אני בת 22. עברתי אירועים טראומטיים בחיי וסבלתי מהפרעות חרדה, דיכאון, מחשבות טורדניות, דאגנות והתנהגות אובססיבית. אני מטופלת בציפרלקס. התחלתי במינון של 10 מ"ג למשך חודש, לאחר מכן שבועיים במינון של 15 מ"ג, ועכשיו אני מתחילה 20 מ"ג. בסך הכל עד עכשיו 45 יום של טיפול בציפרלקס. התחלתי את הטיפול בשילוב עם לוריבן, 2-1 מ"ג ליום. אני נוטלת את הלוריבן בסביבות הארבעים ימים. הרגשתי הכללית רעה, אני מתוחה, עצבנית, חסרת סבלנות, לא מתפקדת כלל ומתקשה לדבר עם אנשים ולבצע משימות יומיומיות. כאשר אני לוקחת לוריבן, מצבי משתפר במקצת, אולם בבוקר שלמחרת מתחיל לחץ בחזה, תחושת חרדה נוראית, ממש הרגשה שאני משותקת. אני חוששת שאני מתמכרת לכדור. הרופא אומר שאצטרך לקחת אותו עד שההשפעה של הציפרלקס תתחיל לפעול, אולם דבר זה יכול לקחת זמן ממושך. ככל שאני לוקחת את הכדור, אני יותר תלויה בו, ואף פחות מגיבה לו, כך נראה לי. זה גורם לי מצוקה עזה להיות עצבנית, מתוחה ובחוסר תפקוד במשך כל היום. האם זה הזמן להיגמל מהתרופה, או שמא כדאי לעבור לתרופה אחרת? אני בבעיה חמורה.

לוריבן שייך לקבוצת תרופות ההרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים, הגורמים להתמכרות, ולאחר נטילה ממושכת, הפסקת השימוש כרוכה בתהליך של גמילה, בדומה לגמילה מחומרים ממכרים אחרים, כגון אלכוהול או אפילו סמים. יתכן שתחושתך שאת זקוקה לכדור משקפת תהליך גופני של התמכרות. אני ממליצה לך לקחת בימים הקרובים באופן סדיר לוריבן במינון של 1 מ"ג בבוקר ו-1 מ"ג בערב, ומייד כשתוכלי, התייעצי עם הפסיכיאטר המטפל כיצד להתחיל בתהליך גמילה מהלוריבן. התרופות המקובלות כיום כטיפול להפרעות חרדה הם נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצת ה- SSRI, אשר פועלות על ידי שינוי בספיגת הסרוטונין בתאי המוח. ציפרלקס, פריזמה וסרוקסאט הן תרופות ממשפחה זו. התרופות מקבוצת ה- SSRI יוצרות הקלה משמעותית בהרגשה רק לאחר נטילה של 3-2 שבועות לפחות, ולפעמים נדרשת עלייה במינון וזה עשוי לקחת יותר זמן. לאחר שהושג שיפור מסויים, מומלץ להמשיך עם התרופה שעזרה למשך מספר חודשים, ולאחר מכן להפסיק בהדרגה את הטיפול לפי המצב וההרגשה. לאחר מספר שבועות עם טיפול בתרופה מסוג SSRI מומלץ להפסיק באופן הדרגתי, לפי הוראות הרופא, את השימוש בלוריבן. חשוב לדעת כי טיפול פסיכולוגי מסוג טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (Cognitive Behavioral Therapy או CBT), נמצא יעיל לטיפול בהפרעות חרדה במידת יעילות דומה לזו של תרופות, וישלו פחות תופעות לוואי. הוא ונמצא יעיל במיוחד למניעת הישנות של הבעיה. מסיבה זו, מומלץ לשקול את האפשרות הזו במקביל לטיפול התרופתי. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית