שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי הרבה יותר יעיל במניעת מיגרנה

המיגרנה מוגדרת ככאב ראש בינוני עד חזק, בדרך כלל בעל אופי פעימתי וחד צדדי, הנמשך לפחות 4 שעות
ולא יותר משלוש יממות, ומפריעה בצורה כרונית לתפקוד.
יחד עם מגרנה מופיעים בדרך כלל רגישות לאור וקול, בחילות והקאות, ירידה כללית במצב רוח, וב20%
מהחולים גם הזיות (בדרך כלל ראייתיות) לפני תחילת הכאב הנקראות אאורה.

המצב שכיח מאוד בעולם המערבי, והערכות שונות מדברות על שכיחות של למעלה מ10% באוכלוסיה
(ועד 18% בנשים). הסיבה לתופעה לא ידועה, ולכן אין טיפול אתיולוגי (סיבתי) להפרעה.

הטיפול הרפואי המקובל מתרכז במתן משכחי כאבים וניסיון להמנע מטריגרים פוטנציאליים (שיכולים להיות בין השאר: שוקולד, תרופות מסויימות, קפאין בכל צורותיו, גלולות למניעת הריון וטיפולים הורמונליים אחרים).

מחקר חדש ומעמיק במיוחד שנערך באוהיו (ארה"ב) בדק את השפעת שילובן של טכניקות ריפוי פסיכולוגיות עם טיפולי מנע (בעיקר תרופות ממשפחת חסמי הבטא), והטיפול המקובל בכאבים. ממצאי המחקר מראים שיפור חד משמעי בקבוצה שקיבלה שילוב של חסמי בטא וטיפול פסיכולוגי, ביחס לכל הקבוצות האחרות.
הממצא מתווסף להלך הרוח הקליני בקרב צוותי הבריאות העוסקים בנושא הגורס כי טיפול פסיכולוגי התנהגותי, המתרכז בעיקר בהפחתת סטרס והתניה התנהגותית, יכול לעזור רבות בטיפול בכאב ממקור לא מוסבר,
בייחוד במחלת המיגרנה.