מתוטרקסאט (מטוטרקסט) (Methotrexate)

ערוץ בריאות כללית

3 דקות קריאה

כללי
מידע
אזהרות
תופעות לוואי
שאלות ותשובות

מידע נוסף

מרשם רופא כן
סיכון ממנת יתר גבוה
סיכון מפיתוח תלות נמוך
שייך לקבוצת נוגדי מטבוליזם, נוגדי שיגרון אחרים, סרטן, נוגדי, סרטן, נוגדי, ציטוטוקסים, תרופות לדיכוי מערכת החיסון, תרופות לטיפול בספחת (פסוריאזיס)

שמות מסחריים

אביטרקסאט Abitrexate
מתותרקסאט אבווה Methotrexate EBWE
מתותרקסאט Methotrexate
מטוג'קט Metoject

מתוטרקסאט (נכתב לעיתים גם מטוטרקסט, Methotrexate) הוא חומר המדכא מערכת חיסון. בגלל הסיכון לתופעות לוואי קשות, הטיפול במתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) נשמר רק למצבים חמורים, כאשר טיפולים קודמים לא הועילו.
מתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) מיועד לטיפול במצבים הבאים:

פסוריאזיס שלא מגיב לטיפולים אחרים.
דלקת מפרקים שיגרונית שאינה מגיבה לטיפול מקובל.
כימותרפיה של סוגים שונים של סרטן. מתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) מונע תהליכי חלוקה של תאים, במיוחד אלו המתחלקים במהירות.

חשוב לשים לב:

בדרך כלל, הטיפול במתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) מלווה בבדיקות שגרתיות של ספירת תאי דם, תפקודי כבד, כליות.

תיתכן רגישות לאור (אור שמש או תאורה מלאכותית).

כמו כן, יש להתייעץ עם הרופא לפני קבלת חיסון.

מתוטרקסט היא תרופה ציטוטוקסית, לכן יש להמנע ממגע עם העור. שאריות התרופה, בה לא השתמשו או שפג תוקפה, יסולקו כפסולת ציטוטוקסית לפי הנוהל המקובל של משרד הבריאות.

אין להשתמש במתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) במקרים הבאים:

רגישות או אלרגיה לחומר הפעיל או למרכיבים נוספים בתרופה.

הריון או הנקה.

אלכוהוליזם או מחלת כבד.

הפרעות במערכת החיסון או במח העצם כגון: רמות נמוכות של תאי דם לבנים, רמות נמוכות של טסיות או אנמיה.

זיהום חמור.

מחלת ריאות.

צילום: shutterstock

אופן נטילת התרופה

זריקות, טבליות. אין ללעוס, לכתוש, לחצות או לרסק את הטבליה.

תדירות וזמן נטילה

פסוריאזיס, דלקת פרקים שגרונית: מנה אחת פעם בשבוע, או שלוש מנות הנלקחות בהפרש של 12 שעות, פעם בשבוע.

סרטן: התדירות משתנה בהתאם לסוג הסרטן ולשלב התקדמות המחלה.

טווח המינון

פסוריאזיס (טבליות/ זריקה לוריד/ זריקה לשריר): 10-25 מ"ג פעם בשבוע, או שלוש מנות של 2.5-5 מ"ג כל 12 שעות, פעם בשבוע. מנה מירבית: 30 מ"ג לשבוע. דלקת פרקים שגרונית (טבליות): 7.5 מ"ג פעם בשבוע, או שלוש מנות של 2.5 מ"ג כל 12 שעות, פעם בשבוע. מנה מירבית: 20 מ"ג לשבוע. בילדים (טבליות/ זריקות לשריר): המינון נע בין 0.1 ל 1.1 מ"ג/ק"ג לשבוע. סרטן: המינון, התדירות ודרך המתן משתנים בהתאם לסוג הסרטן ולשלב התקדמות המחלה.

תחילת ההשפעה

עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.

משך ההשפעה

מספר שבועות.

תזונה

יש ליטול התרופה שעה לפני או שעתיים לאחר ארוחה.

אחסון

יש לאחסן בטמפרטורת החדר, עד 25 C°, להגן מפני אור ולהרחיק מילדים.

מנה שנשכחה

טבליות: אין לקחת מנה כפולה, יש להיוועץ ברופא.

זריקות: לא סביר. התרופה ניתנת תחת השגחה קפדנית של רופאים מקצועיים.

הפסקת התרופה

הפסקת הטיפול נעשית בהתאם להחלטת רופא ותחת השגחה רפואית.

מינון עודף

מינון עודף עלול לגרום למגוון רחב של תסמינים. במידה ונלקחה מנה עודפת גדולה, או חשד למינון עודף יש לפנות מייד לקבלת עזרה רפואית.

הריון

אסור לשימוש בהריון. עקב סיכון לפגמים מולדים, על גברים ונשים הנוטלים את התרופה להשתמש באמצעי מניעה ולמנוע כניסה להריון בתקופת הטיפול ואחרי הפסקת הטיפול. יש להתייעץ עם הרופא לגבי משך הזמן בו יש למנוע הריון לאחר הפסקת הטיפול.

טיפול בזריקות- יש להימנע מכניסה להריון לפחות 6 חודשים ממועד סיום הטיפול.

גברים- מטוטרקסאט יכול להשפיע על ייצור תאי זרע עם פוטנציאל לגרום למומים מולדים. יש להימנע, בנוסף מהולדת ילדים, גם מתרומת זרע, במהלך נטילת תרופה זו ולמשך לפחות 6 חודשים לאחר הפסקת הטיפול.

התרופה עלולה להשפיע על תהליך ייצור הזרע, והביציות. במרבית המקרים השפעה זו הפיכה.

הנקה

אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו

תינוקות וילדים

בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים.

קשישים

ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.

נהיגה

מומלץ להימנע מנהיגה.

אלכוהול

אין בעיות מיוחדות, אך אלכוהול עשוי להחמיר את המחלה עבורה ניתנת תרופה זו.

דווח לרופא במקרה של

מחלת דם
דיכוי חיסוני
דיכוי מוח עצם בעבר
מחלת ריאות
עישון
מחלת כבד
מחלה דנטלית
מחלת כליה
מחלה בדרכי העיכול
חיסונים אשר ניתנו לאחרונה
זיהום או מגע קרוב עם חולה במחלה זיהומית לאחרונה
בעיקר אבעבועות רוח או הרפס
חשיפה ממושכת לשמש
טיפול בקרינה
בצקת
כאב ראש חמור
בשילוב עם חום
נוקשות בצואר
בחילה
הקאה
רגישות לאור
הפרעות מוחיות
פריחה עורית חמורה

תופעות לוואי

יש להפסיק מיד את הטיפול במתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) אם מופיעים תסמינים הבאים:

חום, שיעול או קשיי נשימה; חולשה חריגה או עייפות; שלשול, הקאות ,כאב עצמות; פריחה; דימום; כאב ראש חמור; הצהבת העור או העיניים.

מתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) גורם לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו אנמיה, נטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין. מתוטרקסאט עלול לגרום לשינויים ברקמת הריאה, המחייבים הפסקת טיפול, ולכן חשוב לדווח לרופא במקרה של שיעול חוזר וקוצר נשימה. רוק או שיעול דמי עלולים להיות סימנים לדימום מהריאות.

תופעות שכיחות: שינוי בתפקוד הכבד ,דלקת של רירית הפה, כאב בטן.

תופעות לוואי אפשריות נוספות של מתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) הן: דלקת גרון, דלקת של הלבלב, צואה שחורה, כיבים ודימום במערכת העיכול, שלשול, שינוי בחוש הטעם, יתר פיגמנטציה של העור, כיבים, גירוי בעור ועיניים, נשירת שיער זמנית (במינונים גבוהים), בחילה והקאה, רגישות לשמש, תגובה אלרגית לטיפול.

באופן נדיר: דלקת של רקמת החניכיים, זיהום, תנודות במצב הרוח, חסימה של מילוי הלב כתוצאה מנוזלים, שבר מאמץ.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

שילוב של מתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות:

תרופות לשיכוך כאבים והפחתת דלקת ממשפחת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDS) או סליצילטים, אספירין - עלולות להעלות את הריכוז ואת הסיכון להשפעות לוואי של מתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate).

תרופות אחרות המשמשות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. כגון:לפלונומיד, אזתיופרין, סולפאסלזין, רטינואידים - שימוש יחד עם מתוטרקסאט עלול לגרום לרעילות כבדית

תרופות לטיפול בבעיות קיבה, כגון אומפרזול, פנטופרזול.

אנטיביוטיקות לדוגמה אנטיביטיקות ממשפחת הפניצילינים, טטראציקלנים , סולפונאמידים, קו-טרימוקסאזול (טרימתופרים/סולפאמתזול), כלורמפניקול

פניטואין – תרופה לטיפול באפילפסיה

תוספי תזונה המכילים חומצה פולית או נגזרות של חומצה פולית

פרובנציד – תרופה לטיפול בשיגדון (גאוט)

תרופות כימותרפיות כגון ציספלטין, ציטארבין, מרקפטופורין

תיאופילין- תרופה לטיפול באסטמה (קצרת)

פורוסמיד - תרופה משתנת

חיסונים חיים: אין לתת לחולים המקבלים מתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate), מחשש להחלשת מערכת החיסון וזיהום לאחר חיסון של נגיף חי.

השפעת שימוש ממושך

בדרך כלל, הטיפול במתוטרקסאט (מטוטרקסט, Methotrexate) מלווה בבדיקות שגרתיות של ספירת תאי דם, תפקודי כבד, כליות.

לטיפול ב

יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום

פרופ' עידו וולף אונקולוגיה

קראו עליי

ד"ר סיון שמאי אונקולוגיה

קראו עליי

פרופ' הנרי טראו עור ומין

קראו עליי

הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

אני מאשר קבלת דיוורים ותכנים פרסומיים מהאתר

שאלות ותשובות

אני מטופלת במתוטרקסאט לדלקת מפרקים, ויש לי גם חיידק הליקובקטר בקיבה. קיבלתי טטראציקלין + מוקסיפן. לאחר יומיים של נטילת האנטיביוטיקה הרגשתי חולשה ותחושת עילפון. צפיתי באינפומד באינטראקציה שבין התרופות, וראיתי שעלולה להיגרם הרעלת מתותרקסאט. האם עלי
השילוב בין מתוטרקסאט לבין מוקסיפן (אמוקסיצילין) הוא אכן בעייתי, ועלול לגרום לרעילות של מתוטרקסאט. כך גם שילוב של מתוטרקסאט עם טטראציקלין, אשר דווקא מפחית את היעילות של מתוטרקסאט. הייתי נמנעת לפחות מהשילוב של מתוטרקסאט עם מוקסיפן. הליקובקטר פילורי הוא חיידק המצוי בקיבה בכ-50% מאוכלוסיית העולם. עם זאת, לרוב האנשים הנושאים אותו אין תסמינים. הטיפול בו בתרופה בודדת אינו יעיל, ויש ליטול כמה תרופות למשך שבוע עד שבועיים. ישנם 4 פרוטוקולים אפשריים לטיפול, וברובם משולב תכשיר נוגד חומצה ממשפחת ה- PPI, כדוגמת לוסק. הקו הטיפולי הראשון הוא PPI, מוקסיפן 1 גרם וקלאריתרומיצין 500 מ"ג (שלושתם פעמיים ביום למשך 14-7 יום. ניתן להמיר את המוקסיפן בתרופה אחרת שנקראת פלג'יל (500 מ"ג פעמיים ביום). אמנם ההמרה נועדה לאנשים שרגישים לפניצילין, אך גם הבעייתיות במקרה שלך יכולה להיות סיבה להחלפה זו. אפשרויות אחרות הן PPI, מוקסיפן ופלג'יל, ועוד כמה פרוטוקולים הכוללים מוקסיפן או טטראציקלין. למעשה, אם נרצה להימנע הן ממוקסיפן והן מטטראציקלין, אנו נותרים עם הפרוטוקול שציינתי לעיל, לאחר ההחלפה של מוקסיפן בפלג'יל. אגב, גם השילוב של לוסק עם מתוטרקסאט מעלה את רעילות המתוטרקסאט, ולכן כדאי להשתמש בסותר חומצה (PPI) אחר כגון Lansoprazole. עוד אוסיף, כי כ-20% מהמטופלים בהליקובקטר פילורי אינם נרפאים לאחר קורס טיפולי אחד, ואז מומלץ קורס טיפולי שני שבו מגוונים את האנטיביוטיקות. בתום הטיפול, בדרך כלל עורכים עוד תבחין נשיפה או בדיקת צואה כדי לוודא את הכחדת החיידק. בדיקות דם אינן מומלצות למעקב ריפוי. בהצלחה, ד"ר טלי צ’רנוביצקי - אינפומד פתח בחלון חדש
אני בן 48, סובל מפסוריאזיס בראש בלבד. האם ידוע מדוע המחלה מופיעה אצל אנשים מסוימים בראש, כמו אצלי, ואצל אחרים במקומות אחרים בגוף? יכול להיות שהטיפול שונה לפי אזור פעילות המחלה בגוף?
פסוריאזיס פוגעת ב 1.5 עד 2% מהאוכלוסיה. זוהי מחלה עם רקע תורשתי וישנן מספר תצורות שונות להופעתה. התצורה הנפוצה ביותר היא של מחלה כרונית, עם הופעה חוזרת של נגעים הנראים כקשקשים. הנגעים יכולים להופיע רק במקום ספציפי אחד או שניים בגוף, או להתפרס על פני אזורים רבים. ישנם מקומות נפוצים להופעת הנגעים, הכוללים את כפות הידיים, כפות הרגליים, המרפקים, הברכיים, בתי השחי, אזור החלציים, הטבור, הגב התחתון והקרקפת. אצל אנשים שונים, המחלה יכולה להופיע במקומות שונים. כשהמחלה פוגעת באזור הקרקפת, היא יכולה להתבטא באזור מוגבל בקרקפת כולה. בבסיס המחלה יש הפרעה במחזוריות תאי שכבת האפידרמיס בעור, דבר שגורם לייצור מוגבר של תאים אלה. כאמור, למחלה רקע גנטי, וישנם גורמים המעודדים את הופעת המחלה, ביניהם טראומה לעור (בכלל זה גם גירוד ושפשוף), זיהומים עם חיידק סטרפטוקוקוס, מצבים של לחץ נפשי ושימוש בתרופות מסויימות. הסבר זה נכון לפסוריאזיס באופן כללי, ולא ידוע על הבדלים הקשורים להופעת המחלה במקום זה או אחר בגוף. מספר גורמים משפיעים על הבחירה בטיפול המתאים, ביניהם האזור בגוף בו מופיעים תסמיני המחלה. גורמים נוספים הם סוג המחלה, גיל המטופל, אם המחלה ממוקדת או מפושטת, טיפול קודם והמצב הבריאותי של המטופל. בברכה, ד"ר מיכל רסנר - אינפומד פתח בחלון חדש
אני בן 45, סובל מ- OA ויש חשד לקרע במניסקוס לפי בדיקת מיפוי עצמות שבה נמצאה קליטה מוגברת בטיביה ולטראל מניסקוס. אני ממתין לבדיקת MRI של הברך. בדיקות מעבדה הראו עלייה בערכי ה- ESR, ברמת ה- CRP וברמת ה- WBC. האם החמרה של OA יכולה לבוא לידי ביטוי ג
החמרה משמעותית במחלה שחיקתית (OA) עלולה להביא גם עלייה במדדי הדלקת, ובכללם שקיעת הדם (ESR) ומדדים אחרים (CRP). עם זאת, יש להתייחס בזהירות לעלייה כזו ולשלול מצבים אפשריים אחרים, זיהומיים או ראומטיים, העלולים להיות קשורים לעלייה כזו. ד"ר רונן בלכר - אינפומד פתח בחלון חדש
קיבלתי מרופא שערך לי ביקור בית (לא רופא המשפחה הקבוע) תרופה בשם מסוליד, נגד כאבים ודלקת לא זיהומית. מכרים אמרו לי שהתרופה הוצאה משימוש כי נמצא שהיא מסוכנת. האם זה נכון? בכל מקרה בינתיים לא נטלתי אותה.
מסוליד היא תרופה מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, הסלקטיבים ל-COX-2 (כמו ויוקס ואתופאן). לא ידוע לנו כי התרופה הוצאה משימוש. תוכלי לקרוא עליה עוד באינפומד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=286 פתח בחלון חדש
בתוצאות בדיקת לופ רקורדר של אדם שסובל מפסוריאזיס "הודגמה vpcs וקטע קצר של aivr, אקו תקין. מרגיש כאב חמים בחזה בעוצמה 4 עם הקרנה לשתי נקודות - לכתף ולמרפק יד שמאל שמופיע במנוחה, לא במאמץ". במבחן מאמץ נכתב "13 דק מאמץ, שיא המאמץ. ST גבול
שאלת שאלה שפרטיה מורכבים, אנסה לפשטם. מכשיר הלופ רקורדר מאפשר ניטור קצב הלב ללא הפסקה. אין בו רישום אקג רציף, אלא בעת אירוע בלבד. המכשיר מאפשר דיווח הכולל תרשימים ומלל אנמנסטי. יתרונו הגדול של מכשיר הלופ ריקורדר הוא שהוא מאפשר לתעד על ידי לחיצה 3 דקות קודמות ללחיצה ודקה לאחר הלחיצה. הלב מורכב אנטומית מארבעה מדורים: שתי עליות ושני חדרים. בתוך המערכת האנטומית הזו משולבת מערכת הולכת החשמל של הלב. הקוצב הטבעי של הלב ממוקם במצב תקין בעלייה השמאלית (סינוס) וכשהוא, באופן תקין, שולט בקצב הלב, נקרא הקצב קצב סינוס, וזהו המצב האופטימלי. ישנם מוקדים נוספים בלב (למשל החדרים), אשר באופן תקין לא אחראים על קצב הלב, אך יכולים לירות מדי פעם פולסים חשמליים עד כדי השתלטות על קצב הלב. הקוצב המהיר ביותר, שהוא בדרך כלל הסינוס, משתלט על הקצב. Vpc's, שמשמעותם פעימות חדריות מוקדמות (Ventricular Premature Beats), הם פולסים חשמליים או פעימות אשר נורות מכיוון חדרי הלב, ויש להן צורה אופיינית באקג. באדם שאין לו מחלת לב, פעימות כאלה, כשהן בודדות, ולא בקבצים ארוכים, חסרות משמעות ואין צורך לטפל בהן. לעומת זאת, AIVR או Accelerated Idioventricular Rhythm, הוא סוג של הפרעת קצב חדרית, אמנם יחסית מהירה, אך עדיין בקצב של פחות מ-100 עד 120 פעימות לדקה, שיכול להיווצר כאשר שלושה או יותר Vpc's חוברים להם יחדיו, אך לא בקצב מהיר מדי. ישנם מספר מצבים פתולוגיים שיכולים לגרום ל- AIVR, ביניהם איסכמיה של שריר הלב, רעילות תרופתית, הפרעות מלחים ועוד. בדרך כלל צריך לקחת במסגרת הבירור בדיקות לאנזימי לב (טרופונין, CPK) וביוכימיה (מלחים-K וMG). בדיקות הדמיה כוללות בדרך כלל אקו לב, כדי לשלול בעיה בלב או במתסמים. אתה מציין שתי עובדות חשובות, האחת שהאקו שלך תקין, והשניה שהכאבים שלך הם במנוחה. אם עדיין המקור לבעיה הוא בלב, ישנה מחלה שגורמת לתעוקת חזה במנוחה שנובעת מכיווץ לא תקין של כלי הדם הכליליים של הלב, ולשם המשך בירור עליך להיוועץ בקרדיולוג! יש לזכור שהבעיות שאתה חש לא בהכרח נובעות מבעיה בלב, ויכולות לנבוע גם ממערכת העיכול, למשל מהחזר קיבתי-ושטי או צרבת, ואז יש לברר בכיוון גסטרואנטרולוגי. למרות אפשרויות שונות של סיבות לכאבים בחזה, אלה נראים לי שני הכיוונים העיקריים. בהצלחה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד פתח בחלון חדש
אני ואשתי מנסים להיכנס להריון כבר 4 חודשים. אשתי סובלת מחוסר בבלוטת התריס אך מטופלת באלטרוקסין (200 מ"ג ביום). אני בעברי עברתי שני ניתוחים של הרניה (שבר - קילה), עד כה אני מניח ומקווה שאין קשר לאי כניסה להריון שלי ושל בת זוגתי בשל מה שציינתי כבר. הדבר הנוסף ממנו אני סובל זה וריקוצלה, וכאן מגיעה השאלה העיקרית : האם זו הבעיה העיקרית ועלינו לדאוג??? ואם כן, מה הטיפול המומלץ ביותר?
ערכתי השוואה של תגובות בין-תרופתיות, לדוגמה בין אלדוספירון לבין לוטן, והתוצאה היתה: גבוהה. מה זה אומר? האם להמשיך בנטילת התרופות?
אני מניחה כי מדובר בכלי לבדיקת תגובות בין-תרופתיות באינפומד. שם בבדיקת השילוב של אלדוספירון ולוטן התוצאה היא "גבוהה", ומצורף שם הסבר כי לוטן מעלה את הסיכון להעלאת רמת האשלגן בדם, שעלולה להיגרם בנטילת אלדוספירון. מתוך סקלת האפשרויות (נמוכה, בינונית, גבוהה) משתמע, כי סיכוי האינטראקציה בין התרופות עליהן שאלת הוא גבוה יחסית. היוועץ ברופא המשפחה שלך לגבי אפשרות של המרת אחת התרופות לתרופה בעלת פעילות דומה ממשפחה אחרת, או לניטור צמוד יותר של ערכי האשלגן בדמך. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד פתח בחלון חדש
לפני שנתיים, אחרי לידה, מצאו לי במקרה רמת TSH של 0.03 ורמת FT3 של 6.9. הכל חזר לנורמה ללא טיפול אחרי מספר חודשים. הרופא אמר שאני בריאה. תכננו להיכנס להריון, והשבוע וגיליתי שרמת ה- TSH שוב נמוכה ושרמת ה FT3 עלתה ל-7.51. האם זה עדיין בסדר, והאם כדאי לי ללדת לפני שזה יעלה עוד? או לעבור טיפול ולדת אחריו? הבנתי שבטיפול יש סיכון לתינוק.
