הרפס ואגינלי

יוליה יקרה, יש חיים אחרי! אני בגילך, ונדבקתי בהרפס וגינלי בשנות העשרים לחיי, לאחר המגע המיני הראשון שלי. הייתי שבורה , הרגשתי מזוהמת וזולה, למרות שזה קרה בתוך קשר קשר זוגי רציני וארוך, שהתחיל זמן ארוך לפני כן ונמשך שנים אחרי. אבל! יש חיים אחרי וגם חיים טובים! לגבי טיפול: יש זובירקס שאפשר למרוח, אפשר לקחת תוספים של ל-ליזין, להוריד את כמויות הקפה, אגוזים שוקולד (בהם יש ל-ארגנין), וזמה עוזר. לגבי הנושא הרגשי: הרפס הוא מאוד נפוץ, מעל מחצית האוכלוסיה היא נשאית. הוא יכול להשאר רדום בגוף במשך שנים ולא תרגישי אותן. אז את לא לבד! בנוסף, אני באופן אישי הרגשתי ומרגישה שזה נושא שיש לחלוק אותו עם פרטנרים מיניים. עד כה לא נתקלתי בתגובות מאוד חריפות, למעט אולי חששות בנוגע למין אוראלי, לגבי השאר, כל עוד הפרטנר עם קונדום וכמובן את לא בהתקף פעיל של הרפס (אז כדאי להזהר באקסטרא, כי זה מדבק) זה לא מפריע. להפך, זה סמן בשבילי עד כמה אני חשה בנוח עם הפרטנר ( אם אני ממש חוששת לספר, אולי הוא פחות מתאים עבורי) . מחלות מין הן מאוד נפוצות בימינו, זו לא סיבה חלילה לזלזל, אלא להזהר באקסטרא, אבל הן ממש לא סוף העולם. כתקופה שבה אנשים מתים מקורונה, תאונות דרכים וסרטן, הרפס היא הקטנה בבעיותינו. יוליה יקרה, אני מחזקת אותך! זו אכן מכה וקשה לקבל את זה, אבל מבטיחה לך מניסיון, הכל בסדר! מתגברים וזה עובר, חשוב להבין מה את עושה כעת כדי לתמוך בעצמך גם בריאותית וגם רגשית: יש קבוצות תמיכה שונות ברשת , התייעצות עם רופאים שאפשר לעשות ועוד. בהצלחה!

כרגע לא מצליחה להתגבר, נכנסתי לדיכאון, לא ישנה בלילות, לא יכולה לעבוד, ולא מצליחה לצאת מהלופ הזה שנכנסתי. אני חשבתי שכל החיים לפני, וכרגע מרגישה שנגמרו החיים בלגג זה. אני התגרשתי לפני שנה ורציתי לבנות זוגיות חדשה שכרגע מרגישה שזה פשוט בלתי אפשרי, מי ירצה כזאת ? מי ירצה כל החיים להיזהר? כל פעם לחשוב ? זהו סיימתי את החיים הטובים שחיכו לי , בעתיד רואה רק סבל ופחד להיות לבד כל החיים ולהרגיש אחרת. אני גם אישה מאוד מינית וזה חלק בלתי נפרד ממני. להגיד לי את זה - זה פשוט לגמור לי את החיים. קראתי והסתכלתי המון לגבי מחלה הזאת, ואין הרבה אופטימיות. בכלל אין אופטימיות. אני מרגישה לבד.

יוליה יקרה, ברור לי שכרגע את רואה רק חושך סביבך, אבל זו רק נקודה על רצף הזמן. יש נקודות שאנחנו למעלה ונקודות שאנחנו למטה כרגע את למטה, אבל זו רק נקודה אחת ויהיו גם אחרות. הרפס לא אומר שאת צריכה להפסיק להיות מינית, רק שצריך להיות מודעים לזה. גם להחליט לספר את זה לפרטנרים מיניים זו החלטה שלך. זה לא אומר שכל החיים צריך להיזהר, רק להיות יותר מודעים, לפחות מנקודת מבטי. כל עוד אין התקף סיכויי ההדבקה הם נמוכים מאוד, ובזמן התקף בכל מקרה זה כואב וכדאי להיזהר. מבחינת מין אורלי, היו לי אגב פרטנרים שנלחצו יותר וכאלה שנלחצו פחות, לא לכולם זה מפריע. מה גם שאני מצאתי שהשימוש ב קונדומים דווקא בסדר מבחינתי, גם כי לי אישית גלולות עשו המון תופעות לוואי וגם כי זה הרגיע אותי מבחינת הסיכוי שלי להדבק במחלות אחרות (לכי תדעי מכמה מחלות ההרפס שלך עוד יציל אותך, רק כי תקפידי על קונדומים ביתר) לגבי הדיכאון - גם אני הגבתי כמוך, אבל למזלי יצא לי לשוחח עם אדם שהסביר לי שנקודת מבט של גבר מהצד, אם מישהי מספרת לו דבר כזה זה לא סוף העולם וזה מאוד הרגיע אותי. במקרה שלך-אני חושבת שזה הכרחי עבורך לחפש קבוצות לתמיכה באנשים עם מחלות מין (ולדעתי אפילו פה פרסמו קבוצה כזו), ולשקול לשוחח באופן קבוע עם פסיכולוגית, בשביל התמיכה שאת צריכה כרגע. מניסיוני, לפעמים לדברים בראש שלנו יש נטיה להתנפח לממדים מאוד גדולים, כמו בלון, ואם יש אדם שיכול להראות לנו מזוויות נוספות או לחבר אותנו למציאות, הבלון הזה מתפוצץ וזה חוזר לממדים טבעיים. במקומך, גם הייתי עושה רשימה של אנשים שאליהם אני יכולה לפנות ואיתם להתייעץ בנושא, כדי לחלוק את הנושא הזה ולא להשאר איץו לבד, בתוך המחשבות והלופים המחשבתיים. חלק מהקושי לדעתי הוא תחושת הלבד, ואם תהיה לך תמיכה זב יקל עלייך. את גם צריכה לדעתי לעבור את שלב האבל על איך שחשבת שדברים יהיו, ולעבור לשלב שבו את מקבלת את המצב וחושבת איך את יכולה לשפר אותו, לתמוך בעצמך ואולי לחפש פתרונות. מניסיוני גם בדברים אחרים, כמעט שום דבר לא קורה כמו שאנחנו מתכננים או חושבים, חייבים לגלות גמישות. תמיד יהיו התמודדויות בחיים, צריך להבין מי יכול לעזור לנו להתמודד איתן ואיך נוכל לתמוך בעצמנו בתהליכים הללו. הזמן שלך להינות מהחיים ולחיות לא נגמר! את בנקודה קשה, אבל זו רק נקודה ומפה תהיה מגמה של עלייה ושיפור ואת צריכה לחשוב איזה גורמים מבחוץ יכולים לעזור לך לצאת מהנקודה הזו ולהגיע מהר יותר לנקודה הבאה, שנמצאת למעלה יותר. תחשבי מי מהמשפחה, החברים, הקולגות, המכרים הוא אדם שתוכלי לחלוק איץו ולהעזר בו/ה, אפילו אדם אחד. אני בטוחה שאם תחשבי תצליחי לחשוב על אדם כזה. מבטיחה לך מכל הלב-הדברים ישתפרו, הרפס זה לא סוף העולם, יש חיים אחריו, מניסיון.

תודה ענקית על התמיכה. זה לא מובן לאליו, בכלל. אני אשתדל להסתכל על המצב בצורה אחרת. כי כרגע פשוט עושה נזק לעצמי. יש לי הרבה חברים ומשחפה שעוזרים לי ומעודדים אותי. אני אשמח לדבר איתך בטפלון אם תהיה אפשרות. אולי בערב, או מתי שנוח לך בימים הקרובים. הטלפון שלי- 0548883760.