דלקת מפרקים שגרונית

דלקת מפרקים שגרונית מתרחשת כאשר כדוריות דם לבנות – שתפקידן הרגיל הוא לתקוף פולשים בלתי רצויים כמו חיידקים ווירוסים – עוברות מזרם הדם אל הקרום העוטף את המפרקים (הקרום הסינובי). כפי הנראה כדוריות הדם הן שיוצרות את הדלקת בקרום הסינובי. 

הדלקת גורמת לשחרור של חלבונים, שבמשך חודשים או שנים גורמים לקרום הסינובי להתעבות. החלבונים עלולים לפגוע גם בסחוס, בעצם, בגידים וברצועות שבסמוך למפרק. באופן הדרגתי המפרק מאבד את צורתו ומתעקם. בסופו של דבר הוא עלול לצאת מכלל פעולה.

טרם ידוע מהו הגורם לתהליך זה, המוביל בסופו של דבר להיווצרות ראומטיזם. סביר להניח מדובר בתוצאה של שילוב בין מספר גורמים גנטיים וגורמים של סגנון חיים, כמו עישון וגורמים סביבתיים דוגמת וירוסים.

גורמים המעלים את הסיכון לפתח ראומטיזם כוללים:

מין. נשים נוטות יותר מגברים לפתח דלקת מפרקים שגרונית.

גיל. ברב המקרים ראומטיזם מופיעה בין גיל 40 לגיל 60. יחד עם זאת, היא עלולה לתקוף גם אנשים מבוגרים יותר ואף ילדים (ראומטיזם בגיל הנעורים).

היסטוריה משפחתית. הסיכון לחלות בדלקת מפרקים שגרונית גבוה יותר בקרב אנשים שמישהו מבני משפחתם לוקה במחלה. ראומטיזם אינה עוברת בתורשה באופן ישיר, אלא הנטיה למחלה היא זאת שעוברת בתורשה.

עישון. עישון סיגריות מעלת את הסיכון לדלקת מפרקים שגרונית. הפסקת העישון עשויה להקטין את הסיכון.

אבחון דלקת מפרקים שגרונית מתחיל בדרך כלל בבדיקה גופנית. הרופא שואל שאלות לגבי הסימנים והתסמינים ובודק את המפרקים הפגועים.

בנוסף, הרופא עשוי להמליץ על:

• בדיקות דם. אצל אנשים הלוקים בראומטיזם, בדיקת שקיעת דם (ESR – המהירות בה תאי דם אדומים שוקעים בדגימה של דם לא קרוש) היא בדרך כלל בשיעור גבוה ומעידה על קיומו של תהליך דלקתי בגוף. בדיקות דם נפוצות אחרות בודקות את קיומם של נוגדנים גורמי שגרון (ראומטויד פקטור) ונוגדנים נוגדי פפטידות ציטרולין מחזוריות (אנטי CCP) בדם. בדרך כלל בדמם של חולי ראומטיזם ניתן למצוא גורמי שיגרון (ראומטואיד פקטור) ואנטי CCP , אך לא בכל המקרים.
• בשלב מוקדם של ראומטיזם, קיומם של ראומוטאיד פקטור ונוגדני אנטי CCP בדם יכולה להיות קשורה לסיכון מתגבר לנזק במפרקים. ראומטואיד פקטור ונוגדני אנטי CCP ניתן למצוא לפעמים גם אצל אנשים הלוקים בזיהומים כרוניים, כמו שחפת פעילה ומחלות חיסון עצמי שגרוניות (מחלות אוטואימוניות ראומטיות) אחרות, כמו זאבת ותסמונת סיוגרן.
• בדיקת נוזלים במפרק.
• צילומי רנטגן.

דלקת מפרקים שגרונית עלולה לפגוע במפרקים באופן שיחליש ואף ישחית אותם. כתוצאה מפגיעה בפרקים, קשה מאד ולעתים אף בלתי אפשרי לבצע פעולות יומיומיות פשוטות. בשלב הראשון ביצוע פעולות דורש יותר מאמץ. עם הזמן עלול להיווצר מצב בו חלק מהפעולות אינן ניתנות לביצוע כלל. טיפולים חדשניים עשויים לעצור את הנזק שנגרם למפרקים או למנוע אותו, כך שניתן יהיה להמשיך ולקיים פעילויות מהנות.

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה נטולת מרפא. הטיפול נגד ראומטיזם מטרתו להפחית את הדלקת בפרקים, באופן שיקל על הכאב וימנע או יעצור את התקדמות הפגיעה במפרקים. טיפול מוקדם ואגרסיבי נגד דלקת מפרקים שגרונית עשוי להאט את הפגיעה במפרקים ולסייע בהקטנת הסיכון לנכות. הטיפול על פי רב כרוך בנטילת תרופות, אם כי לעתים במקרים של נזק חמור למפרקים, יש צורך בניתוח.

תרופות

תרופות לטיפול נגד ראומטיזם עשויות להקל על הכאב ולהאט או לעצור את התקדמות הפגיעה במפרקים. 

תרופות לטיפול נגד ראומטיזם כוללות:      

•   NSAIDs תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים כגון נורופן וארקוקסיה.
• סטרואידים. תרופות קורטיקוסטרואידיות, כמו פרדניסון מפחיתות דלקת וכאב ומאטות את תהליך הפגיעה במפרקים.
• תרופות אנטי ראומטיות לשינוי דפוס המחלה (DMARDs).
• נוגדי TNF-alpha. TNF-alpha  הוא חלבון המופרש מתאי המערכת החיסונית של הגוף או תא חלבון אשר אם הוא מופרש בכמות מופרזת, הוא יכול לגרום להיווצרות דלקת מפרקים שגרונית.
• אנקינרה (קינרת). אנקינרה זהה לחומר כימי שנמצא באופן טבעי בגוף – נוגד רצפטור אינטרלאוקין-1 (IL-1Ra) – שמונע מתהליך כימי מסוים לגרום לדלקת.
• אבטצפט (אורנסיה). אבטצפט מפחיתה את הדלקת ואת הפגיעה במפרקים הנגרמות כתוצאה מהיווצרות דלקת מפרקים שגרונית, על ידי כך שהיא משביתה תאי T – סוג של כדוריות דם לבנות.
• ריטוקסימאב. ריטוקסימאב מקטינה את מספר תאי B בגוף. תאי B קשורים בדלקת.

במקרים בהם התרופות אינן מצליחות למנוע או להאט את הפגיעה במפרקים, הרופא והמטופל עשויים לשקול ביחד ניתוח לשיקום המפרקים שנפגעו. הניתוח עשוי לסייע בהשבת המפרקים הפגועים לפעולה. הוא גם עשוי להפחית את הכאב ולתקן עיוותים. 

בניתוח לטיפול נגד דלקת פרקים שגרונית יכול להיות מעורב אחד מההליכים הבאים:

• החלפה מוחלטת של המפרק (ארתרופלסטיה).
• תיקון גיד.
• הסרת הקרום הסינובי (כריתת סינוביום).

אנשים שנואשו מהטיפולים הקונבנציונאלים נגד ראומטיזם, פונים לעתים לשיטות של רפואה משלימה ואלטרנטיבית, על מנת למצוא הקלה. 

רופאים קונבנציונאליים מתחילים לגלות פתיחות רבה יותר לבחינת שיטות אלו. אולם מאחר ורק סוגים מעטים של טיפולים אלטרנטיבים נחקרו קלינית, קשה להעריך האם הם יעילים לטיפול בכאבים הנגרמים כתוצאה מהיווצרות דלקת מפרקים שגרונית. במקרים מסוימים הסיכונים שבטיפולים אלו אינם ברורים.

חולים המעוניינים לנסות טיפולים משלימים ואלטרנטיבים לטיפול נגד ראומטיזם, מומלץ שיתייעצו על כך תחילה עם הרופא. יחד עמו יוכלו לשקול את התועלת לעומת הסיכון ולהחליט האם הטיפול עלול לשבש את פעילות התרופות, שהם נוטלים לטיפול במחלה.

חלק מהטיפולים המשלימים והאלטרנטיבים המסייעים לטיפול נגד ראומטיזם כוללים:

שמנים של צמחים המכילים חומצה גמא לינולנית (GLA). חומצה גמא לינולנית היא סוג של חומצת אומגה 6 שומנית, המופקת משמני צמחים כמו נר הלילה, בוראג' ודמדמנית. מחקרים מסוימים מצביעים על כך שחומצה גמא לינולנית עשויה להקל על כאב הנגרם כתוצאה מהופעתה של ראומטיזם ועל תחושת הקשיות בבוקר, אם כי עדין יש להוסיף ולחקור את הנושא.

שמני דגים המכילים חומצה איקוספנטנואית (EPA) או חומצה דוקוסהקסאנואית (DHA). EPA ו- DHA הן חומצות שומן מסוג אומגה 3 הנמצאות בשפע בשמן דגים. קיימים מחקרים ראשוניים שמצאו כי שמן דגים עשוי להפחית את הכאב והקשיות הנגרמים כתוצאה מהופעתה של ראומטיזם, אם כי עדין יש להוסיף ולחקור את הסוגיה.

טאי צ'י. שיטת טיפול בתנועה המשלבת תרגילים עדינים ומתיחות עם נשימות עמוקות. אנשים רבים משתמשים בטאי צ'י להפגת מתחים בחיים. מחקרים קטנים מצאו שטאי צ'י עשוי להקל על כאבים של ראומטיזם, אך יש להוסיף ולחקור את הסוגיה.