התופעה שאת מתארת היא פעילות יתר של בלוטת התריס. לא ציינת בשאלתך האם את סובלת מתסמינים כגון דפיקות לב, קוצר נשימה, הזעה, או אי-סבילות לחום. אם כן, עלייך לקבל טיפול. פעילות יתר של בלוטת התריס שאינה מאוזנת יכולה לגרום בנשים בהריון לשיעור גבוה יותר של הפלות ספונטניות, לידה מוקדמת, מוות תוך-רחמי, משקל לידה נמוך, ורעלת הריון. ישנן תרופות לתופעה זו, כגון PTU (פרופילתיואורציל), אך הן ניתנות במקרים שחומרתם בינונית או רבה. מומלץ לאזן את תפקוד הבלוטה, ורק לאחר מכן להיכנס להריון. שאלה דומה לשלך נשאלה בעבר כפורטל אינפומד ולהלן הקישור אליה: http://www.infomed.co.il/questions/q_062705_6.htm פתח בחלון חדש
אני בת 38. זה 12 שנים אני מאובחנת כחולה במחלת כבד אוטואימונית. בארבע השנים האחרונות התפתחה אצלי קוליטיס כיבית, המאופיינת בכל הסימפטומים הרגילים של המחלה. לאחרונה חלה החמרה בהופעת המחלה. מה ההסתברות להתפתחות סרטן המעי הגס במצב זה? במחלת קוליטיס כיבית (ulcerative colitis) כרונית אמנם יכולים להופיע שינויים טרום-ממאירים ברירית המעי הגס, העלולים להמשיך ולהתקדם עד כדי הפיכה לסרטן פולשני של המעי. ההערכה המקובלת היא שנדרשות לפחות עשר שנים מתחילת המחלה עד שיוכלו להופיע שינויים כאלה, הנקראים דיספלזיה של רירית המעי. דיספלזיה בדרגה גבוהה (high grade) משמעותה שינויים טרום-סרטניים, ובמצב כזה מקובל לנתח ולכרות את המעי הגס כולו. ההמלצה המקובלת היא לבצע בדיקות מעקב קולונוסקופיות מדי שנתיים לערך. יש מתאם בין היקף המחלה במעי ומשך המחלה לבין שכיחות הופעת השינויים הטרום-סרטניים וסרטן. בברכה ד"ר נחום ורבין
אני בן 21, גובהי 167 ס"מ. גבהו של אבא שלי 1.72 מטר ושל אימי 1.57 מטר. אני לא גובה מאז 17. לאחרונה נכנסתי לאתרי אינטרנט וראיתי שיש כל מיני תרופות, מדרסים לנעליים ופעילות ספורט הכוללות מתיחות וכו' המאפשרות להשיג עוד כמה ס"מ בודדים גם עד גיל 30, לדוגמה http://www.gainheight.com. האם יש אמת בדבר? באתר הזה מוכרים מדרסים שלדבריהם גורמים להורמון הגדילה לפעול שוב. אם זה לא נכון, האם יש איזושהי דרך פרט לניתוח להשיג עוד כמה ס"מ?
הגובה הממוצע בארץ הוא 165 ס"מ לנשים, ו-175 ס"מ לגברים. ומכאן שאמנם אינך גבוה, אך אינך נמוך מדי, ולמרות זאת נראה שהעניין מטריד אותך. לאחר גיל ההתבגרות נפסקת בדרך כלל הצמיחה לגובה עקב ירידה ברמת הורמון הגדילה, שינויים אנטומיים בעצמות הגוף ועוד. בארץ לא נהוג "לטפל" במקרים כמו שלך, מכיוון שלא מדובר בגובה חריג. אמנם ניתן למצוא היום שיטות שונות ל"הארכה", בעיקר בארה"ב, אך רוב השיטות והטיפולים המוצעים עדיין בחיתוליהם, כך שאין מספיק מידע מהימן על יעילותם או על תופעות הלוואי והנזקים שהם עשויים לגרום. בבית החולים קפלן ישנו מרכז ארצי לצמיחה הנקרא "מאמץ". הם אמנם מתעסקים בעיקר בבעיות גדילה אצל ילדים, אך אולי יוכלו לייעץ גם לך. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד פתח בחלון חדש