כיצד מקובל לטפל בתת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס? קראתי מספר דעות בנושא. לפי חלקן, כל עוד אין סימפטומים, אין צורך בטיפול. לפי אחרות, בכל מקרה נחוץ טיפול. אציין כי רמת ה- TSH גבוהה אצלי, אך רמת ה- T4 FREE תקינה לחלוטין.

תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס מוגדרת כמצב בו למטופל יש עלייה מתונה של רמת ה- TSH, בערך בטווח שבין 5 ל-10, בנוכחות רמת FT4 תקינה. לחלק מחולים אלה יש תסמינים מינימליים של תת-פעילות (קור, עצירות ועוד). זוהי למעשה עדות ביוכימית לחסר של הורמון התירואיד בחולים ללא קליניקה (או עם קליניקה מועטה) של תת-פעילות. מסתבר שבקרוב ל-20% מן הנשים מעל גיל 60 ומהגברים מעל גיל 78 מתקיימים תנאים אלה. אין הנחיות ברורות לגבי הטיפול במקרים אלה (למעט בנשים בהריון בהן ההנחיה הברורה היא כן לטפל). הטיעונים נגד טיפול הם שמתן אלטרוקסין (התחליף ההורמונלי) עלול במצבים מסוימים לעורר דלדול עצם או הפרעות בקצב הלב. הטיעונים בעד הם סיכון להתקדמות של המחלה לתת-פעילות גלויה, בפרט כאשר ה- TSH מעל 6 ויש נוגדני בלוטה; שיפור קוגניטיבי במטופלים; השבת פוריות בנשים עם אי-ספיקה שחלתית; שיפור תפקוד הלב בחולים עם אי-ספיקת לב; והורדת רמות ההומוציסטאין (חומר הקשור בהסתיידות עורקים). אם מטפלים בתת-פעילות בלוטת התריס, מתחילים במינון נמוך של אלטרוקסין (50-25 MCG ליום) במטרה להשיג נרמול ערכי ה- TSH. אם לא מטפלים, יש לעקוב אחר תפקודי בלוטת התריס פעם בשנה. היוועץ ברופא המטפל שלך, אשר מכיר את הרקע הרפואי שלך ויוכל להנחותך בהתאם. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד