פסוריאזיס - טיפולים מומלצים

הטיפול בפסוריאזיס אינו רק תרופתי, בין השאר ניתן ורצוי לשלב טכניקות טיפול בעור, שינוי הרגלי חשיפה לשמש ולמזג אוויר, טיפולים פסיכולוגיים להפחתת סטרס, משחות מקומיות שונות ועוד.
פסוריאזיס היא מחלה כלל גופית, הטיפול בפסוריאזיס משתנה מאוד מחולה לחולה לפי עוצמת ומיקום הפגיעה.

טיפול חירום- חבישה

צורות "חריפות" יותר של פסוריאזיס, גורמות לנגעים קשים מספיק כדי לפגוע ביכולתו של העור לפעול כחוצץ ("barier") בין הסביבה החיצונית לפנימית. בנגעים כאלו יש לטפל ללא דיחוי, כאשר ברוב המקרים ניקוי עדין וחבישה סטרילית מספיקות.

טיפול במחלה קלה מאוד

הטיפול במחלה קלה מאוד יכול להעשות גם ללא תרופות מרשם:

1. קרמי לחות- צריכים להמרח מיד אחרי כל חשיפה לנוזל (מקלחת, אמבטיה, רחצה...), וכן כדי להקל על התסמינים (כמו גירוד וחוסר נוחות בנגע) במידת הצורך.

2. חשיפה לשמש- חשוב להקפיד על הגנת שמש מתאימה (בגדים, קרמי הגנה) לחלקי הגוף הבריאים, ולהגביל את החשיפה בהתאם להוראות רופא העור.

3. הפחתת סטרס- כפי שכבר הזכרנו, הוכח הקשר בין לחץ נפשי לבין החמרה במחלות רבות, ביניהן הפסוריאזיס. טכניקות שונות להפחתת סטרס, ביניהן התניה התנהגותית ואחרות, יכולות לסייע גם בשליטה ארוכת הטווח בפסוריאזיס.

4. מניעת פציעות- מסיבות לא ברורות לחלוטין, עור פצוע ופגום הוא בסיכון מוגבר לפתח נגע פסוריאטי, תופעה שידועה כאפקט קובנר. לכן חולי פסוריאזיס או אנשים בקבוצות סיכון צריכים להזהר במיוחד מפציעות פיזיות, כוויות, וחשיפה מוגזמת לשמש. בנוסף, תרופות מסויימות, ביניהן חוסם בטא או הידרוקסיכלורוקווין (תרופות נגד מלריה), וכן נוגדי דלקת כמו אספירין או איבופרופן (נוירופן), יכולות להחמיר פסוריאזיס.

משחות מקומיות

בנוסף לקרמי לחות, בכל מחלת פסוריאזיס מומלץ על מריחת תוספי ויטמין D מקומיים (בדרך כלל המשחות מכילות חומר הקרוי calcipotriene, בעל פעילות חזקה יותר משל ויטמין D). כמו כן, קרמים המבוססים על זפת (ללא מרשם) יכולים לסייע מאוד בשיפור מקומי. אופציה אולי פחות קונוונציונלית, אבל שזכתה להוכחה מחקרית, היא השריית הנגע באמבט שיבולת שועל.

לבסוף, תרופות מרשם לשימוש מקומי, כמו סטרואידים (בשימוש מקומי בלבד! הוכח כי אין לטפל בפסוריאזיס בסטרואידים במתן פומי), חומרים דמויי אספירין, ואחרים (פנולים, אנטרלין) יכולים לעזור בשליטה מקומית, וזאת כמעט ללא כל תופעות לוואי.

מחלה קשה יותר- טיפול באור

הטיפול באור אולטרא-סגול, או הפוטו-תרפיה, ממשיכה להיות אחת האופציות הכי מקובלות לטיפול בפסוריאזיס קשה יותר, למרות שעד היום לא ברור לגמרי מה בחשיפה לאור השמש או לקרינה העל סגולה עוזר להפחית את הגירוי והדלקת שגורמים להופעת הנגע הפסוריאטי.

PUVA- זהו שמה של הפוטו-תרפיה הנפוצה ביותר, ראשי תיבות של Psoralen UltraViolet A. תחילה ניתן חומר פסורלנטי- חומר המצוי בצמחים שונים (אם כי כיום מסנטזים אותו). החומר כנראה גורם לתאים להיות הרבה יותר רגישים לקרינה על סגולית. את הפסורולנט ניתן למרוח כמשחה, אולם מרבית רופאי העור מעדיפים לתת אותו בצורה פומית (בהתאם להמלצות האיגוד האמריקאי, הAAD, שמצא את דרך המתן הפומית ליעילה יותר) במידת האפשר. לאחר מתן הפסורולנט, הנגעים נחשפים לקרינה על סגולית (בדרך כלל UVA).

כיוון שכאמור בדרך כלל כל הגוף מקבל את החומר פסורולנט, במהלך טיפולי PUVA חשוב מאוד להגן על שאר חלקי הגוף, ובייחוד העיניים, מפני נזקי קרינת השמש. חבישת משקפי שמש למעשה מונעת את אחת מתופעות הלוואי הנפוצות והקשות של PUVA: זרימת דם מוגברת ללחמית, שיכולה להביא לגירוי וחוסר נוחות. כמו כן, הגנה על העיניים חשובה כדי למנוע סיכוי להתפתחות קטרקט בעתיד.

UVB- במידה וקיימת הוריית נגד לקיחת פסורולנט, וPUVA אינה אופציה, ניתן לטפל בחשיפה לקרינה בלבד, אלא שכאן מעדיפים קרינה מסוג UVB. הטיפול הזה פחות יעיל מן הPUVA בשליטה על המחלה, אולם גם כמעט ולא מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן העור (מסוג SCC או מלנומה), אחת מתופעות הלוואי הנדירות של טיפולי PUVA לאורך זמן בבעלי עור חיוור.

טיפול בסיבוכי פסוריאזיס חוץ-עוריים

הטיפול נעשה בדרך כלל בהנחיית רופא בעל התמחות מתאימה (בדרך כלל רופא עיניים או ריאומטולוג). מרבית בעיות העיניים הקשורות לפסוריאזיס יכולות להיות מטופלות בטיפות לחות או טיפות סטרואידים. טיפול בשגדון (ארתריטיס) דורש בדרך כלל התערבות פומית ורצינית יותר, של תרופות מדכאות מערכת חיסון כמו מטוטרקסאט ובמקרים חמורים גם סטרואידים לתקופות קצרות.