מיגרנה

מיגרנה מסווגת למיגרנה ללא אאורה (66% מההתקפים) ולמיגרנה עם אאורה. 

התקף מיגרנה מתחלק לארבעה שלבים, ואין חובה לעבור את כל השלבים במהלך ההתקף:

השלב המקדים (Pro-drome) – חל יום-יומיים לפני ההתקף. 

• שינויים במצב הרוח

• עצירות

• עלייה בתיאבון

• צמא מוגבר והשתנה מוגברת

• פיהוקים תכופים

• קשיחות בצוואר

שלב האאורה – לרוב לא מופיע, אך במידה וכן מתרחש סמוך מאד להתקף (15-60 דק' לפני תחילת ההתקף). 

• הפרעות בראייה

• עקצוצים בגפיים

• קושי בהפקת דיבור

• חולשה או חוסר תחושה בצד אחד של הפנים או הגוף

• ירידה בשיווי המשקל

שלב כאב הראש – נמשך בין שעה ל-72 שעות במידה ולא מטופל.

• כאב ראש פועם, לרוב בצד אחד של הראש אך יכול להיות גם בשני הצדדים

• רגישות לאור, לצלילים ולעיתים למגע ולריח

• בחילות והקאות

• רצון עז להסתגר ולשכב בחדר שקט וחשוך

לאחר ההתקף (Post-drome) – נמשך עד 24 שעות לאחר כאב הראש. 

• בלבול

• שינויים במצב הרוח

• סחרחורות וחולשה

• רגישות לאור ולצלילים

• שלב ההחלמה. רוב התקפי המיגרנה חולפים בהדרגה מעצמם. אצל חלק מהאנשים מסייעת השינה בהקלת הסימפטומים וחלק מדווחים על הפסקה פתאומית של כאבי הראש בעקבות הקאה. 

תדירות ההתקפים אצל חולי מיגרנה היא פעם בחודש בממוצע, אך יש חולים שחווים מספר התקפים בשבוע ויש התקפים שנמשכים מעל 3 ימים ללא הפסקה (סטטוס מיגרנוזוס).

הסיבה למיגרנות אינה ידועה במלואה, וקיימים הסברים רבים למנגנון היווצרות ההתקף – ירידה בפעילות המוחית, זרימת דם מוגברת, היצרות של כלי הדם בגלל שינויים כימיים ועוד.

עם זאת, מיגרנה נחשבת מחלה עם תרומה משפחתית ניכרת. ל-70% מחולי המיגרנה יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שלוקה אף הוא במיגרנה, ולקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולה מיגרנה יש סיכוי ללקות במיגרנה פי 1.5-2 מאשר לאוכלוסייה הכללית. כשיש היסטוריה משפחתית של מיגרנה עם אאורה, הסיכוי עולה עד פי 4.

כמו כן, ידוע שהפגיעה הגנטית מתרחשת במספר גנים (תורשה מולטי-פקטוריאלית) ושהופעת המיגרנה מושפעת גם מגורמים סביבתיים.

בין הגורמים המובילים להתקף, מקובל להתייחס לשינויים הורמונליים סביב תקופת הווסת (מכונה "מיגרנה וויסתית"), שינויים במצב הרוח (סטרס, דיכאון, חרדה ואף התרגשות), עייפות והפרעות שינה, עבודה במשמרות, יציבה לא טובה, מאמץ גופני רב, יחסי מין, הריון, הפסקת הווסת, ארוחות לא סדירות, התייבשות, אלכוהול (בייחוד בירה ויין) וסוגים שונים של מזון (שוקולד, מזונות מלוחים מאוד, קפאין, אספרטיים, מונוסודים גלוטמט ועוד). 

כמו כן, יש אנשים הרגישים לאורות מהבהבים, לעישון, לרעשים חזקים, לריחות חזקים, לשינויי אקלים, לגלולות למניעת הריון ולתרופות שינה. 

נוירולוג יכול לאבחן את המחלה על סמך הסיפור של החולה (אנמנזה) ועל סמך בדיקה נוירולוגית תקינה. הבדיקה הנוירולוגית הגופנית של החולה, כמו גם בדיקות העזר שלו, כדוגמת בדיקות דם, CT מוח, MRI מוח או EEG, מפורשות בדרך כלל במיגרנה כתקינות, ועל פי רוב אין צורך לבצע בדיקות כלל. 

מיגרנה גורמת לפגיעה קשה באיכות החיים, לאובדן ימי עבודה ולהפסדים כלכליים.

נוסף על כך, קיימות מספר מחלות והפרעות המקושרות למיגרנה:

• מחלות קרדיווסקולריות (לב וכלי דם) – נמצא כי מיגרנה עם ובלי אאורה מקושרת לסוכרת, ליתר לחץ דם ולעלייה ברמות הכולסטרול. כמו כן, עבור שני סוגי המיגרנות נמצא כי קיימת עלייה בסיכון להתקף לב ולהתפתחות צלעת, אך הסיכון גבוה יותר עבור אנשים הסובלים ממיגרנה המלווה באאורה. 

הסיכון לשבץ איסכמי, מצב שבו אספקת הדם למוח נחסמת, עולה באנשים שסובלים ממיגרנה עם אאורה מסיבה לא ידועה. גורם סיכון נוסף ללקות בשבץ איסכמי הוא שימוש בגלולות למניעת הריון מהסוג המשולב של אסטרוגן ופרוגסטרון. לכן, מומלץ לנשים הסובלות ממיגרנה עם אאורה להשתמש בגלולות מסוג אחר. 

מסיבה זו, אנשים הסובלים ממיגרנה צריכים לנקוט באמצעים להפחתת גורמי סיכון למחלות קרדיו-וסקולריות, כמו עודף כולסטרול, הפסקת העישון, איזון סוכרת, הפחתת לחץ הדם והורדה במשקל.

• בעיות נפשיות – מיגרנה קשורה לעלייה בסיכון התפתחות דיכאון, מאניה-דיפרסיה והפרעות והתקפי חרדה.

• דימום וכיבים במערכת העיכול – משככי כאבים רבים ממשפחת נוגדי דלקת לא-סטרואידים (NSAIDS), כמו אדוויל, נורופן ואספירין, מעלים את הסיכון להתפתחות הפרעות במערכת העיכול במידה ונעשה בהם שימוש נרחב לאורך זמן.

• תסמונת הסרוטונין – מצב מסכן חיים בו קיים מינון יתר של סרוטונין למוח, העלול להיגרם כתוצאה משילוב של תרופות לטיפול במיגרנות ממשפחת הטריפטאנים לבין נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI או SNRI. במידה ואתם נוטלים תרופות נוגדות דכאון ותרופות לטיפול במיגרנות, יש להיוועץ ברופא מומחה בנוגע לפעילות הגומלין בין התרופות. 

הטיפול במיגרנה מורכב משלושה סוגי טיפול:

1. טיפול התנהגותי המייצר הרגלים בריאים כדוגמת שינה סדירה, ארוחות סדירות, הימנעות ממאכלים מסוימים (מכילי קפאין, תיראמין, מונוסודיום גלוטאמאט, או ניטראטים).

2. טיפול בתרופות למניעת התקפים: ניתן רק במקרה של ריבוי התקפים או התקפים ממושכים וקשים במיוחד. 

3. טיפול להקלה בתסמינים בעת התקף:

• תרופות נוגדות כאב או בחילה (כדוגמת פרצטמול ואופטלגין), אספירין ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות, ועד לתרופות אופיואידיות או שילובים של תרופות ממספר קבוצות.
• תרופות ייחודיות נגד מיגרנה.

למרות שלא ניתן למנוע לחלוטין מיגרנה, קיים סיכוי להקטין את בתדירות ההתקפים בדרכים הבאות: 

• הקפדה על פעילות גופנית ידועה כמפחיתה את תדירות ההתקפים.

• ניהול 'יומן מיגרנה' היכול לסייע בניטור תדירות ההתקפים ואת הגורמים להם.

• הימנעות מגורמים המעוררים את ההתקפים.

• הפחתת השפעת האסטרוגן באמצעות טיפול הורמוני או גלולות למניעת הריון המכילות מינון נמוך של אסטרוגן.

• נטילת תרופות המונעות התקפי מיגרנה.

• קיימות בשוק תרופות שונות המפחיתות התקפי מיגרנה ומטפלות במחלות אחרות, כמו פרכוסים, תרופות נוגדות דכאון, תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, בלב ובמחלות כלי דם כליליים. יש להיוועץ עם הרופא למציאת הטיפול המתאים ביותר עבורך.

• יש הגורסים כי טיפולים אלטרנטיביים, כמו דיקור, ביופידבק, תוספי תזונה, צמחי מרפא ועיסויים מסייעים בהפחתת תדירות ההתקפים.