אחותי, בת 30, סובלת מנטייה למחשבות אובססיביות ומטופלת אצל פסיכיאטר. היא איננה מבצעת פעולות כפייתיות כמו רחיצת ידיים חוזרת. הדבר מתבטא אצלה בהימנעות מהרבה תחומים בחיים, מקושי לבצע משימות, כמו עבודות באוניברסיטה, בגלל פרפקציוניזם, ועוד. היא נוטלת שלושה

הטיפול התרופתי המקובל כיום בהפרעה אובססיבית-כפייתית (OCD) כולל, בשלב ראשון, תרופות מקבוצת נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI כגון ציפרלקס. המינון הנדרש נע בין המינון המקובל לטיפול בדיכאון ובין מינון גבוה פי 3 או 4.לדוגמה, אם המינון של ציפרלקס לטיפול בדיכאון הוא 10 מ"ג ליום, אז לטיפול בחרדה או כפייתיות יידרש מינון של 10 מ"ג עד 40 מ"ג ליום, בהתאם למצב המטופל/ת. במקרים של יעילות חלקית בלבד עם טיפול ב-SSRI, יש רופאים שמוסיפים מינון נמוך של תכשיר נוגד פסיכוזה כגון ריספרדל, לא מפני שהמטופל/ת פסיכוטי, אלא מפני שהוכח במחקרים שתוספת זו משפרת את תגובת המטופל לטיפול נוגד החרדה. לכל אחת מהתרופות שהזכרת עלולות להיות תופעות לוואי (אך הן לא מופיעות בהכרח!), ואי אפשר לחזות מראש את התגובה של כל מטופל. אציין רק כי אם הניסיון הטיפולי הנוכחי לא יסייע במידה מספקת, ניתן יהיה לנסות תכשירים נוגדי דיכאון מקבוצות אחרות (למשל, תכשירים מקבוצת SNRI, או מקבוצת נוגדי הדיכאון ההטריציקליים). כמו כן, כדאי לנסות ולשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי מסוג CBT. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית