אלצהיימר - טיפול במחלת אלצהיימר

נכון להיום, לא קיים טיפול אתיולוגי (כלומר טיפול בגורם, בניגוד לטיפול בתסמינים בלבד) מאושר למחלת האלצהיימר. הטיפול אם כן מתרכז בטיפול תרופתי, בעיקר במטרה לנסות ולעכב את התפתחות המחלה וכן במטרה להקל על תסמינים שניוניים שונים, טיפול התנהגותי, תמיכה פסיכו סוציאלית לחולה ובני משפחתו, והמלצות הנוגעות לאורח החיים. 

טיפול תרופתי

תרופות כולינרגיות- מזה שנים ידוע כי חלק חשוב מן התהליכים שבבסיס מחלת האלצהיימר קשור לירידה בכמות חומר תמסורת בין עצבי (נוירו-טרנסמיטור) הקרוי "אצטיל כולין" במוח. החומר הזה מפורק על ידי אנזים בשם "אצטיל כולין אסטראז", ולמעשה עיכוב של האנזים הזה יגביר את כמות האצטיל כולין הזמינה במוח, ויעכב את התפתחות המחלה. תרופות שמסוגלות לפעול גם במוח, כמו לדוגמא טקרין, דונזפיל, ריווסטיגמין או גלנטמין, ומעכבות את פעילות האנזים אצטיל כולין אסטראז, הן חלק בלתי נפרד מהטיפול במחלת האלצהיימר כבר בשלבי האבחון ההתחלתיים. 

לתרופות בקבוצה זו תופעות לוואי רבות, ביניהן בחילות והקאות, שלשולים וסחרחורות, וכן האטה של קצב הלב ובמקרים נדירים אובדן הכרה. מסיבה זו המינון נקבע בצורה ניסיונית, כאשר המינון מועלה בצורה הדרגתית תוך ניטור צמוד של הרופא המטפל. חשוב ליידע כל רופא אחר על הטיפול בתרופות אלו, בין השאר בגלל האינטראקציות עם תרופות רבות אחרות (ביניהן נוגדי דיכאון ועוד). 

נוגדי NMDA- התרופה ממנטין חוסמת תעלות יונים מסויימות במוח, ובכך משפרת את העברת הסיגנלים (ומקטינה את ה"רעש" העצבי) ועוזרת בעיכוב ההתדרדרות הקוגנטיבית. כיוון שמחקרים שונים הראו כי התרופה (בתוספת לתרופה כולינרגית, כנ"ל) יעילה, אולם אך ורק בשלבי המחלה המתקדמים, לא נהוג לתת את התרופה בשנה-שנתיים הראשונות לאבחון. 

תרופות הרגעה- כמו הלידול, טיורידזין ואחרות, נחשדו במחקרי עבר כמגבירות סיכון לתחלואה נלווית. מסיבה זו הגישה העכשווית היא למעט במתן התרופות הללו ככל הניתן. 

תרופות נוגדות דיכאון- יותר מ-30% מחולי האלצהיימר סובלים מדיכאון קליני, ותרופות נוגדות דיכאון מסייעות בטיפול במגוון הפרעות נפשיות נלוות למחלת האלצהיימר. כיום השימוש הנפוץ ביותר הוא בתרופות מסוג מעכבי הספיגה מחדש הסלקטיביים של סרוטונין (SSRI) כמו פרוזק. 

נוגדי דלקת- תרופות נוגדות דלקת, כמו אספירין ואחרות, הוכחו כיעילות במניעת מגוון מחלות, בראשן מחלות לב וכלי דם. עם זאת, ועל אף העדויות כי תהליכי דלקת הם גורם חשוב בהתפתחות מחלת האלצהיימר, נכון להיום לא קיימות עדויות מחקריות חד משמעיות בנוגע ליעילות טיפול תרופתי נוגד דלקת במניעת המחלה. 

טיפולים ניסיוניים

מחקרים רבים מתמקדים במציאת תרופות חדשות, ויתכן ובחמשת השנים הקרובות חלק מהם יבואו לכדי ביטוי בטיפול מקובל קלינית. הכיוונים העיקריים בהם מתמקד המחקר הקליני כיום הם נוגדי היווצרות אמילואיד (חלבון לא תקין שנוצר בכמויות גדולות במחלת האלצהיימר), נוגדי חלבון טאו, ונוגדי רדיקלים חופשיים. 

תזונה

בסוף שנות ה- 90 הופיעו עדויות לגבי היעילות של רמות גבוהות מאוד של ויטמין E כנוגד חמצון. כיוון שרדיקלים חמצניים כנראה חשובים מאוד בהיווצרות המחלה, היו שהמליצו על תוסף התזונה הזה, בעיקר במניעה ראשונית של מחלת האלצהיימר. בשנים שחלפו מאז מחקרים אפידמיולוגיים גדולים לא הצליחו להוכיח יעילות של התוסף במניעת אלצהיימר או עיכוב התפתחות התסמינים במחלה מאובחנת. יתרה מזאת, מחקרים אחרים הוכיחו כי ויטמין E ברמות כאלו יכול להגדיל מעט את הסיכון לתחלואה קרדיו-ווסקולרית, בייחוד שבץ. כיוון שכך, נכון להיום מרבית המומחים לא ממליצים על נטילת התוסף למניעת אלצהיימר בלבד. 

התערבות תזונתית אחרת קשורה לממצא כי במחלת אלצהיימר מתקדמת תאי המוח מתקשים מאוד ביצירת אנרגיה מגלוקוז (מקור האנרגיה העיקרי של תאי עצב). כיוון שתאי המוח לא יכולים להפיק אנרגיה מחומצות שומן (שאינן חודרות את המחסום שבין הדם למח), הדרך היחידה בשביל אותם תאים להפיק מספיק אנרגיה כדי לשרוד היא באמצעות "גופי קטון"- תוצרי פירוק חלבונים וחומצות שומן, שנוצרים בעיקר במצבי רעב. קפרילידן הוא תוסף מזון המסייע בהעלאת רמת גופי הקטון גם בגוף הנורמאלי בתזונה מלאה, והוכח כיעיל בעיכוב התפתחות התסמינים של אלצהיימר מתקדם. 

טיפול התנהגותי וקוגנטיבי

נכון לכתיבת שורות אלה אין הוכחות מחקריות חד משמעיות להצלחת השיטות השונות, אולם מרבית המומחים בתחום מאמינים כי תרגול קוגנטיבי יכול לסייע במניעת המחלה בקבוצות סיכון ובעיכוב ההתדרדרות הקוגנטיבית. אותם מומחים מסכימים כי על התרגילים להיות:

- אינטראקטיביים- וכן בעלי אפשרות תיעוד ותיקון עצמי. אתגרים כמו תשבצים, סודוקו, חידות הגיון ותרגילי זיכרון מתאימים מאוד מבחינה זו. 

- מדורגים- המטרה העיקרית היא ליצור תחושה של הצלחה והתקדמות, ולהימנע ככל האפשר מתסכול וחוסר אונים. מסיבה זו חשוב להתאים את רמת האתגר ליכולות בפועל. 

פעילות גופנית

מלבד היעילות המוכחת של פעילות גופנית (בייחוד פעילות גופנית המכוונת להעלאת סיבולת לבבית) במניעת מגוון מחלות נלוות, עדויות רבות הצטברו לגבי היעילות של פעילות גופנית קבועה במניעת אלצהיימר ובעיכוב התפתחות המחלה. כך לדוגמא הוכח כי חולים פעילים גופנית הציגו היפוקמפוס (חלק במוח שחשוב מאוד בתהליכי זיכרון, ובין הראשונים שנפגע באלצהיימר) גדול יותר ובריא יותר בהשוואה לחולים אחרים בשלבי מחלה מקבילים. נכון להיום ההמלצות נשענות על המלצות איגוד הקרדיולוגים האמריקאי, כאשר הפעילות המיטבית נחשבת כבת 150 דקות שבועיות, בפעימות של לפחות 30 דקות (לדוגמא: 5 הליכות בנות 30 דקות כל אחת בשבוע).