אני בת 30, סובלת כבר הרבה שנים מדיכאון "אטיפי", לפי הגדרת הפסיכיאטר. פעם ראשונה מצאתי את עצמי בטיפול בגיל 20, בעקבות נסיון התאבדות, ומאז הייתי בטיפולים ובמעקב, on and off, עד היום הזה. הייתי באשפוז, נתנו לי מגוון תרופות (SSRI, SNRI, כמה נוג

הטיפול בריטלין כתוספת לטיפול נוגד דיכאון אינו מקובל, ומומלץ רק עבור אנשים שאובחנו כלוקים בהפרעת קשב וריכוז בנוסף לדיכאון. מובן שכדאי לבחון היטב את הנושא לגבייך באופן אישי, כיוון שדיכאון מתמשך וקשה לטיפול הוא סיבוך אפשרי של הפרעת קשב בגיל מבוגר. תוספות יותר מקובלות כיום לטיפול בדיכאון אטיפי, שאינו מגיב לטיפול בנוגדי דיכאון בלבד, כוללות מה שנקרא "אוגמנטציה" על ידי נוגדי פסיכוזה מהדור החדש במינון קטן, או תוספת של אחד ממיצבי מצב הרוח המשמשים לטיפול בהפרעה דו-קוטבית, כגון ליתיום. אוגמטציה משמעה תוספת של תכשיר שלא אמור לטפל בפני עצמו, אלא לחזק את ההשפעה של הטיפול הבסיסי, למשל בנוגדי דיכאון. כמו כן, ישנו מקום חשוב לטיפול הפסיכולוגי. ההמלצות העדכניות לגבי במצבים של החמרה דכאונית מהסוג שאת מתארת הן טיפול בשיטה קוגניטיבית-התנהגותית. בנוסף, אני ממליצה לפנות בכתב לכל המקומות שבהם היית מטופלת בעבר, ולבקש סיכומי טיפול, שאותם תוכלי למסור לידי הפסיכיאטרית המטפלת הנוכחית. סיכומים כאלה יוכלו לחדד את התמונה, למנוע חזרה על "טעויות עבר" כמו תרופות שלא עזרו, לחסוך מאמץ, ממך במתן הסברים ומהפסיכיאטרית בתשאול ותחקור, וכן לסייע לך ליצור רושם של מטופלת רצינית מול הפסיכיאטרית המטפלת הנוכחית. בכל מקרה, אם יש לך שאלות, תמיד כדאי לשאול, ובמקרה הכי גרוע, המטפלת שלך תיתן תשובה שלילית, או תגיד שהיא לא בטוחה וצריכה לבדוק. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית