אינפליקסימאב (Infliximab) בטוח ויעיל לטיפול בספחת (פסוריאזיס)

ספחת, המאופיינת בהצטברות מהירה של תאי עור, היא מחלה המשפיעה על כ
1% עד 3% מהאוכלוסייה, כ- 25% מהם סובלים מספחת בינונית עד קשה.
הטיפולים הקיימים כיום לחולי ספחת כוללים תרופות כגון: מתוטרקסאט,
ציקלוספורין, וכן טיפול משולב של תרופת פסוראלן וקרניים אולטרה
סגולות מסוג UVA. הבעיה היא שלטיפולים אלו יש תופעות לוואי, לעיתים
קשות ומסוכנות.

מחקר חדש, המתפרסם בגיליון האחרון של ה Lancet, מגלה כי
אינפליקסימאב, תרופה המשמשת לטיפול בדלקת פרקים שגרונית ובמחלת
קרוהן, נמצאה יעילה ובטוחה גם לטיפול בספחת (פסוריאזיס) בדרגה
בינונית עד חמורה.

אינפליקסימאב מיוצר בשיטות של הנדסה גנטית. זהו נוגדן המתקשר
לקולטנים של חלבון הנמצא בגופנו בשם TNF-Alpha (קיצור של: Tumor
(Necrosis Factor וחוסם את פעילותו. TNF-Alpha משחק תפקיד חשוב
בתהליכים דלקתיים המתרחשים בגופנו, כמו לדוגמה שחרור של שליחים
כימיים המתווכים בין התאים, ושפעול של תאי דם לבנים ואנזימים מסוגים
שונים המשתתפים בפעילות מערכת החיסון. ביטוי יתר של TNF-Alpha נמצא
בדלקות פרקים ובמחלת קרוהן, ואינפליקסימאב יכול לעצור את התפתחות
מחלות אלו.

ריכוזים גבוהים של TNF-Alpha נמצאו גם בעורם של חולי ספחת, והסברה
היא כי חלבון זה נוטל תפקיד חשוב גם בתהליך הדלקתי האופייני לספחת.
על-כן החליטו החוקרים לערוך מחקר אקראי וכפול סמיות, אשר יבדוק את
הבטיחות והיעילות הקלינית של אינפליקסימאב, החוסם את פעילותו של
.TNF-Alpha

במחקר השתתפו 33 חולים עם ספחת בינונית עד קשה, אשר נחלקו באופן
אקראי לשלוש קבוצות: קבוצה שקיבלה אין-בו (בהזרקה לתוך הוריד),
קבוצה שקיבלה אינפליקסימאב במינון 5 מ"ג / ק"ג, וקבוצה שקיבלה
אינפליקסימאב במינון 10 מ"ג / ק"ג, בשבוע 0, 2 ו- .6

תשעה מתוך 11 החולים (82%) בקבוצה שקיבלה אינפליקסימאב במינון 5
מ"ג / ק"ג, ו 10 מתוך 11 החולים (91%) בקבוצה שקיבלה אינפליקסימאב
במינון 10 מ"ג / ק"ג, הגיבו לטיפול בצורה טובה עד מצוינת, בהשוואה
לשניים מתוך 11 חולים (18%) בקבוצת האין-בו. הזמן הממוצע לתגובה
לטיפול היה 4 שבועות בשתי הקבוצות אשר קיבלו אינפליקסימאב. כמו-כן
לא היו תופעות לוואי רציניות, ואינפליקסימאב נסבל היטב.

החוקרים מציינים כי יש צורך במחקרים נוספים באוכלוסייה זו, כדי
לבדוק את היעילות והבטיחות של אינפליקסימאב בטיפול בספחת בינונית עד
קשה, ובמיוחד לטווח הארוך, שכן מדובר במחלה כרונית. יחד עם זאת,
התגובה הקלינית לטיפול בחומר הנוגד TNF-Alpha מוכיחה כי לחלבון זה
יש תפקיד חשוב בהתפתחות של מחלת הספחת.

Lancet 2001; 357: 1842-47

[17/06/2001]