אנקת גבהים – על העונג והמחיר של נעלי עקב

הן 'עושות לך עיניים' מחלון הראווה בחנות, מנצנצות ומסנוורות ברצועותיהן הדקות וכסופות, בעקב הסטילטו המדהים שלהן, בצורתן המשופעת והאלגנטית. את חייבת לקנות אותן!
את פוסעת פנימה לחנות, משילה מכפות רגליך את הסנדלים השטוחים בהם צעדת ומבקשת מהמוכרת למדוד את זוג נעלי העקב המשגעות. כשהן מגיעות, מכורבלות בקופסת הקרטון האדומה, ברור לך שזו אהבה ממבט ראשון. את מתרוממת על שבעת הסנטימטרים שנוספו לך בין-רגע, נעמדת מול המראה ומרגישה כמו מיליון דולר.

יש רק בעיה אחת, שמגיחה כשאת מתחילה להתהלך ברחבי החנות - מאוד לא נוח לך. לא נוח לך בכף הרגל ואי הנוחות מזדחלת גם לכיוון הברכיים והגב. עכשיו הדילמה - במה לבחור, ב'לוק' או בבריאות?

אמנם נעלי עקב הן אחת הדרישות הבסיסיות של האופנה בימינו, אך האם אתן יודעות מה הן עושות לבריאות שלכן?

בטוחות שנעלי עקב הומצאו על-ידי גברים?

אם כן, אתן צודקות. היו אלה גברי אצולה במאה ה-13 שהמציאו את נעלי העקב, על מנת שיסייעו להם לאחוז בברזלי אוכף הסוס מבלי להחליק. במאה ה-14, הדביקו אנשי האצולה פיסות עץ עבות לנעליהם כדי שלא לדרוך בזוהמה על-גבי המדרכות (נעלי העקב הומצאו עוד לפני המצאת פתחי הניקוז ותעלות הביוב). בשנת 1955 המציא המעצב רוג'ר ויויאר את עקב ה'סטילטו' (פיגיון, בלשון העם) עבור חברת האופנה דיור, סוג עקב המהווה עד היום סנסציה עבור רובנו, הנשים.

יתרונותיהם של נעלי עקב – יש בכלל?

לא הרבה. אבל חייבים למצוא יתרון בכל דבר, לא?

ובכן, הן משוות לרגל האישה מראה ארוך וצר יותר, מראה נשי ומפתה יותר. הרעיון מאחורי צורת עיצוב זו הוא אשליית חוש הראייה, הגורמת למתבונן לחשוב שהרגל ארוכה ורזה יותר. הן מעניקות שינוי חזותי, בכך שגורמות לאישה להיראות גבוהה יותר ולכף רגלה להיראות קטנה יותר, מה שנחשב למושך וסקסי בעיני גברים (עוד מימי הגיישות ביפן).

בנוסף, ד"ר מריה קריוטו מאוניברסיטת ורונה מצאה במחקרה, כי הליכה בנעלי עקב מחזקת את שרירי רצפת האגן, מסייעת בשליטה על הסוגרים ומונעת צניחת רחם ושלפוחית השתן. כמו כן, הליכה בנעלי עקב מסייעת לתפקוד מיני תקין ולאורגזמות נמרצות יותר.

אז איפה הבעיה? או יותר נכון, הבעיות?

• שינוי האנטומיה והפיזיולוגיה של עמוד השדרה, עקב חלוקה לא נכונה של משקל הגוף והטיית הגוף באופן לא טבעי.
גוף האישה מקושת מטבעו. כשנועלים נעלי עקב, החלק האחורי של הישבן עולה כלפי מעלה ומחריף את הקשת, מרכז הכובד עובר קדימה ומופיעים כאבי גב. נעילת נעלי עקב עלולה אף לגרום לפריצת דיסק.

• שחיקת סחוסי הברכיים, עקב המשקל הרב המונח עליהם כתוצאה מחלוקה לא מאוזנת של משקל הגוף.

• קיצור רקמות, כגון גיד אכילס. למרות שהרגל נראית ארוכה יותר, גיד אכילס, שרירי הסובך והרקמות באחורי הברך וקדמת הירך מתקצרים.

• עיוותים שונים במבנה העצמות של אצבעות כף הרגל.

• פגיעות ברחם, עקב הקטנת הזווית בין הירך לאגן, דימום מוגבר בזמן הווסת, תופעות קדם וסתיות ועוד.

• פצעים ויבלות באצבעות כף הרגל.

• תחושת 'שריפה' באצבעות הרגליים (תופעה נוירולוגית), עקב לחץ מתמיד של הנעל על האצבעות.

• שברים ונקעים עקב נפילות בשל חוסר שיווי משקל.

מטרת הנעליים שאנו נועלים היא לספק הגנה ובטיחות לכפות הרגליים ולשמור על צורת הליכה תקינה. מסתבר שבעיות ועיוותים בכפות הרגליים אופייניים בעיקר לנשים, כאשר הסבר אפשרי לתופעה נעוץ בסוג הנעליים. נשים נועלות נעליים צרות ובעלות עקבים גבוהים, בעוד שגברים נועלים נעליים שטוחות ורחבות, אשר לכן ידידותיות יותר לכף הרגל.

עיוות בכף הרגל - Valgus Hallux

אחת הבעיות בהן אנו נתקלים במחלקה האורתופדית היא עיוות בכף הרגל, הנקרא Valgus Hallux, או בעברית - בוהן קלובה. זהו עיוות, בו הבוהן הגדולה בכף הרגל סוטה כלפי חוץ.

עיוות זה נחשב למחלה של האדם המודרני נועל הנעליים (בעיקר בקרב נשים). מדובר ברקמת עצם המתפתחת סביב מפרק הבוהן כלפי חוץ ודוחפת את הבוהן כלפי האצבע הסמוכה לה, לעיתים מסובבת אותה כך שגורמת לבוהן להידחף מתחת או מעל האצבע הסמוכה לה. נוצר עיוות בעצמות ובאצבעות עצמן ומתהווה בליטה כלפי חוץ בבסיס הבוהן.

לתופעה כמה גורמים - נטייה גנטית, מבנה אנטומי (לדוגמא, פלטפוס), גמישות יתר של רצועות כף הרגל, בעיות נוירולוגיות ובעיות עצב –שריר, כגון טרשת נפוצה, שיתוק מוחין, או דלקת מפרקים.
ממד מרכזי בהיווצרות העיוות ובקצב החמרתו הוא סוג הנעליים, במיוחד נעליים עם קדמת נעל צרה ועקב גבוה. בטווח הקצר, הנזק אינו מורגש והגוף מסתגל לתנאים החדשים, אך בטווח הארוך, מגיל 40 ומעלה, נשים מתחילות 'לשלם את המחיר' של הליכה על עקבים.

העיוות שכיח בקרב 2-4% מאוכלוסיית העולם המערבי. מתוכם, מעל 80% יסבלו מעיוות דו-צדדי (בשתי כפות הרגליים). השכיחות גבוהה פי 3 בקרב נשים ועולה עם הגיל.

במחקר שהשווה בין נשים בחברה המערבית לאוכלוסיות המתגוררות בכפרים בהודו ובסין, בהם לא נועלים נעליים, נמצא כי במערב 70% מהנשים סובלות מבעיות ועיוותים בכף הרגל, בעוד שבכפרים, בהם צועדים יחפים, התגלו בעיות אלו בקרב 2% בלבד מהאוכלוסייה. באפריקה, שם עדיין שלטת 'אופנה' יחפה יותר, רוב הסובלים מבוהן כלובה הם אנשים הסובלים מבעיה עצבית.

הסימפטומים של תופעה זו הם כאב חזק בצד החיצוני של הבוהן ובאזור הבליטה, עקב לחץ מתמיד על עצב ה-Medial Dorsal Cuteness . העצם הבולטת מתחככת בשולי הנעל ויוצרת דלקת כרונית במקום, אודם ונפיחות. כמובן, לא ניתן להתעלם מהפגם האסתטי, אשר לרוב בגללו מגיעות נשים לטיפול.
הטיפול יכול להיות שמרני, כמו הליכה עם נעליים בעלות תיבת בהונות רחבה, סדים ומדרסים למיניהם. יעילותן של שיטות אלה נמוכה למדי.

הטיפול שמביא לתוצאות הטובות ביותר הוא הטיפול הניתוחי. ישנן כמאה שיטות ניתוחיות, מהן 4-5 נפוצות יותר, כגון Osteotomy. אופיו של ניתוח זה דומה במהותו לניתוח לאיחוי שבר וכולל ניסור העצם הבולטת וניסור ראש המסרק, לאחר מכן הסטת הבוהן הגדולה אל עבר שאר הבהונות, תוך יישור הציר שלה על ידי קיבועו בפין מתכת. הניתוח מבוצע באמצעות חתך של כ-5 סנטימטרים.

החלמה מלאה מהניתוח עד לדריכה מלאה על הרגל נעה בין 4-6 שבועות ודורשת שיקום פיזיותרפי מתאים, הכולל הליכה בעזרת הליכון או קביים לשמירה על היציבות ונעילת נעל מיוחדת (נעל Darco), המיועדת להפחתת הלחץ בקדמת הרגל.

לאחר כחצי שנה מהניתוח, ניתן לחזור לנעול נעליים רגילות. כמובן, מומלץ להימנע מנעילת נעלי עקב או נעליים בעלות קדמה צרה.

חשוב להדריך את הנשים המנותחות, כי לעיתים ישנם סיבוכים לאחר הניתוח, כגון: דימום, זיהום, כאב, חזרה של העיוות, פגיעה בתנועתיות הבוהן הגדולה ופגיעה בעצבוב.

מנתונים אירופאיים עולה, כי כ- 50% מהנשים המנותחות חוזרות ללכת עם נעלי עקב, גם במחיר של ניתוחים חוזרים, מפני שזוהי האופנה השלטת.

כאנשי מקצוע, תפקידנו הוא בחינוך למניעה ובמסר שעלינו להעביר כהורים לבנותינו - האם יש לנעול נעלי עקב בכל מחיר? אולי לפעמים כדאי לבחור בנוחות? מה חשוב יותר - ה'לוק' או הבריאות?

מאחר שהסיכוי שכל אחד מאתנו יגיע לירח בגיל 21 גדול מהסיכוי שנשים תוותרנה לחלוטין על עקבי נעל, מומלץ לזכור שלפעמים הגודל כן קובע (של העקב, כמובן), ובחיים כמו בחיים - הכל עניין של מינונים.

מאת: אינה גרינברג, אחות אחראית, מח' אורטופדית, המרכז הרפואי בני ציון