים להתרחק ולהיכנס בתוך עצמם עם הכאב הנוראי שלהם. אם הבנתי נכון מכתיבתך אתה מטופל פסיכיאטרי ועל כן זה מוסיף משקל רב על אישתך ומכיוון שאתה האדם הקרוב ביותר אליה אתה סופג "אש" עליך להיות סובלני אליה ומאוד רגיש כלפיה למרות הקושי שבחיי היום יום שלכם. מה גם שלפי הבנתי ממך אתה שם עצמך "כמתלונן" כלפיה ואז הלחץ והכעס רק מוסיף שמן. דע לך שאישתך סובלת כאבים איומים לפעמים ברמה שאדם ללא פיברו לא יוכל להבין זאת, על כן הייתי ממליץ לך ולה לנסות טיפול זוגי או טיפול cbt בברכת בריאות איתנה אברהם כץ
הוסף תגובה
כאב לא מוסבר (לת)
רינת17/05/2022 | 21:15
זו הפעם השניה שלפתע אחת האצבעו. בכף הרגל מתחילה לכאוב ןאיני יכולה להסיס אותה אי לדרוךעךיה. כאילו שברתי אותה. האם זה יכול להיוצ קשור לפיברומיאלגיה??
מזמינה אותך להצטרף אלינו לכנס בתאריך 12.5 לרגל יום המודעות הבינלאומי לפיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית . בכנס מגוון הרצאות מעניינות וחשובות וידע שיסיע להתמודד עם התסמונות לפרטי הכנס והרשמה: https://bit.ly/3OR0MNq