פורום פסיכיאטריה - עמוד 1373

האם אפשר לתת כדור שינה לבן אדם הסובל מפרנויות? הוא צריך לטוס טיסה ארוכה והוא סובל מפרנויות סוג של סכיזופרניה. האם אפשרי לתת לו כדור שינה בשם אמביליין? שישן כל הטיסה.

אהלן, אני בעלת הפרעות אכילה לשעבר שמתמודדת היום עם בולמוסים חוזרים ונשנים בעקבותיהם אנילוקחת 150 מיליגרם טופמקס שמאוד שיפר לי את איכות החיים. בעייתי היא שזה לא ככ מספיק ואני מרגישה הרבה"נפילות"בנמצב רוח עד כדי מחשבות אובדניות שהיו מלוות בעבר עם ההפרעות אכילה והיום רק עם הבולמוסים. ניסיתי כבר הרבה שיטות וגם חזרתי לטיפול בשיחות אבל אניי לא מרגישה הקלה בשום דרך ושאלתי היא האם באמת מומלץ במצב כזה להוסיץ עוד כדור נגד חרדות(נראה שייתכן וזוהי הסיבה להכל, לפי הפסיכיאטר שלי), אותי אישית מאוד מלחיץ כדור נוסץ כי אני בכל זאת צעירה מאוד וזאת כמות גדולה מאוד של כדורים.

שלום, בן 25, לוקח איקסל מזה 4 ימים. כרגע במינון 50 מ"ג ביום. יש לי כאבים באשכים בדיוק כמו אלה שנגרמים עקב גירוי מיני מתמשך שלא מגיע לפורקן (מה שנקרא 'כאב ביצים' בשפת יומיום). קראתי בעלון התרופה שזאת תופעת לוואי נדירה, אך היא אינה תופעת לוואי המחייבת התייחסות מיוחדת. האם מדובר בתופעה חולפת?

היי, הכרתי לאחרונה אדם מקסים ונחמד ביותר. הוא בן 17.5, תלמיד י"ב. עד מהרה התברר לי שהוא נמצא במשבר עמוק, סובל מאוד: הוא בדיכאון, בעיני רציני ביותר. הוא חש עצב גדול. הוא אמר לי שאחד הדברים שקשים לו הוא שהכל תלוי בו. ניסיתי להסביר לו שאני פה בשביל לעזור, אבל עד מהרה התחוור לי שהוא כמעט לא מוכן לעזור לעצמו. הוא אומר: "אף אחד לא יכול לעזור לי, וגם אני לא יכול לעזור לעצמי". כשאמרתי לו שהוא כן יכול לעזור לעצמו (אני חושב שהוא יכול לעשות את זה על-ידי פנייה לפסיכיאטר ונטילת כדורים שהפסיכיאטר יתן לו, מתוך הנחה שהפסיכיאטר יתן לו כדורים), והסברתי לו איך (פנייה לפסיכיאטר), הוא רק אמר שלא, הוא לא יכול לעזור לעצמו. הוא גם ממש לא יודע לשים את האצבע על הדברים שגורמים לו לדכאון. לדעתי - זה בגלל שאין דברים גדולים מדי שכאלה. אני טיפה מתמצא בתחום הרפואה (מתוך עניין אישי), ואני יודע שלפעמים יש מחסור בנוירוטרנסמיטרים במוח שגורם לדכאון. ניסיתי להסביר לו שלהבנתי לפחות, יכול להיות שאין ממש מאורע בחיים שגורם לו לדכאון, אלא שפשוט יש לו מחסור בכימיקלים במוח - כימיקלים שקיימים אצל רובנו בכמות גדולה יותר וגורמים לנו לראות דברים בצורה ורודה הרבה יותר - ואצלו קיימים בכמות מעטה מדי. לכן, ניסיתי מאוד לשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר, ושאם אותו פסיכיאטר יתן לו תרופות - שינסה לקחת אותן. הוא גם מפחד משום מה מהתמכרות לתרופות האלה, אפילו שגם אני וגם פסיכיאטרית שהוא היה אצלה בעבר (והמליצה לו על תרופות - אבל הוא סירב) הסברנו לו שאלה לא תרופות שאפשר להתמכר אליהן. הוא בסה"כ מבין את זה, אבל הפחד אצלו לא רציונלי, לא הגיוני. ניסיתי שוב ושוב לשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר, ולמרות שהוא לא יכול היה לתת לי סיבה טובה ל"למה לא ללכת לפסיכיאטר", היה ברור לי ולו שהוא לא מתכוון לעשות את זה. הוא נורא נורא מפחד מלקבל החלטות בחיים, מלעשות משהו שהוא טיפונת מחוץ לשגרה שלו. צריך לומר שבעיני הוא גם חסר ביטחון עצמי, אולי אפילו על סף החרדה: כשהוא מדבר עם מישהו, הוא לא מסתכל עליו (אם כבר, הוא מסתכל על אותו אדם רק כאשר אותו אדם הוא זה שמדבר באותו רגע). הוא רועד - ונוירולוגית אמרה לו שזה ככל הנראה בגלל חרדה, אבל שלחה אותו לבצע בדיקת דם. עברו 3 חודשים והוא עוד לא ביצע אותה. הוא כן הולך לפסיכולוג מזה כחודש וחצי, אבל בינתיים אין שום שיפור. איכשהו יש לי תחושה שאם הוא לא יגע בשורש הבעיה - כשהתחושה שלי (אם כי אני בהחלט לא רופא) היא ששורש הבעיה נמצא במחסור בנוירוטרנסימטרים במוח - הוא לא יצליח לפתור אותה. ולכן, אני בספק גדול אם טיפול פסיכותראפי, או כל טיפול אחר שמתבסס על דיבור בלבד (או דברים דומים), יוכל לעזור לו. בכל אופן - חודש וחצי אצל פסיכולוג פרטי ואין כל שיפור. הוא עצוב, עצוב, עצוב. הוא מגיע לפעמים לבכי. קשה לי לראות בן אדם כל-כך מקסים וכל-כך טוב שסובל כל-כך. ומצד שני: לא נראה שהוא ממש מוכן לעזור לעצמו. אמרתי לו שאם הייתי יכול הייתי פותח לו את הפה וזורק פנימה כדור נגד דיכאון. כי הוא במצב פרדוקסלי: רוצה לצאת מהדיכאון, אבל חלק מהבעיה (כפי שזה נראה לי) היא שהוא לא מוכן לעשות צעדים שהם לא פשוטים עבורו, אבל כאלה שיכולים לגרום לכך שיצא מהדכאון. מדובר בבחור צעיר, במיטב שנותיו - ושוב, אדם שפשוט לא מגיע לו לסבול, בטח שלא ככה. אני פשוט תוהה: מה עושים?

זה שנים שהינני סובל ממיגרנות כמעט יום יומייות. כחצי שנה קודם הרופא המליץ לי לקחת ויפאקס 75 XR (כפי הנראה הבחין שאני סובל מדכאון מסויים ויאוש)בתחילת הטיפול הרגשתי לא רע והיו לי כאבי ראש חזקים אולי פעמיים בשבוע. לאחרונה חזרו לי כאבי הראש כל יומיים שלושה. למרות שהוספתי חצי כדור לכדור שאני לוקח ובשעות הערב (9-10 בלילה)לשאלתי מה עלי לעשות האם להחליף כדורים והאם יש תחליף טוב יותר ושיעזור למצבי הקשה !!! עלי לציין שבעבר לקחתי MIRO וכן ELATROLET (שלא עזרו כל כך) ולכאבי ראש לוקח אקמול פוקוס שגם במקרים מסויימים עוזר בבקשה עזור לי כמה שאפשרי !!! בתודה וברכה עלי לציין שהייתי בטחפול אצל רופא ניורולוג ולאחר מספר טיפולים הפנה אותי לטיפול פסיכאטרי (עקב הדיכאון) דבר שנמנעתי מללכת היות ולא רציתי להחסף באזור מגורי

שלום רב ד"ר קרני, אני בת שלושים. לפני כשלושה חודשים התחלתי ליטול מודאל בשילוב ציפרלקס עקב התקפי חרדה. מאז, המחזורים שלי לא סדירים (פשוט לא מופיעים) וכן חוויתי הפרשות דמויות חלב מהשדיים. יש לי ילדה בת שנתיים וכעת אני חושבת על הריון נוסף. האם עלי להפסיק ליטול את המודאל כדי לסדר שוב את המחזורים החודשיים? האם השימוש בתרופה פוגע מלבד זאת בסיכויי הכניסה להריון? תודה רבה לך, מראש.

ד"ר שלום ותודה על עבודת הקודש שאת עושה פה. שאלתי: אני מאובחן fסכיזואפקטיבי סוג מאני ולאחרונה סובל מדיכאון מינורי ועלייה במשקל. לאור ערכי מטאבולזים לא טובים והסטוריה משפחתית בנושא המליץ לי הרופא לעבור לאביליפי ורשם לי וולבטרין 150 מ"ג כיום אני נוטל רספונד 4 מ"ג ו 700 מ"ג דפלאפט. האם יש סכנה בהחלפת התרופה של רספונד או בהוספת הנוגד דיכאון - האם זה לא יביא אותי חס וחלילה למאניה? האם אפסיק כתוצאה מהנוגד דיכאון לחוש כעס וחוסר אונים?

שלום דר' קרני, האם תוכלי להסביר לי מדוע לויאפקס יש תופעות לוואי כה קשות כשמנסים להפסיק? אני יודעת שזה קשור לזמן מחצית החיים הקצר של התרופה אך איך זה בדיוק בא לידי ביטוי באופן כימי בגוף? מה התגובות הכימיות שמתרחשות וגורמות לתגובות החריפות האלה? אני שואלת כיוון שאני מתכוונת לנסות להפסיק עם התרופה אבל אחרי מה שהרגשתי כששכחתי לקחת כדור פעם אחת, אני נורא מפחדת. זו היתה הרגשה נוראית שאני לא חושבת שאוכל לסבול לאורך מספר ימים. הורדתי במינון בהדרגה ואני מתכוונת להמשיך לעשות זאת כמה שאפשר, אבל אני מהמרת שבכל זאת יהיו תופעות לוואי. יש לי קצת ידע בביולוגיה ובכימיה והייתי רוצה להבין מה בדיוק קורה בגוף במצב כזה, כי זה יכול להרגיע אותי וגם כי אני תוהה אם יש פעילויות שמגבירות/מקלות את תופעות הלוואי - צריכת קפאין/עישון/התעמלות - בהנחה שזה קשור לאדרנלין איכשהו.. תודה רבה.

שלום דר' קרני, האם תוכלי להסביר לי מדוע לויאפקס יש תופעות לוואי כה קשות כשמנסים להפסיק? אני יודעת שזה קשור לזמן מחצית החיים הקצר של התרופה אך איך זה בדיוק בא לידי ביטוי באופן כימי בגוף? מה התגובות הכימיות שמתרחשות וגורמות לתגובות החריפות האלה? אני שואלת כיוון שאני מתכוונת לנסות להפסיק עם התרופה אבל אחרי מה שהרגשתי כששכחתי לקחת כדור פעם אחת, אני נורא מפחדת. זו היתה הרגשה נוראית שאני לא חושבת שאוכל לסבול לאורך מספר ימים. הורדתי במינון בהדרגה ואני מתכוונת להמשיך לעשות זאת כמה שאפשר, אבל אני מהמרת שבכל זאת יהיו תופעות לוואי. יש לי קצת ידע בביולוגיה ובכימיה והייתי רוצה להבין מה בדיוק קורה בגוף במצב כזה, כי זה יכול להרגיע אותי וגם כי אני תוהה אם יש פעילויות שמגבירות/מקלות את תופעות הלוואי - צריכת קפאין/עישון/התעמלות - בהנחה שזה קשור לאדרנלין איכשהו.. תודה רבה.

האם תרופות נוגדות דיכאון וחרדה למשל כמו ציפרלקס. האם התפקיד שלהם נועד לעשות אנשים יותר שמחים ומאושרים באופן כללי. או שדווקא התפקיד שלהם אמור לשמור על יציבות רגשית. ושהתפקיד שלהם לא באמת אמור לעשות אותך יותר שמח ביום יום וחייכן ומבסוט כמו אדם שלוקח סמים או אלכוהול לפני מסיבה אלא דווקא למנוע ממך להגיע למצב של דיכאון ומנוע הידרדרות. בעצם התרופות רק מטפלות בתסמינים ולא משפרות את מצב הרוח אם הוא כבר טוב אלא רק משמרות אותו? מקווה שהבנתם את השאלה