הלוקס ולגוס, הידוע גם בשם בוהן קלובה או בוניון, הוא בעיה מתחום האורתופדיה המתבטאת בסטייה (ולגוס) של עצם הבוהן (הלוקס) שבכף הרגל. זהו אחד העיוותים הנפוצים ביותר של עצמות המטטרסל (עצמות מסרק כף הרגל), אך הגורם המדויק לבעיה אינו ברור. ידוע כי בוהן קלובה נוטה להופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, עם יחס של 1 ל-15, כמו גם אצל אנשים שנועלים נעליים צרות או נעלי עקב[1].
בוניון גורם לכאבים המתפתחים מעל הבליטה הגרמית שנוצרת עם העיוות, בדרך כלל עקב שימוש בנעליים, ולעיתים אף בשאר בהונות הרגליים עקב צפיפות וכוחות מכניים המשתנים בכף הרגל. לחץ על מפרק הבוהן הגדולה גורם לה להישען על הבוהן השנייה, ועם הזמן המיקום הנורמלי של העצם, הגידים והרצועות, משתנה. כתוצאה מכך נוצר עיוות ולעתים קרובות הוא מחמיר בהדרגה עם הזמן ועלול לגרום לכאבים בזמן נעילת נעליים או בהליכה[2].
ברוב המקרים, ניתן להפחית כאבי הלוקס ולגוס על ידי נעילת נעליים רחבות יותר עם מקום מתאים לבוהן, כמו גם באמצעות טיפולים שמרניים אחרים שמפחיתים את הלחץ על הבוהן הגדולה[2].
צילום: shutterstock | Grindi
סוגים של הלוקס ולגוס הלוקס ולגוס של הבוהן הגדולה הוא המקרה הנפוץ ביותר. עם זאת, קיימים גם סוגים נוספים ונדירים יותר של הבעיה[3]:
הלוקס ולגוס מולד - יש תינוקות שנולדים עם בוהן קלובה.
הלוקס ולגוס בילדים ונוער – ילדים ובני נוער בין הגילים 10 עד 15 עלולים לפתח את הבעיה.
בוניון החייטים – מקרה נדיר יותר בו נוצרת בליטה בעצם החיצונית של הרגל (הזרת).
הסימן הברור ביותר של הלוקס ולגוס הוא בליטה בחלק החיצוני של בסיס הבוהן הגדולה.
נפיחות, אדמומיות או כאב סביב מפרק הבוהן הגדולה.
סימנים או יבלות – בדרך כלל במקום שבו הבהונות הראשונה והשנייה מתחככות זו בזו.
כאב מתמשך או כאב שבא והולך באזור הבוהן.
תנועה מוגבלת של הבוהן הגדולה.
סיבות וגורמי סיכון
הסיבה המדויקת אינה מובנת במלואה, אך ישנן תיאוריות רבות. הלוקס ולגוס הוא ככל הנראה תוצאה של כמה גורמים, לרבות גנטיקה, בעיות במבנה כף הרגל, כגון עצם קצרה של מסרק כף הרגל, מכניקה לא תקינה של כף הרגל ותנועתיות יתר במפרקים. מצבי מפרקים מסוימים כגון גאוט, דלקת מפרקים פסוריאטית ודלקת מפרקים שגרונית, עלולים גם הם להוביל לבוניון. יתר על כן, הלוקס ולגוס נפוץ יותר במקרים של הפרעות ברקמת חיבור כגון תסמונת מרפן ותסמונת אהלרס-דנלוס, כמו גם בתסמונת דאון[5].
כל חוסר איזון שרירי בכף הרגל עקב מצבים כמו שבץ מוחי או שיתוק מוחין, יכול גם הוא לגרום לעיוות הבוהן. בנוסף, הבעיה נפוצה יותר אצל אנשים שנועלים נעליים צרות ונעלי עקב, אך עם זאת גם בקרב גברים שנועלים נעליים רחבות יכולה להופיע בוהן קלובה, בעוד שלנשים שנועלות נעליים צרות או עקבים לא ייווצר עיוות. עובדה זו למעשה מרמזת על כך שהנעלה מחמירה את ההפרעה אך אינה מהווה גורם עיקרי לבעיה[6].
אבחון ובדיקות
האבחון הראשוני לרוב ייעשה באמצעות בדיקה גופנית של אורתופד או אורתופדית. לאחר תשאול לגבי ההיסטוריה הרפואית של המטופל/ת, הבריאות הכללית והתסמינים, תתבצע בדיקה מדוקדקת של כף הרגל. למרות שאורתופד/ית במקרים רבים יוכל לאבחן את הלוקס ולגוס על סמך הסימפטומים ומראה הבוהן, ישנם מקרים בהם יהיה צורך גם בצילום רנטגן[7].
צילומי רנטגן - צילומי רנטגן מספקים תמונות של מבנים צפופים, כגון עצם. הצילום של הלוקס ולגוס יאפשר לבדוק את מצב יישור בהונות הרגל, כמו גם אם קיים נזק למפרק עצם המסרק. יישור עצמות כף הרגל משתנה בזמן עמידה ובזמן ישיבה, ולכן סביר להניח שצילום הרנטגן ייעשה בזמן עמידה - כדי לראות בבירור את השפעת העיוות של עצמות על כל כף הרגל. בנוסף, צילום רנטגן מאפשר לדעת אם קיימת דלקת מפרקים הקשורה לבוהן קלובה, כמו גם עד כמה חמור העיוות וכיצד הכי טוב יהיה לטפל או לתקן אותו[7].
סיבוכים אפשריים
עיוות הלוקס ולגוס נראה קטן בהתחלה, אך לעתים קרובות הוא עלול להחמיר עם הזמן. מכיוון שמפרק הבוהן זז בכל צעד, ככל שהבוניון גדל, כך ההליכה עלולה להיות כואבת וקשה יותר. בנוסף, בוהן קלובה עם עיוות מתקדם יכולה לשנות מאוד את מראה כף הרגל. במקרים חמורים, הבוהן הגדולה יכולה להתעוות עד מתחת לבוהן השנייה או מעליה. הלחץ שמפעילה הבוהן הגדולה עלול לעוות גם את הבוהן השנייה ולגרום לה להשפיע אף על הבוהן השלישית. גם יבלות עלולות להתפתח באזורים בו בהונות הרגליים מתחככות זו בזו, ולגרום לאי נוחות, בנוסף לקשיי ההליכה[7].
מפרק הבוהן עוזר לשאת ולחלק משקל במגוון פעילויות. ככל שהעיוות מחמיר, כך קשה יותר להתאים את הרגל לנעליים, וייתכן שיהיה צורך בצמצום פעילות גופנית ופעילויות אחרות. למעשה, עיוותים בכף הרגל אצל נשים מבוגרות, הם הגורם עיקרי לנכות ולישיבה מרובה. הן גם נוטות יותר למעוד ככל שהן מתבגרות, וככל שהמצב בכף הרגל מחמיר, כך איכות החיים נמוכה יותר. חשוב לפנות לטיפול אם הכאב והעיוות מפריעים לשגרה היומיומית ולפעילות הגופנית[8].
טיפולים ותרופות
לא ניתן להיפטר מהעיוותים או למנוע מהם להחמיר באופן עצמאי, אבל ישנם דברים שיכולים להקל על הכאב[9]:
לנעול נעליים רחבות עם עקב נמוך וסוליה רכה, ולא נעלי עקב או נעליים צרות.
לשים שקית קרח (או שקית סנפרוסט קפואה עטופה במגבת) על הבוהן הקלובה במשך 5 דקות בכל פעם.
להשתמש בסד שניתן להכניס לנעליים כדי ליישר את הבוהן ולמנוע חיכוך. ניתן לקנות סדים אלו בבתי מרקחת.
ליטול משככי כאבים.
לרדת במשקל במקרה של עודף משקל.
פיזיותרפיה - עיסוי, פיזיותרפיה וטיפול אולטרסאונד יכולים לעזור במקרה של הידבקויות רקמות רכות, ולהפחית כאב ודלקת. ישנם תרגילים שיכולים לעזור לחזק את השרירים מסביב לעצם הבוהן ולשפר באופן מועט את היישור[3].
זריקות - זריקות סטרואידים עשויות להפחית כאב ונפיחות, אך הן גם עלולות להזיק אם משתמשים בהן לעתים קרובות מדי או שהן מוזרקות ישירות למפרק. לרוב מדובר בטיפול המוצע לעיוותים מתקדמים וכאשר מנסים להימנע מניתוח[3].
ניתוח הלוקס ולגוס – אם הטיפולים השמרניים לא עוזרים וההליכה הופכת לכואבת יותר, ייתכן שהאורתופד/ית ימליץ על ניתוח בוניון. בהליך זה נעשית הסרה של הבליטה ויישור מחדש של העצמות כדי להחזיר את הבוהן הגדולה למנח הנכון[3].
מניעה
שימוש בנעליים נכונות הוא המפתח למניעת עיוותים או לשמירה על עיוות קיים מלהחמיר. אורתופד או אורתופדית יוכלו לייעץ בנוגע לבחירת נעליים מתאימות. באופן כללי, כדאי לקנות נעליים רחבות, שטוחות ועם סוליות רכות. מומלץ להימנע מנעליים צרות ומחודדות בקצה, ומנעלי עקב שמפעילות לחץ על החלק הקדמי של כף הרגל. במידה וקיימת בעיות מבניות בכף הרגל כגון פלטפוס, יש לקבל ייעוץ מאיש/ת מקצוע בנוגע להאטת התקדמות הלוקס ולגוס[3].
שאלה: אחרי ניתוח אורתופדי של הלוקס ולגוס באצבעות רגליים של אמי, הרגל עדיין מנופחת, הנפיחות יורדת לאט לאט. כבר עבר חודש מאז הניתוח. האם נורמלי שהנפיחות יורדת כל כך לאט? אמי לא יוצאת מביתה כרגע. אולי זה כי היא לא מתרגלת מספיק את הרגל?
תשובה: נפיחות ורגישות מקומית הן תופעות שכיחות וצפויות לאחר ניתוחים מסוג זה. בין הגורמים המשפיעים על קצב ירידת הנפיחות ניתן למנות הפעלה של הרגל על ידי פיזיותרפיה או באופן עצמאי, הרמת הרגל במנוחה, גורמים הקשורים לכלי הדם, כגון יעילות הניקוז הוורידי ועוד. העדר ניידות עלול, לפיכך, להאט את קצב ההחלמה. יש לפנות לאורתופד המנתח לצורך ביקורת מסודרת לאחר הניתוח. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד
אובחנתי לפני 3 שנים עם קרע כמעט מלא של הצולבת הקדמית וקרע אנכי במיניסקוס המדיאלי לאחר נקע בסיבוב של הברך.
לפני כחודשיים היה לי שוב נקע של הברך וחווה כאבים מאז, בבדיקת mri קיבלתי אבחנה כי לא חלה החמרה בפציעה ואף נראה כי הרצועה הצולבת התאחתה וכבר לא נראה קרע.
האם זה הגיוני ללא התערבות ניתוחית?
היי,אני. בן 33, מתאמן בחדר כושר. מזה כחודש החלו לי כאבים בכתף ימין בעצ תנועות מסוימות (שמקורם מאיזור ה-Acromioclavicular Joint) . הייתי אצל אורטופד שמבדיקה גופנית אמר שזה מעצם הבריח בעקבות שחיקה/דלקת ונתן לי משחת אקסיפן וכדורי אתופן ל-10 ימים, ושאפסיק להתאמן על האיזור במשך 3 שבועות. בינתיים במשך 6 ימים מרחתי משחה בלבד ללא הכדורים, אך מרגיש עדיין את הכאב. האם לדעתך עדיף לי לקחת גם את הכדורים? במידה ומתחיל לקחת כדורים ממחר, אז את המשחה אמשיך למרוח לעוד 3 ימים ואת הכדורים 10 ימים? האם אין משמעות שזה לא בשילוב?
והאם לדעתך כאבים אלו נוטים לעבור או שזה יכול להיות כרוני? האם המשך אימונים למרות הכאב יכול לגרום לנזק? כי הכאב הוא סביל ולא משהו שמנע ממני להתאמן
המשמעות היא לאו דווקא בשילוב אלא בשלב הראשון של טיפול שמרני - הקלת כאב והורדת דלקת. החלק החשוב יותר הוא הורדת אימוני הכתפים ולחיצות החזה. מעבר לך טפל בשניהם ותתחיל להפחית כשהכאב עובר. חזרה לאימון כתפיים /חזה כשאין כאבים כלל, במשקלים קטנים ועליה הדרגתית. בהצלחה.
היי שלום לפני ארבע חודשים התחיל לי כאב בברך ברגל שמאל בעקבות אימוני קרוספייט בצד החיצוני של הברך עשיתי רנטגן אולטראסאונד והכל תקין וכרגע mri שבו קיבלתי תשובה עד לרגע זה אני מבצע פיזוטרפיות כבר 3 חודשים יש שיפור לא אשקר אבל רוצה לדעת מה התוצאות אומרות
ולהלן התוצאות:
עמדה של עצמות תקינה.
אות ממח עצם תקין.
אין עדות להרס השברים
במדור מדיאלי: מניסקוס שומר על צורתו. הודגם קרע אופקי בקרן האחורית של
המניסקוס עם ציסטה פאראמניסקיאלית זעירה בקוטר כ-6 מ"מ בחיבור מנזקו קפסולרי
באזור שורש אחורי
משטחים ארטיקולריים סחוסים
מרכיבי של MCL שמורים.
גיד סמי-ממברנוטי תקין.
במדור לטרלי: מניסקוס שומר על צורתו שינויים סטולר דרגה 2 בגוף ובקרן הקדמית
של מניסקוס ללא מעורבות של שוליים . רושם לבצקת קלה של שומן ונוזל בכמות קטנה
קדמי לקרן הקדמית של מניסקוס
עד לעת עתה יש שיפור מאז המקרה אבל לפעצים שוב יש לי כאב בברך לאחר הליכה מרובה בטבעי שלי אני אדם פעיל אוהב את הספורט מאז אותו מקרה מרגיש שונה
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
קרע במינסקוס
רוני28/11/2023 | 19:50
שוב תודה דוקטור על התשובה לפי איפה שציינו לי את הקרע הכאב לא מורגש בכלל אני קצת בהלם אולי טעו בפיענוח?
אין לי מושג אבל תודה בכל אופן
שלום רב, נראה שאתה סובל מקרע סימפטומטי במניסקוס המדיאלי. ממליץ לגשת לאורתופד ספורט או מומחה ברך להשלמת בדיקה פיסיקלית ומעבר קפדני על ה MRI והחלטה על המשך הטיפול.
בהצלחה.
שלום ,
לאחר כאבים במפרק ערך הופניתי לMRI ARTHRO לבדיקה,
אלה התוצאות ...אשמח לדעת מה המשמעות של בצקת לשדית...? עד שהתור שלי יגיע.
להלן תוצאות לבדיקה
MR ARTHROGRAPHY OF THE LEFT HIP
הבדיקה בוצעה בטכניקה TSE ,IR בשקלול PD, T2, T1 לאחר הזרקת גדוליניום מדולל
לתוך המפרק – 15 מ"ל
הודגמה בצקת לשדית בראש וצוואר של ירך שמאל כולל אזור תת קורטיקלי עליון ללא עדות לקריסת קורטקס.
מוקדי בצקת לשדית הודגמו באספקט המדיאלי של האצטבולום.
פרט לכך, הודגם סיגנל תקין מלשד עצמות.
הודגמו שינויים ארטרוטיים מתונים בפרק ירך ימין.
לא הודגם קרע בלברום. יש לציין בריחת חומר ניגוד לתוך בורסה IP.
הסחוס המפרקי הודגם שמור.
אין עדות לקרע של ליגמנטום טרס.
מעט נוזל יתר הודגם בבורסה פריטרוכנטרית משני הצדדים.
שינויים ארטרוטיים קלים הודגמו ב-SIJ משמאל.
הודגמה טנדינופתיה של גידי ההמסטרינגס בעיקר מימין.
פרט לכך, אין לראות ממצא פוקלי חריג ברקמות רכות.
שלום רב. לא ברור מהשאלה איפה הפגיעה, מה המנגנון, מי קבע שיש קרעים (הערכה? US? MRI?) איזה מפרק כמה פיזיותרפיה, פגיעות נוספות...
אם מדובר בברך - תוכלי להשלים השאלה פה.
אם מדובר בקרסול - פה או בפורום כף רגל
חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
פרצטמול (אקמול, דקסמול)
צילום רנטגן
ניתוח הלוקס ולגוס
רגל קלובה עקולה
מאת: מערכת אינפומד
23/12/2021
מאת: ד"ר עודד סתו
13/04/2021
תשובת מומחה
כאבים בכתף - ACJ
קרע במינסקוס
